על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום הילה שבורון
בוגרת תואר שני בשיקום באוניברסיטת בר אילן (MSW), מתמחה בהדרכת הורים ובטיפול פורום הדרכת הורים
באנשים וילדים עם צרכים מיוחדים. בעלת ידע בנושאי זכויות וחקיקה בתחומי השיקום והתפתחות הילד.

הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום ים, לא כתבת האם התנהגותו של בנך היא חדשה או שתמיד היה קיים קושי ל התפרצויות וסרבנות הכוללת שימוש באלימות? באיזו תדירות זה קורה? האם סביב אירועים מסויים או האם מגיב כך כמעט לכל דבר? נשמע שהוא חווה קושי בהתמודדות עם תסכולים . הגיוני בגיל 6 לחוות תסכול ולהביע אותו בכעס. חשוב להסביר לו, כשרגוע, אילו התנהגויות לגיטימיות בעיניך לביטוי הכעסים שלו ואילו לא. לגבי המשפט שאיננו אוהב אותך, אני מאמינה שזו ביטוי של כעס ותסכול, ואולי אף מניפולציה רגשית (במודע או שלא) שמטרתה לגרום לך לפתור עבורו את התסכול. תפקידינו כהורים לתמוך בהם וללמדם כיד לבט כעסים אלו בצורה לגיטימית וללא אלימות כלפי אחרים. אם התנהגות זו חוזרת על עצמה והרבה, אני ממליצה לפנות לאיש מקצוע שידריך אתכם כיצד לסייע לו. בהצלחה



שלום ברכה. מה שאת מאתרת נורמטיבי ותואם את גילה של הילדה. כנראה וחשוב לה להצליח ולהיות מדויקת, קשה לה לטעות או לא להיות מדויקת "ומצטיינת". היא מתקשה לחוות תסכול וכנראה גם נבהלת מהתחושה וגם מהתגובה העוצמתית שלה ומתקשה לעצור את כדור השלג הזה. מסכימה איתך שיש לשים גבולות ולא לאפשר התנהגות אלימה אך רצוי גם לסייע לה להיות קצת יותר סלחנית עם עצמה ובעיקר לנהל טוב יותר תסכולים. כדי לעזור לה את יכולה לנסות כמה דברים- ראשית נסי לצייר איתה וצאי את מהקוים, צבעי בצבעים "לא הגיוניים" לתמונה - הראי לה דוגמה שאפשר להיות יצירתיים ולצאת מהגבולות והתכתיבים ושזה כיף, זה חיובי. שמשי לה מודל. דברי איתה על כך שלפעמים צריך להקשיב לחוקים אבל דוקא באומנות ובציור מה שיוצא זה שלה, ומקסים ולא חייב להיות מדויק. שחקי איתה שמחקים בהם היא ממציאה חוקים חדשים למשחק. עשו "תחרות" של צביעה מהירה - כאשר יציאה מהקוים איננו קריטריון... המטרה היא לאפשר לה לצאת מהקווים ולראות שאפשר אפילו להנות מזה. בנוסף, חשוב לתת לה מילים ולתווך לה את הרגשות שלה. ככל שהיא תלמד להגיד שהיא מתוסכלת וכועסת או מאוכזבת היא לא תצטרך להתנהג את הרגשות האלו. בהצלחה.


שלום נועם. פעמים רבות אנחנו רואים שילדים שניים במשפחה תופסים את התפקיד "ההפוך" , תממונת המראה של האח הבכור. נדמה שהילד הראשון להולד במשפחה "תופס" מקום מסוים, תכונות מסוימות והאחים שנולדים אחריו מתקדים למצוא את מקומם ואת התכונות והתפקידים במשפחה שמייחדים אותם ולכן פעמים רבות נוטים להנכס לתפקיד הילד המתחצף, שבודק גבולות, שמחקה את האח הבכור או עושה בדיוק ההיפך ממנו - בעצם אלו שני צדדיו של אותו מטבע - גיבוע של זהות על פי הדרך בה תופסים את הבכור ולא מתוך בדיקה פנימית. אני ממליצה בחום לסייע לה למצוא תחביבים, לציים ולהעצים את התכונות היפות והייחודיות לה, לתת לה תפקידים משמעותיים ובמה כך שלא תזדקק לאחיה כמי שמגדיר מי היא ומה היא עבורכם. לבלות איתה אחד על אחד, להתלהב מהדברים שהיא טובה בהם ואוהבת אותם. כך תוכל לגבש זהות עצמית המבוססת על תכונותיה שלה ולא ביחד לאחיה ומתוך בדיקה מתמדת של האהבה שלכם כלפיה.


שלום חלי, נשמע שאת מאוד עייפה, מותשת ומוצפת.וזה טבעי מאוד חוד אחרי לידה. כנראה שיש קשר בין הדברים, אם כי לא תיארת איך היה הקשר שלכם לפני החודשים האחרונים של ההיריון. בכל אופן, ילדים מרגישים ורואים את ההיריון והוא משפיע עליהם עוד לפני הלידה. הדבר החשוב ביותר הוא לא להיעלב. היא ילדה בת שנתיים שמחפשת את מקומה שחדש במשפחה ואת המבוגר במערכת יחסים זו שצריכה להעביר לה מסר שאת עדיין אמא שלה ואוהבת אותה וזה לא השתנה למרות שרצית ויש לך עוד ילד. ככל שאת נעלבת ומקנאה, היא מרגישה שהתנהגות זו משפיעה עליך ושיש בידיה כוח "להעניש" אותך... דבר נוסף, נסי, כאשר יש עוד מישהו בבית, להתפנות רק אליה אפילו לחצי שנה, שמישהו ישמור על התינוק ואת תשחקי איתה. ויחד עם כל זה- עבר רק חודש. כולכם עדיין מסתגלים למצב, מצב הרוח שלך מושפע עדיין מהעייפות ומההורמונים והכל עדיין מבלבל. תינוק חדש הוא שינוי עצום לכולם ולכל חברי המשפחה לוקח זמן להתסגל. מעט סבלנות, והרבה הכלה לרגשות שלך ושלה יעזרו לכם לחזור למסלול. בהצלחה!



אני חושבת שכדאי בהחלט לפנות לאיש מקצוע שיעריך את מקור הדברים וידריך אתכם כיצד לנהוג.


שלום נועה. אוננות היא דבר טעבי גם בגיל זה. אבל לפני הכל הייתי עושה בירור רפואי- יכול להיות שבאמת מגרד לה ויש לבדוק שאין לה איזה זיהום או פטריה. יתכן שכאשר משתמשת בחפצים או אפילו בידיים שאינן נקיות היא מחריפה את מצב הגירוד. במקביל, חשוב כמובן להסביר לה שיש דברים נעימים שעושים בפרטיות. ומכיון והפות שלה הוא איבר פרטי, אם היא רוצה לגעת בו- היא יכולה לעשות זאת בחדרה. שהיא כבר מתחילה לגדול ומשתמשת דוגמה וכמו שאמא לא מתפשטת בעבודה, זה לא מתאים להתפשט ליד ילדים אחרים. סביר שיש השלכות רגשיות של הולדת התינוק. אינני יודעת אם בהכרח מה שאת מתארת הוא תוצאה של בחינה מחודשת של מיקומה במשפחה אבל חשוב לתווך לה את החוקים , מבלי לכעוס עליה ובעיקר לוודא שאיננה זקוקה במקביל להתערבות רפואית.


שלום אוסנת, בגיל שנתיים פלוס לילד אין צורך בארוחת לילה. היא כבר מספיק גדולה ולכן רצוי להסביר לה שזה כבר לא מתאים ויותר לא תקבל אוכל בלילה. היא תוכל לשתות מים מכוס עם מכסה. סביר שיהיו שניים שלושה לילות בהם תבכה ותבקש בקבוק וצריך יהיה לקחת הרבה אויר ולעמוד מאחורי ההחלטה.


שלום גילי, האם ניסית לשוחח איתו ולהבין מה קורה איתו? נשמע שהוא מנסה להעביר לכם מסר. נסי לשבת איתו לבד, בערב, על כוס שוקו או תה ולהבין מה שלומו. לדבר עם המורה שלו ולהבין מה קורה בבי"ס. טלפון הוא אמצעי תקשורת, ובימינו הוא גם גזלן תשומת הלב המרכזי של כולנו.... יש משהו מאוד סימבולי בהעלמת טלפון נייד... הילה


שלום אורטל, יכול להיות שהמעברים הכרוכים בהתפשטות/ התלבשות לא נעימים לו בהיבט החושי. אפשר לנסות לעשות את זה הדרגתי יותר עבורו, להכין אותו (על ידי דיבור) שעכשיו הולכים להחליף טיטול ולהלבישו לאט יותר - עכשיו בקיץ אפשר גם לתת לו קצת להיות בלי בגדים ולהתרגל לאט לאט לבגד. לגבי הטחת הראש - כמובן שחשוב לשמור עליו מחבלת ראש - זה הכי חשוב. גם התנהגות זו כמו הדברים האחרים- יכולים להיות קשורים למשהו התנהגותי- הצבת גבולות ברורים אך גם לדברים חושיים. אני ממליצה לנסות ולומר לו בצורה ברורה ואסרטיבית שאסור להטיח את הראש. שזה מסוכן. עליו להבין שיש פה גבול מאוד ברור. אם זה לא עוזר, אני ממליצה לפנות לאיש מקצוע, פסיכולוגית התפתחותית שתוכל לראות אותו להבין מאין נובע הקושי ומכך כיצד לטפל.