על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום הילה שבורון
בוגרת תואר שני בשיקום באוניברסיטת בר אילן (MSW), מתמחה בהדרכת הורים ובטיפול פורום הדרכת הורים
באנשים וילדים עם צרכים מיוחדים. בעלת ידע בנושאי זכויות וחקיקה בתחומי השיקום והתפתחות הילד.

הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X


שלום דניאלה, החשיבה שלך לגבי תחושת הזמן היא נכונה, אולם לרוב סוד במשפחה הוא גרוע ומעורר חרדה בהרבה מהאמת הפשוטה. מה גם, שברגע שהסביבה יודעת או שכבר רואים, או מרגישים אפילו שינויים קלים בך, בגופך ובהתנהגותך, אם לא אומרים משהו לילדים- מבחינתם קורה משהו נורא שאסור לדבר עליו. אולי, זו הסיבה לשינוי בהתנהגות של בתך. לכן אני בהחלט חושבת שזה שלב שסביר שהם כבר חושדים או מישהו בגן, במשפחה כבר אמר משהו ... ועדיף פשוט לשתף אותם. כילדים, כאשר מסרים מועברים בצורה פשוטה בטוחה, אין להם סיבה לפרש היריון כמעורר חרדה. שיהיה בשעה טובה ובבריאות טובה.


שלום דניאל, אנסה לעשות סדר בכל הנושאים שהעלית. ראשית הפורום איננו מיועד לתגובות גולשים ולכן תגובתי היא היחידה שתוכל לקבל כאן. שנית, נשמע שאתה מאוד מוצף ומתוסכל. נשמע שיש הרבה סוגיות אישיות שלך אבל כאו אתייחס לסוגית הילדים והסמכות ההורית, כי זה נושא הפורום. ילדים אכן צריכים גבולות. אין בכלל שאלה. בנוסף, אני לא מוצאת שום סתירה בין הכלה לגבולות. להיפך. ילד שמוותרים לו הוא ילד שמוותרים עליו. ילדים בגילאים צעירים כל כך לא אמורים להשתמש בקללות כפי שאתה מתאר. כמובן שאם שמעו מילה כזו, רובם ינסו להשתמש בה כדי לבדוק איך תגיבו אבל התגובה צריכה להיות כזו שתעביר מסר מאוד ברור שלא כדאי להם להשתמש שוב במילה זו. אם הקללות הללו הן השיח השגרתי והם לא מקבלים פידבק שאלו מילים שלא מכבדות אותם ואתכם- זה לא יסתיים במילים לא יפות. בעוד כמה שנים הצורך לבדוק גבולות סביר שיהפוך לאלימות שאיננה מילולית. כאשר ילד סודק את גבולות ההורים הוא צריך לדעת שהחינוך שלו מספיק חשוב כדי שתעמדו מולם עם כל הקושי הכרוך בכך. כאשר הם מתנהגים בצורה שלא מקובלת במסגרות החנוך ומקבלים גיבוי בבית- הם מבינים שעוחם הוא כאוטי בלתי צפוי ולכן מסוכן. זו לא הכלה. זה בלבול שגורם לחוסר ביטחון שמעודד התנהגות שלילית. מעודד תחושה של חוסר מסוגלות ונחיתות. אני מסכימה עם הרצון שלך להיות חזית אחידה. אבל מותר שתהיה גמישות כל עוד היא איננה סתירה גמורה. ברוב המקרים כאשר הורה אחד מקצין גישה ההורה השני מקצין לצד השני ונראה שאין אמצע עליו ניתן להסכים. ברוב המקרים עם הדרכה טובה ניתן למצוא מכנה משותף כאשר שני הצדדים רוצים בטובת הילדים. ממליצה בחום לפנות לטיפול זוגי המשלב הדרכת הורים.


שלום מיכל, אם אכן נשללה סיבה רפואית, רצוי לפנות למטפל/ת רגשית או פסיכולוג/ ית לילדים לצורך טיפול רגשי. את מוזמנת לקבל מצוות על הספה המלמה למטפלים מתאים - [email protected] בהצלחה.


שלום מתי, כמגוון אנשי המקצוע, כך מגוון הדעות שתקבל בנושא זה... חשוב לבחון מה מתאים לכם, לערכים ולדרך החיים שלכם. באופן אישי אני מאמינה שבשעת "שלום" ורוגע, חשוב לדבר עם הילדים על היחסים ביניהם, ויותר מכך- להשקיע ביצירת חוויות מקרבות ומהנות שיחזקו את היחסים ביניהם. בסופו של יום , המטרה שיכבדו אחד את השני ושידעו להיות שם אחד עבור השני היום ובעתיד. כך שגם אם רבים- ירגישו שיכולים לסמוך את אחיהם ולהרגיש בטוחים בתוך המשפחה.


שלום אורלי הסקרנות של בנך טבעית, ויתכן אף שדוקא בגלל שהתנהגות זו כל כך מפעילה אותך הוא חוזר עליה, אולי כדי לבדוק גבולות ואולי בשביל תשומת לב. מציעה לנסות לתת לו תשומת לב בצורה של חיזוקים חיוביים, זמן איכות אחד על אחד, ולבדוק האם ההתנהגות נעלמת. בנוסף, נסי לשוחח איתו על נושא הפרטיות לא מתוך כעס ותגובה להתנהגות, אלא ממקום שאת מבינה את הסקרנות שלו. שאת מבינה שזה יכול להיות נעים לו לגעת בעצמו, ולבדוק אם יש לו שאלות לשאול אותך. כמובן שיש להבהיר לו שמגע באחרים במקומות אינטימיים איננו מתאים ובגלל נוגעים רק אם זה מתאים מתבחינת הקירבה ורצונות של האחר. אבל חשוב להבין ממה נובעת ההתנהגות ולהפריד בין הצורך שלו במשהו ממך להתנהגות ספציפית זו. אם כל זה לא יוצר שינוי, ממליצה לפנות להתיעצות עם איש מקצוע. בהצלחה.


שלום דנה, קשה לתת תשובה ברורה. אני ממליצה לשבת לשוחח עם בנך בן ה11, לשיחה רגועה, עם כוס שוקו או תה בערב ובקשט ולשאול אותו מה מביא אותו להתנהגות זו. מה המגע הזה משרת עבורו. לשתף אותו שאת מאוד אוהבת אותו ושמחה לחבק אותו אבל שלפעמים לא כל אחד בכל זמן נתון רוצה שיחבקו אותו. לשוחח בנעימים, ולא מתוך נזיפה על גבולות גוף וזכותו של כל אחד לשמור על מרחב אישי. ומתוך זה להסביר שהוא נכנס לגיל ההתבגרות וזה גיל זבו הוא צריך ללמוד להכיר את גופו ואת המרחב האישי שלו ולכן הוא צריך לעבור לישון במיטה שלו. אולי כדאי בכלל שכולם ילכו לישון במיטה שלהם - אולי כל הסידור הזה מבלבל אותו והוא צריך סדר חיצוני שיאפשר לו לארגן את עצמו מבפנים. זה גיל בו ילדים נוטים להיות פיזיים מאוד, חלקם מבטאים זאת במשחקי מכות ואולי אצלו זה בחיבוקים. אם השיחה והצבת גבולות לא עוזרים, כדאי לפנות לאיש מקצוע שיאבחן אם לא מדובר במשהו מעבר לכך.


שלום אלונה. קשה מאוד לתת עצה בגי לכל כך צעיר עם מידע מועט. יתכן והילדה צריכה פשוט ללמוד להרגיע את עצמה, ואת זה עושים עם המון סבלנות, תיווך, ובהדרגה להגדיל את טווח ההתמודדות שלה עם דחיית סיפוקים ותסכול. אבל יחד עם זאת יתכן והיא חווה קשיים אחרים כמו ויסות חושי או כאב.... אני ממליצה בחום להפגש עם איש מקצוע שבכל מקרה יוכל להדריך אתכם ולהדגים כיצד אפשר לסייע לה ללמוד להרגיע את עצמה ולווסת את תגובותיה הרגשיות.


שלום שימרית את מתארת התנהגות שמאוד מאפיינת שת הגיל של בתך. מצד אחד מצפים מהם להיות "גדולים" ובוגרים כלומר- להסביר במילים מה רוצים, לא לבכות ולהתפרץ ומצד שני הם מאוד קטנים עדיין ובאצמם לא מבינים מה עובר עליהם וגם פעמים רבות לא מבינים את הסיטואציה החברתית נכון עדין. אכן צריך המון תיווך- מי אמר מה, ולמה הילדה הרגישה ואיך אפשר להבין את מה שאמרו לה בצורה אחרת, לעזור בפרשנות גם של הסביבה וגם של העולם הרגשי שלה. פחות לגרום לה בושה ואשמה על הבכי אלא יותר לתת לה כלים להבין את העולם ואת התפקיד המשתנה שלה בו. בגלל שהכל מורכב עבורם, וכל היום בגן הם אסופים יותר ונדרשים יותר לחוקים החברתיים, קורה שבבית ישנה התפרקות- הם כבר עייפים ומרשים לעצמם פשוט לפרוק את המתח של כל היום. היא תבשיל עם הזמן...


שלום אתי. את מתארת שינוי בהתנהגות שנשמך כבר שנת לימודים שלמה. אני ממליצה לבפגש עם המחנכת ועם היועצת ולהבין האם גם בבית הספר התנהגות זו מופיעה או שהיא אוספת את עצמה כל היום ואז מתפרקת בבית או שהיא חווה קשיים גם בבית הספר. חשוב לשמוע האם יש קשיים לימודיים או חברתיים בבית הספר שיצרו את השינוי בהתנהגות. כמו כן לחשוב האם משהו בבית השתנה בשנה זו. קשה להבין בטווח כזה של זמן האם יש כאן עניין של בדיקת גבולות או קשיים רגשיים של הילדה. ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע שיראה אתכם ואת הילדה ויוכל להבין מה מקור הקושי.


אמא יקרה, החלק המרגיע הוא שזה לא רק אצלך בבית... כנראה שמשהו בהתבגרות המוקדמת - גיל עשר שאמור להיות עדין גיל של ילדות אבל הם חשופים לתכנים שלא לגילם מבלי שיש להם כלים להתמודד עם תכנים אלו- מציף רגשית ונותן להם אשליה של מסוגלות יתר- מעין אשליה של גיבור על - שרוצה לבדוק מי יכול עליו. את דואגת ובצדק כי דברים עוברים עליו . יכול להיות שמעבר למורכבות של הגיל קורים לו דברים בבית הספר, הקונפליקט הזה יחד עם המתירנות הכללית בסביבה שלו, בדור הזה, מציפים אותו ומבלבלים אותו עד כדי בדיקת גבולות - שלך ושל עצמו. אני ממליצה להתמודד בשני מישורים- האחד, וזה קו מנחה לכל שלבי גיל ההתבגרות- להשאיר ערוץ פתוח לתקשורת. עם ובלי קשר להתנהגות הלא מקובלת - לא לוותר על רגעים של שיח- כשהוא רגוע, בערב ולפני השינה- להציע לו לשבת לכוס תה או שוקו ולשוחח. לא על ההתנהגות שלו אלא על מה שלומו, ומה שלומך, איך עבר עליך היום ולשאול על היום שלו. ללמד אותו דרך דוגמאות שלך כמה הדילמות של חיי הבוגרות מוכרות וידועות, ושיש דרכים ללמוד להתמודד איתן. המישור השני- הוא הצבת גבולות ומשמעת. הוא חייב להבין שזכויות ניתנות למי שעומד בחובות שלו . החובה שלו היא ללכת לבית הספר ולכבד אותך. לפני הכל. אח"כ חובתו לשמור על רכוש שעבדת קשה כדי לקנות, לתרום את חלקו במטלות הבית, גם זה כבוד. את הזכויות שלו- משחקי מחשב, טלפון, חברים- מה שתחליטי, ומה שחשוב לו- יוכל לקבל כשימלא את חובותיו. הוא צריך לדעת מה התוצאה של התנהגות כזו או אחרת. יחד עם זאת חשוב לומר שפעמים רבות- הם לא מתכוונים הלתעלם. הם כל כך שקועים במשחקי המחשב ובעצמם בגיל הזה, שהם לא באמת שומעים. לפני שמתחילה הסמלה, תוודאי שהוא שמע, סכמי איתו מתי יעשה מה שביקשת. תני לו הזדמנות לעשות בזמן שלו .