על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום הילה שבורון
בוגרת תואר שני בשיקום באוניברסיטת בר אילן (MSW), מתמחה בהדרכת הורים ובטיפול פורום הדרכת הורים
באנשים וילדים עם צרכים מיוחדים. בעלת ידע בנושאי זכויות וחקיקה בתחומי השיקום והתפתחות הילד.

הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום לך , זה אכן בדיוק הגיל שסממני הקנאה מופיעים- כאשר התינוקת מתחילה להיות "אטרקטיבית" עושה דברים שכולם מתפעלים ממנה ומן הסתם, כאשר עד כה היתה מוקד תשומת הלב של הבית, בתך הגדולה מרגישה שאת נקלחת ממנה, מקומה בבית נשדד ממנה והיא נאבקת עליו. קנאה בין אחים היא חשובה ויש לה תפקיד משמעותי בלמידה ובהתפתחות של הילד. האינטנסיביות של גילויי הקנאה יפחתו כשאר דברים יכנסו לאיזון. חשוב למצוא זמן להיות עם הגדולה אחד על אחד, בלי התינוקת וכאשר נמצאות שתיהן, לתווך לה את הרגשות: אני מבינה שקשה לך שעכשיו אני מחזיקה את אחותך ולא פנויה אליך לגמרי אבל אני אוהבת אותך באותה מידה גם אם אני עסוקה עם אחותך. בנוסף, להזמין אותה לקחת חלק בטיפול - ללטף אותה כאשר את מחליפה חיתות או מאכילה אותה, לצרף אותה ולחבר אותה לאחות ולהזכיר לה שכאשר אחותה תגדל היא תהיה החברה הכי טובה שלה, כמה היא תרוויח מכך שיש לה אחות. בהצלחה.


שלום ליאת, הבן שלך עדין מאוד צעיר. פעמים רבות ילדים נמשכים לקשרים שיש בהם כוחניות ומרבים לריב ע חפצים כי הם בשלב בעדין מגדירים את הנפרדות שלהם מאחרים ולכן חשים רכושניות רבה. סביר שזה יחלוף. בינתיים אפשר לבקש מהגננת לסייע לו ליצור קשרים עם ילדים אחרים, ע"י תיווך, הצעות ומשימות משותפות שיעשה עם ילדים אחרים במהלך היום. בנוסף, הציעי לו להזמין אחה"צ ילדים אחרים שהגננת מדווחת שכן נהנה לשחק איתם בגם. כמו כן, נסי לשוחח איתו ולהבין מה הוא מרגיש ביחד לילד הזה ולאופי הקשר ביניהם. מדוע רבים הרבה, מדוע הוא נהנה מחברתו, איך אפשר לסייע להם לשחק בנעימים מבלי אלימות. אולי אפילו לשוחח עם האמא של הילד השני, האם גם היא מרגישה ככה? ואז רצוי לתווך ולסייע להם לשחק ביחד, תוך כדי הרבה תיווך, הסבר, לשבת איתם ולשחק איתם ביחד, כך כשרבים, יש מי שעוזר להם ללמוד לפתור את המריבות אחרת. אחרי הכל, זה תפקידנו כהורים, ללמד את הילד מיומנויות חברתיות.


שלום רונית, יתכן ששאלתך נוגעת דוקא אליך ולא לנכדך? אני מתארת לעצמי שהגעגועים קשים והמרחק מכאיב. כמובן שלאף אחד לא תהיה קלה הפרידה אבל חשוב שהימים שלך איתו יוקדשו להנאה משותפת ושלא תבלי אותם בדאגה למה יקרה כאשר תצטרכו להפרד, מה שיכול לפגום עובר שניכם בחווית המפגש. ילדים מסתגלים, וגם אם תהיה לו קשה הפרידה, הוא יתאושש והוא יהיה בסדר. יש לו הורים, וחברים ושגרה שיעטפו אותו לאחר הפרידה. הוא ילמד מהר מאוד שמפגשים מרגשים ופרידות עצובות הם המציאות שלו כרגע, וילדים מסתגלים ומבינים טוב יותר מאיתנו, המבוגרים. שיהיה מפגש ממלא ומחבק. שנה טובה.


שלום רוית, נשמח שבתך מוטרדת וכנראה שחרדה שמתעוררת בה מקשה עליה לתפקד ולהשתלט על הצורך לעיסוק בניקיון. אני חושבת שצריך לפנות איתה לפסיכולוג/ית ילדים כדי שתעריך מה קורה לה. אני לא חושבת שעונשים וגעירות יעזרו כי נשמע שהיא במצוקה ולכן רצוי לסייע לה באמצעות איש מקצוע בהקדם. שנה טובה!


שלום יפעת, קשה לענות על פניו כי יתכן ובמך פשוט רגיש ומוצף בקלות, ויתכן שיש משהו גדול יותר שמעיק עליו. אני חושבת שכדאי לפנות למטפל, פסיכולוג למתבגרים או פסיכותרפיסט, שיעריך את הקושי ואת הצורך ויתן מענה מתאים. קואצינג מתאים יותר כאשר יש בעית התארגנות, משהו משימתי להשיג. כשמדובר בעולם הרגשי של הילד זה צריך להיות מטפל בתחום הרגשי. שנה טובה!



שלום דנה, אם את בשבוע 20 כנראה שבסביבתך כולם יודעים וסביר להניח שגם הבת שלך. כך ששיקולי תחילת שנה לא רלוונטיים, היא צריכה לשמוע ממך ולא משמועות או לחשוש מתחושות בטן שיש איזה סוד שלא משתפים אותה. ממליצה לשוחח עם הילדים בהקדם. שיהיה בשעה טובה.




שלום דניאלה, החשיבה שלך לגבי תחושת הזמן היא נכונה, אולם לרוב סוד במשפחה הוא גרוע ומעורר חרדה בהרבה מהאמת הפשוטה. מה גם, שברגע שהסביבה יודעת או שכבר רואים, או מרגישים אפילו שינויים קלים בך, בגופך ובהתנהגותך, אם לא אומרים משהו לילדים- מבחינתם קורה משהו נורא שאסור לדבר עליו. אולי, זו הסיבה לשינוי בהתנהגות של בתך. לכן אני בהחלט חושבת שזה שלב שסביר שהם כבר חושדים או מישהו בגן, במשפחה כבר אמר משהו ... ועדיף פשוט לשתף אותם. כילדים, כאשר מסרים מועברים בצורה פשוטה בטוחה, אין להם סיבה לפרש היריון כמעורר חרדה. שיהיה בשעה טובה ובבריאות טובה.


שלום דניאל, אנסה לעשות סדר בכל הנושאים שהעלית. ראשית הפורום איננו מיועד לתגובות גולשים ולכן תגובתי היא היחידה שתוכל לקבל כאן. שנית, נשמע שאתה מאוד מוצף ומתוסכל. נשמע שיש הרבה סוגיות אישיות שלך אבל כאו אתייחס לסוגית הילדים והסמכות ההורית, כי זה נושא הפורום. ילדים אכן צריכים גבולות. אין בכלל שאלה. בנוסף, אני לא מוצאת שום סתירה בין הכלה לגבולות. להיפך. ילד שמוותרים לו הוא ילד שמוותרים עליו. ילדים בגילאים צעירים כל כך לא אמורים להשתמש בקללות כפי שאתה מתאר. כמובן שאם שמעו מילה כזו, רובם ינסו להשתמש בה כדי לבדוק איך תגיבו אבל התגובה צריכה להיות כזו שתעביר מסר מאוד ברור שלא כדאי להם להשתמש שוב במילה זו. אם הקללות הללו הן השיח השגרתי והם לא מקבלים פידבק שאלו מילים שלא מכבדות אותם ואתכם- זה לא יסתיים במילים לא יפות. בעוד כמה שנים הצורך לבדוק גבולות סביר שיהפוך לאלימות שאיננה מילולית. כאשר ילד סודק את גבולות ההורים הוא צריך לדעת שהחינוך שלו מספיק חשוב כדי שתעמדו מולם עם כל הקושי הכרוך בכך. כאשר הם מתנהגים בצורה שלא מקובלת במסגרות החנוך ומקבלים גיבוי בבית- הם מבינים שעוחם הוא כאוטי בלתי צפוי ולכן מסוכן. זו לא הכלה. זה בלבול שגורם לחוסר ביטחון שמעודד התנהגות שלילית. מעודד תחושה של חוסר מסוגלות ונחיתות. אני מסכימה עם הרצון שלך להיות חזית אחידה. אבל מותר שתהיה גמישות כל עוד היא איננה סתירה גמורה. ברוב המקרים כאשר הורה אחד מקצין גישה ההורה השני מקצין לצד השני ונראה שאין אמצע עליו ניתן להסכים. ברוב המקרים עם הדרכה טובה ניתן למצוא מכנה משותף כאשר שני הצדדים רוצים בטובת הילדים. ממליצה בחום לפנות לטיפול זוגי המשלב הדרכת הורים.