הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק

אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר

חפש באתר  
חפש באתר  
מי אנחנו
על הספה - פורומי מומחים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים מנוהל ע"י רפאל יונתן לאוס, פסיכולוג קליני
רפאל יונתן לאוס, פסיכולוג קליני פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים
פסיכולוג קליני מומחה בעל תארי בוגר ומוסמך מהאוניברסיטה העברית. פסיכולוג אחראי ביחידה לטיפול יום "ברזיל" של קופת חולים כללית . חוקר פסיכותרפיה ודוקטורנט במחלקה לפסיכולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים. מטפל בקליניקה פרטית בשכונת עין-כרם בירושלים.
אודות הפורום
הפורום מהווה מערכת שאלות-ותשובות עבור הקהל הרחב, המעוניין לקבל מענה לשאלות הנוגעות לפסיכותרפיה, או טיפול פסיכולוגי, במבוגרים. ניתן לשתף בשאלות ודילמות לגבי טיפול פסיכולוגי, סוג הטיפול ומסגרת הטיפול. ההשתתפות באתר אנונימית. כל שאלה שתועלה לאתר תעבור קודם סינון על-ידי מנהלי הפורום, הרשאים להחליט שלא לפרסמה, או למחוק הודעה/שאלה שכבר פורסמה.

לא יעלו לאתר: הודעות העושות פרסומת לאדם או גוף כלשהו; השמצות, רכילות וכל דבר העשוי להיחשב לשון-הרע; תלונות על אנשי-מקצוע.
ברצוננו לעזור בכל יכולתנו בהנגשת הטיפול הפסיכולוגי ובהכוונה למענים הנכונים עבור הפונים לפורום. לצד זאת, הפורום איננו מענה טיפולי ואינו יכול להיות תחליף לטיפול. כמו-כן, בשאלות הנוגעות לטיפול המצוי בעיצומו נשתדל לעזור להבין את הקושי ולהכניס את השאלות חזרה אל הטיפול – שם מקומן. על מנת להימנע ממשוא פנים לא יינתנו המלצות לגבי אנשי טיפול ספציפיים.


 X

שלום, הפורום איננו פתוח לתגובות גולשים. בהצלחה


הסבר אפשרי יכול לנבוע מתוך תפיסה רב שכבתית של הנפש וקיומם של רגשות ורצונות סותרים. מצד אחד שונאים ומהצד השני אוהבים - גם וגם במקביל ללא העדפה היררכית. הסבר נוסף ניתן לנסח מתוך מחשבה על מנגנוני הגנה. לעיתים אנו מתגוננים מפני רגש לא רצוי על ידי הפיכה שלו (אני לא אוהב אותו אלא שונא אותו).


חשוב להפריד בין אמירות כלליות על אנשים בעולם לבין התייחסות פרטית אלייך. בירור של משמעות הפנטזיות שלך עבורך ואולי גם הרגעה של הסבל (בושה, אולי אשמה אולי חשש ממה תגלי) יוכל להיעשות רק במסגרת טיפול. באופן כללי אולי מרגיע לדעת שתרחיש (גם אם רק כאיסור או כסיפור) של יחסי מין בין הורים לילדים נפוץ בתרבויות שונות וביצירות אומנות לאורך ההיסטוריה. חפשי בגוגל את הביטוי תסביך אדיפוס.


ניתן לחשוב על חרדה כסימפטום של בעיה רחבה יותר או כהפרעה עצמה שבה יש לטפל. ישנם טיפולים פסיכולוגיים שונים - מחקרים עדכניים מראים כי בממוצע הם יעילים בהפחתת החרדה במידה שווה. אני לא בטוח שאני מבין למה הכוונה בטיפול קונבציונלי בחרדה ולמה הכוונה בטיפול פסיכולוגי רגיל. לצורך העניין אפריד בין טיפול ממוקד סימפטום לטיפול כללי יותר שלא ממוקד בסימפטום. הבחירה בין טיפול ממוקד סימפטום (במקרה הזה חרדה) או טיפול כללי יותר צריכה להיעשות לאחר הערכה מקיפה שכוללת מידע נוסף (למשל מוטיבציה, נטיה ורצון להתבוננות עצמית, ניסיון טיפולי קודם ועוד..). בעוד שהטיפול הממוקד יעסוק באופן ישיר בחרדה (מחשבות נלוות, המנעויות, תרגולי חשיפה הדרגתית לגורמים מעוררי חרדה) הטיפול הכללי יותר יעסוק לרוב בדפוסי קשר, היסטוריה אישית ומשפחתית, פנטזיות וכדו'


אין דרך אחת נכונה להתמודדות עם מצב מסויים. יותר מזה - גם אותו מצב יכול לגרום למישהו אחד קושי ולא להוות בעיה עבור מישהו אחר. אותה סיטואציה יכולה ליצור קשיים שונים אצל אנשים שונים. ניכר שהמצב של אחיך מטריד אותך מאוד. אולי הדאגה אליו היא חלק ממה שמניע אותך, יכול להיות שההערות חסרות הטקט גורמות לך לכעס או עלבון...ייתכן והקושי שלך הוא יותר עם חוסר היכולת להסכים - כאילו אתם חיים בעולמות נפרדים או מדברים שפות אחרות. כך או כך אני מציע שתנסי לברר עם עצמך מה בעצם קשה לך. מה הרגשות שמתעוררים בך ואיך היית רוצה להגיב גם אם את לא חושבת שזו תהיה פעולה נכונה. לפני שאנו פונים החוצה כדאי לבדוק עם עצמנו היכן אנחנו עומדים.


מצד אחד את המטופלת ולמטופלים אין חוק או קוד אתי שמסדיר את ההתנהלות שלהם בטיפול. הכללים שחלים עלייך הם כללי ההתנהגות הרגילים בין בני אדם וכל מה שסיכמתם כחלק מהמסגרת הטיפולית. אז עקרונית לא. אין אם זה בעיה. מצד שני ברור שזה עניין אחרת לא היית שואלת כאן או לחילופין היית יכולה לשאול אותו לפני מעשה. זו נשמעת כמו הזדמנות נפלאה לדבר בטיפול על המשמעויות האפשריות של הבחירה הזו. אולי רצון לתת לו משהו משלך אולי חיפוש לגיטימציה להציץ לחיים שלו מחוץ לטיפול.


שלום, את מתארת שכבר חצי שנה שאת לא מוצאת עבודה. זה לכשעצמו יכול לעורר הרבה קושי נורמלי וטבעי. בנוסף את כותבת על טרגדיה שעברת ותחושה של תקיעות שמגבילה את יכולת התפקוד שלך שהחלה עוד קודם מה שנשמע כמו קושי נפשי. על בסיס מידע מועט כל כך ובטח שבפורום אינטרנטי לא ניתן לייעץ באופן מקצועי ולכן אני ממליץ לך להגיע להערכה פסיכולוגית. על בסיס ההערכה ייתכן ויוצע לך טיפול פסיכולוגי. האופן שבו הטיפול ייראה תלוי במידה רבה במה שיעלה בפגישה. ייתכן וההתמקדות תהיה בתפקוד הנוכחי (הקושי לצאת מהבית, החסמים שמונעים מציאת עבודה) וייתכן שבנושאים רחבים יותר (כמו למשל האופן שבו הטרגדיה השפיעה עלייך ובירור של המוטיבציות שלך). בהצלחה!


באופן עקרוני בתחום הפסיכולוגיה השאלה האם יש הגדרה של מה נורמלי ולעומתו מה פתולוגי ודורש טיפול שנויה במחלוקת. התיאור בשאלה הוא של דינמיקה מנקודת מבט מסויימת. סביר להניח שמי שמתואר יציג תמונה מעט אחרת. במידה ויש קושי בקשר הזוגי ניתן להחליט יחד לפנות לטיפול זוגי. כדי שאדם יפנה לטיפול צריכה להיות לו מוטיבציה מסויימת (זה יכול להיות רצון לבחון האם משהו נכון לו או ממש הבנה שיש צורך בשינוי). למעט במקרים של סכנה לאדם עצמו או לאחרים מתוקף בעיה בבוחן המציאות בשל מצוקה נפשית הבחירה האם לפנות לטיפול היא תמיד של הפונה עצמו.


שלום רינת, הפורום מיועד לטיפול בנושאים הקשורים לטיפול פסיכולוגי. לא נוכל לסייע בשאלות העוסקות המידע ברשת או על מוסדות לימוד. בהצלחה.


שלום לך, השאלה שאתה שואל אינה מתייחסת לטיפול פסיכולוגי, אני לא מכיר את הדפוס שאתה מתאר. עם זאת אולי חשיבה היוצאת מתוך הנחות העבודה של טיפול פסיכולוגי תוכל להיות גם כאן לעזר. בטיפול אנו אמנם עוסקים בהערכה שכוללת מרכיב מרכזי של אישיות. עם זאת אנו תמיד מחזיקים בראש שמבנה אישיותי מסויים אינו פועל בחלל ריק כשמדובר ביחסים בין אנשים. אדם חסר ביטחון עצמי יכול לבטא את המרכיב הזה באישיות שלו בהמון צורות. למשל הוא יכול להתנשא על אדם מסויים כדי להרגיש בעל ערך, להימנע מקשר עם אדם אחר משום שהוא חש קטן לידו או לנסות להתקרב למישהו שהוא חווה אותו כשווה יותר ממנו ועוד ועוד. אם אתה חווה דפוס קבוע שכזה אולי שווה לעצור ולשאול מה מושך אותך ליחסים עם אנשים שאתה מזהה בהם את המאפיין המרכזי הזה ומה טיב היחסים שנוצרים ביניכם בשלב המוקדם - לפני שהם בוחרים לנתק קשר ולהיעלם.


שלום רב, היות שאתם מודאגים ובצדק אני לא רואה סיבה שלא לשתף בדאגה שלכם ולהציע קודם כל תמיכה משפחתית ולאחר מכן ליווי בפנייה לעזרה מקצועית.


שלום רב, זה מצער לשמוע שכך את מרגישה. כמו בכל נושא אחר שנוגע לקשר הטיפולי אני ממליץ לך בחום לפתוח את זה עם הפסיכולוג שלך ישירות. לא מדובר רק בדיון האם נכון או לא נכון היה מצידו לרצות לספר לפסיכיאטרית (ממה שאני מבין אחרי שדיברתם הוא לא דיווח) אלא בעיקר בחוויה הזו שלך שנשבר ביניכם האמון. למעט מעשים או מקרים מאוד נדירים אף אחד לא יכול תמיד לענות על כל הציפיות שלנו ממנו. חלק ממה שקשה בחיים (וכן גם בטיפול) זה לא לצבוע את הכל בשחור ולבן, הפסיכולוג שלך שקל לעשות צעד שמבחינתך היה שגוי ולא נכון עבורך. האם זה מוחק את שאר הדברים שאת כבר יודעת עליו ועל הקשר שלכם לחלוטין? מבלי להתייחס למקרה המסויים שאת מתארת - טעויות יכולות לקרות ובסופו של דבר בתהליך ארוך ומשמעותי הן בהכרח תתרחשנה. טיפול הוא גם מקום ללמוד לחיות עם זה יותר בשלום. לגבי השאלה של לשמור עלייך או לתת לך לשמור על עצמך - לאנשים שונים יש צרכים שונים בהקשר הזה, לפעמים אותו אדם רוצה פעם כך ופעם כך, אפילו אותו לפעמים רוצה גם שישמרו עליו וגם שיעזבו אותו לנפשו. אלו נושאים מאוד משמעותיים שנוגעים במהות של קשר. נשמע לי שעם כל הקושי עומדת בפנייך כעת גם הזדמנות גדולה.