על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום הילה שבורון
בוגרת תואר שני בשיקום באוניברסיטת בר אילן (MSW), מתמחה בהדרכת הורים ובטיפול פורום הדרכת הורים
באנשים וילדים עם צרכים מיוחדים. בעלת ידע בנושאי זכויות וחקיקה בתחומי השיקום והתפתחות הילד.

הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום רונית, יתכן ששאלתך נוגעת דוקא אליך ולא לנכדך? אני מתארת לעצמי שהגעגועים קשים והמרחק מכאיב. כמובן שלאף אחד לא תהיה קלה הפרידה אבל חשוב שהימים שלך איתו יוקדשו להנאה משותפת ושלא תבלי אותם בדאגה למה יקרה כאשר תצטרכו להפרד, מה שיכול לפגום עובר שניכם בחווית המפגש. ילדים מסתגלים, וגם אם תהיה לו קשה הפרידה, הוא יתאושש והוא יהיה בסדר. יש לו הורים, וחברים ושגרה שיעטפו אותו לאחר הפרידה. הוא ילמד מהר מאוד שמפגשים מרגשים ופרידות עצובות הם המציאות שלו כרגע, וילדים מסתגלים ומבינים טוב יותר מאיתנו, המבוגרים. שיהיה מפגש ממלא ומחבק. שנה טובה.


שלום רוית, נשמח שבתך מוטרדת וכנראה שחרדה שמתעוררת בה מקשה עליה לתפקד ולהשתלט על הצורך לעיסוק בניקיון. אני חושבת שצריך לפנות איתה לפסיכולוג/ית ילדים כדי שתעריך מה קורה לה. אני לא חושבת שעונשים וגעירות יעזרו כי נשמע שהיא במצוקה ולכן רצוי לסייע לה באמצעות איש מקצוע בהקדם. שנה טובה!


שלום יפעת, קשה לענות על פניו כי יתכן ובמך פשוט רגיש ומוצף בקלות, ויתכן שיש משהו גדול יותר שמעיק עליו. אני חושבת שכדאי לפנות למטפל, פסיכולוג למתבגרים או פסיכותרפיסט, שיעריך את הקושי ואת הצורך ויתן מענה מתאים. קואצינג מתאים יותר כאשר יש בעית התארגנות, משהו משימתי להשיג. כשמדובר בעולם הרגשי של הילד זה צריך להיות מטפל בתחום הרגשי. שנה טובה!



שלום דנה, אם את בשבוע 20 כנראה שבסביבתך כולם יודעים וסביר להניח שגם הבת שלך. כך ששיקולי תחילת שנה לא רלוונטיים, היא צריכה לשמוע ממך ולא משמועות או לחשוש מתחושות בטן שיש איזה סוד שלא משתפים אותה. ממליצה לשוחח עם הילדים בהקדם. שיהיה בשעה טובה.




שלום דניאלה, החשיבה שלך לגבי תחושת הזמן היא נכונה, אולם לרוב סוד במשפחה הוא גרוע ומעורר חרדה בהרבה מהאמת הפשוטה. מה גם, שברגע שהסביבה יודעת או שכבר רואים, או מרגישים אפילו שינויים קלים בך, בגופך ובהתנהגותך, אם לא אומרים משהו לילדים- מבחינתם קורה משהו נורא שאסור לדבר עליו. אולי, זו הסיבה לשינוי בהתנהגות של בתך. לכן אני בהחלט חושבת שזה שלב שסביר שהם כבר חושדים או מישהו בגן, במשפחה כבר אמר משהו ... ועדיף פשוט לשתף אותם. כילדים, כאשר מסרים מועברים בצורה פשוטה בטוחה, אין להם סיבה לפרש היריון כמעורר חרדה. שיהיה בשעה טובה ובבריאות טובה.


שלום דניאל, אנסה לעשות סדר בכל הנושאים שהעלית. ראשית הפורום איננו מיועד לתגובות גולשים ולכן תגובתי היא היחידה שתוכל לקבל כאן. שנית, נשמע שאתה מאוד מוצף ומתוסכל. נשמע שיש הרבה סוגיות אישיות שלך אבל כאו אתייחס לסוגית הילדים והסמכות ההורית, כי זה נושא הפורום. ילדים אכן צריכים גבולות. אין בכלל שאלה. בנוסף, אני לא מוצאת שום סתירה בין הכלה לגבולות. להיפך. ילד שמוותרים לו הוא ילד שמוותרים עליו. ילדים בגילאים צעירים כל כך לא אמורים להשתמש בקללות כפי שאתה מתאר. כמובן שאם שמעו מילה כזו, רובם ינסו להשתמש בה כדי לבדוק איך תגיבו אבל התגובה צריכה להיות כזו שתעביר מסר מאוד ברור שלא כדאי להם להשתמש שוב במילה זו. אם הקללות הללו הן השיח השגרתי והם לא מקבלים פידבק שאלו מילים שלא מכבדות אותם ואתכם- זה לא יסתיים במילים לא יפות. בעוד כמה שנים הצורך לבדוק גבולות סביר שיהפוך לאלימות שאיננה מילולית. כאשר ילד סודק את גבולות ההורים הוא צריך לדעת שהחינוך שלו מספיק חשוב כדי שתעמדו מולם עם כל הקושי הכרוך בכך. כאשר הם מתנהגים בצורה שלא מקובלת במסגרות החנוך ומקבלים גיבוי בבית- הם מבינים שעוחם הוא כאוטי בלתי צפוי ולכן מסוכן. זו לא הכלה. זה בלבול שגורם לחוסר ביטחון שמעודד התנהגות שלילית. מעודד תחושה של חוסר מסוגלות ונחיתות. אני מסכימה עם הרצון שלך להיות חזית אחידה. אבל מותר שתהיה גמישות כל עוד היא איננה סתירה גמורה. ברוב המקרים כאשר הורה אחד מקצין גישה ההורה השני מקצין לצד השני ונראה שאין אמצע עליו ניתן להסכים. ברוב המקרים עם הדרכה טובה ניתן למצוא מכנה משותף כאשר שני הצדדים רוצים בטובת הילדים. ממליצה בחום לפנות לטיפול זוגי המשלב הדרכת הורים.


שלום מיכל, אם אכן נשללה סיבה רפואית, רצוי לפנות למטפל/ת רגשית או פסיכולוג/ ית לילדים לצורך טיפול רגשי. את מוזמנת לקבל מצוות על הספה המלמה למטפלים מתאים - [email protected] בהצלחה.


שלום מתי, כמגוון אנשי המקצוע, כך מגוון הדעות שתקבל בנושא זה... חשוב לבחון מה מתאים לכם, לערכים ולדרך החיים שלכם. באופן אישי אני מאמינה שבשעת "שלום" ורוגע, חשוב לדבר עם הילדים על היחסים ביניהם, ויותר מכך- להשקיע ביצירת חוויות מקרבות ומהנות שיחזקו את היחסים ביניהם. בסופו של יום , המטרה שיכבדו אחד את השני ושידעו להיות שם אחד עבור השני היום ובעתיד. כך שגם אם רבים- ירגישו שיכולים לסמוך את אחיהם ולהרגיש בטוחים בתוך המשפחה.


שלום אורלי הסקרנות של בנך טבעית, ויתכן אף שדוקא בגלל שהתנהגות זו כל כך מפעילה אותך הוא חוזר עליה, אולי כדי לבדוק גבולות ואולי בשביל תשומת לב. מציעה לנסות לתת לו תשומת לב בצורה של חיזוקים חיוביים, זמן איכות אחד על אחד, ולבדוק האם ההתנהגות נעלמת. בנוסף, נסי לשוחח איתו על נושא הפרטיות לא מתוך כעס ותגובה להתנהגות, אלא ממקום שאת מבינה את הסקרנות שלו. שאת מבינה שזה יכול להיות נעים לו לגעת בעצמו, ולבדוק אם יש לו שאלות לשאול אותך. כמובן שיש להבהיר לו שמגע באחרים במקומות אינטימיים איננו מתאים ובגלל נוגעים רק אם זה מתאים מתבחינת הקירבה ורצונות של האחר. אבל חשוב להבין ממה נובעת ההתנהגות ולהפריד בין הצורך שלו במשהו ממך להתנהגות ספציפית זו. אם כל זה לא יוצר שינוי, ממליצה לפנות להתיעצות עם איש מקצוע. בהצלחה.