על הספה - פורומי מומחים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים מנוהל ע"י ד"ר שחף ביתן, פסיכולוג קליני מומחה וגב' רחלי אסף ביתן, פסיכולוגית קלינית מומחית
ד"ר שחף ביתן, פסיכולוג קליני מומחה. פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים
עובד בגישה אינטגרטיבית - מוסמך בפסיכותרפיה אנליטית, סכמה תרפיה ו-CBT.
צברתי ניסיון רב בעבודה עם מתבגרים ומבוגרים הסובלים מהפרעות חרדה, דיכאון, משברי חיים, תקיעות, הפרעות אכילה, הפרעות אישיות, פגיעות מיניות, קשיים במיניות וזהות מינית.
קליניקה פרטית ברחובות
פסיכולוג וראש צוות פיתוח במאוחדת, ראשל"צ
מלמד בתואר ראשון, אוניברסיטת בן-גוריון


גב' רחלי אסף ביתן, פסיכולוגית קלינית מומחית. קנדידטית במכון הישראלי לאנליזה קבוצתית. רחלי אסף ביתן, פסיכולוגית קלינית מומחית
בעלת קליניקה פרטית ברחובות.
עובדת עם מבוגרים ובני נוער, מטפלת פרטנית וקבוצתית. בעלת ניסיון רב באבחון תעסוקתי ובייעוץ למנהלים.
במסגרת עבודתי רכשתי ניסיון רב בטיפול במשברי חיים, התלבטויות וחסמים בתחום התעסוקתי, הרגשי והמשפחתי. ליוויתי אנשים המתמודדים עם טראומה, דכאון, חרדה ופוביה, הפרעות אכילה ונפגעות תקיפה מינית.

אודות הפורום
13:20 ‎13/‎06/‎2017
הפורום מהווה מערכת שאלות-ותשובות עבור הקהל הרחב, המעוניין לקבל מענה לשאלות הנוגעות לפסיכותרפיה, או טיפול פסיכולוגי, במבוגרים. ניתן לשתף בשאלות ודילמות לגבי טיפול פסיכולוגי, סוג הטיפול ומסגרת הטיפול. ההשתתפות באתר אנונימית. כל שאלה שתועלה לאתר תעבור קודם סינון על-ידי מנהלי הפורום, הרשאים להחליט שלא לפרסמה, או למחוק הודעה/שאלה שכבר פורסמה.

לא יעלו לאתר: הודעות העושות פרסומת לאדם או גוף כלשהו; השמצות, רכילות וכל דבר העשוי להיחשב לשון-הרע; תלונות על אנשי-מקצוע.
ברצוננו לעזור בכל יכולתנו בהנגשת הטיפול הפסיכולוגי ובהכוונה למענים הנכונים עבור הפונים לפורום. לצד זאת, הפורום איננו מענה טיפולי ואינו יכול להיות תחליף לטיפול. כמו-כן, בשאלות הנוגעות לטיפול המצוי בעיצומו נשתדל לעזור להבין את הקושי ולהכניס את השאלות חזרה אל הטיפול – שם מקומן. על מנת להימנע ממשוא פנים לא יינתנו המלצות לגבי אנשי טיפול ספציפיים.


 X

שלום רוני, ראשית כל, המבט שלך על עצמך והתובנות שלך מעידות על הכוחות והרגישות הרבה שלך, אלו יסייעו לך בתהליכי הצמיחה והריפוי. נשמע שאת מאוד מושקעת במערכות היחסים, כל כולך בתוכן, ואז גם מאוד חשופה ופגיעה. כשאנו מרגישים פגיעים, אנו מאוד רגישים וזהירים. המשפט - ״מי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין״ לעיתים עוזר להבין את המצב הנפשי הזה. נראה כי במערכות היחסים החרדה שמא תיפגעי, תיעזבי או תינטשי עולה, ואז את נוטה לבדוק ולבחון כל פרט במערכת היחסים. אלו למעשה ניסיונות להרגיע את החרדות, רק שלעיתים קרובות ניסיונות הבדיקה וההרגעה האלו מתישים והרסניים למערכת היחסים. כך שהגרוע מכל קורה דווקא בגלל הזהירות. טיפול מעמיק יוכל לעזור לך לווסת ולהרגיע בכוחות עצמך את החרדות שעולות בך בתוך מערכת היחסים. המון בהצלחה שחף ביתן


שלום אינה, זו שאלה מצויינת, וכל הכבוד לך שאת שמה לב ושואלת. המקום הנכון לפתוח את השאלה הזו יהיה בטיפול עצמו. רק שם, דרך הדיאלוג המשותף אפשר יהיה באמת לעמוד על המשמעות של הרגשות הרדומים. נראה כי את שמה לב שזהו מנגנון של הנפש שלך להתמודדות עם הקשר, אך חשוב להבין יותר כיצד המנגנון הזה פועל, איפה עוד הוא פועל בחיים שלך, ממה הוא שומר, ומה בקשר הטפולי הספציפי מעורר אותו. שיהיה בהצלחה שחף


דוד שלום, אני מבינה את הרגשות הקשים שעולים בנסיבות שאתה מתאר. עברת כברת דרך ארוכה עם הפסיכולוגית וכעת אני מניחה שאתה חש נטוש ופגוע. לשאלתך בדבר תלות, אכן תלות עשויה להיות מרכיב בתוך תהליך טיפולי. תלות היא חלק מקשר באופן כללי, אנשים תלויים זה בזה באופנים שונים. עם זאת, אם בסיטואציה הטיפולית מרכיב התלות הופך להיות מרכזי ועיקרי, ייתכן והמענה המתאים יותר, במקרים מסוימים, הוא טיפול כולל על-ידי צוות רב מקצועי. טיפול כזה מוצע במסגרות טיפול כמו קופות חולים או מרפאות לבריאות הנפש, שם יש שיתוף פעולה של אנשי צוות שונים המחזיקים ביחד את התלות עליה אתה מדבר. היות ואתה מתאר מצוקה נפשית משמעותית כרגע, אני מציעה לפנות בהקדם לאפשרות טיפול חדשה שתיתן מענה לרצון ולצורך שלך לטפל בעצמך. בהצלחה, רחלי


שלום עדי רשימה של מטפלים בעלי הסמכה של משרד הבריאות לטפל, תוכלי למצוא אצלנו באינדקס המטפלים. הכנסי בבקשה ללינק הבא: https://www.alhasapa.co.il/Results.asp?Page=&SArea=5&Prob=1&langua=&gend=&OnlyKids=&AIR=1 בברכה, הנהלת האתר


חווית האובדן הקשה, הפתאומית והטראומטית שעברת לפני 15 שנה היא וודאי חוויה בעלת השפעה רחבה עלייך כאדם. אחת מההשפעות היא בדמות חרדה מפני חזרה של אובדן אדם קרוב. מצב רגשי כזה הוא אכן מאד קשה וחשוב שתנסי כעת לפעול למען החזרת שקט נפשי. אני מציעה שתיעזרי בטיפול ממוקד לחרדת בריאות בשיטת CBT, או בטיפול המשלב היבטים גופניים של הפחתת חרדה. טיפולים כאלו נותנים כלים פרקטיים להירגעות במצבי חרדה. אפשרות נוספת היא לפנות לפסיכותרפיה על מנת לעבד את חוויית האובדן הקשה והשפעותיה כמו גם את הקושי האנושי להתמודד עם הסיכונים הכרוכים בהיותנו חיים. שני סוגי הטיפולים יכולים לתת מענה ולהקל עלייך, טוב עשית שזיהית את הקושי שלך וחשוב שתמשיכי ותפני לעצמך מקום כדי להתמודד כעת. את המיכל של התינוקת שבדרך וגם את זקוקה למיכל. בהצלחה, כל טוב, רחלי


שלום מירה, צר לי מאוד מאוד לשמוע על הטראומה המינית שחווית כילדה. פעמים רבות אירועים כאלו מחוקים או נשמרים באופן חלקי בלבד, כפי שאת מתארת. כנראה שקשה לאכסן בזיכרון אירועים שבאותו רגע הנפש (של הילד/ה) לא ממש מסוגלת לתת להם פשר ומשמעות. בנוסף, הכאב הרגשי, הפחד, תחושת האיסור ועוד רגשות רבים מוצאים הרבה פעמים מחוץ לתודעה ולזיכרון היומיומי שלנו. המחקרים מראים כי יש לאירועי ילדות כאלו יש פעמים רבות השפעות ארוכות טווח על הנפש, בצורות שונות כגון - חרדות, מצבי רוח, קשיי הסתגלות, וקשיים בינאישיים. אלו נושאים רגישים ונפיצים בתוך הנפש, וחשוב לגשת אליהם בזהירות ובכבוד המתאים. אני ממליץ לך לפנות לעזרה של איש מקצוע, יש מטפלים/ות שזו מומחיותם כמו גם מרכזים לטיפול בנפגעי תקיפות מיניות. בהצלחה שחף


שלום מירה, לא ברור מהודעתך מה טיב מערכת היחסים שלך עם הכלב? האם את כותבת באופן מטאפורי? ועד כמה זה פוגע בתפקוד שלך? לצד זאת, אפשר לשמוע את המצוקה הניכרת שאת שרויה בה. כאשר אנחנו נמצאים במערכת יחסים שמגבילה אותנו באופן שאת מתארת, כנראה שזה מבטא קונפליקט פנימי בדבר נפרדות, עצמאות ותלות. נראה כי בפרידה ממנו והפנייה לעיסוקים אחרים, למציאות חייך, עולים רגשות בלתי נסבלים. הרבה פעמים יש לנו נטייה להימנע בכל מחיר מרגשות כאלו, בשל העוצמות שלהן שהופכות לבלתי נסבלות. זאת כנראה משום שהן מתחברות לנו באופן לא מודע לאירועים אחרים ומקומות רגשיים כואבים אחרים בנוסף לאירוע הנוכחי. אני יכול להציע לך לנסות לחשוף את עצמך בהדרגה ובאופן מכוון לפרידה ממנו. להתאמן על להיפרד ממנו לפרקי זמן הולכים ומתארכים. כדי שאימון כזה יצליח עליו להיעשות בהתמדה - לפחות פעם ביום, ובאורך זמן מספיק לפחות חצי שעה (אם זה ממש בלתי אפשרי אפשר להתחיל בשבוע הראשון עם פרקי זמן קצרים יותר עבורך, כדי להתרגל לרעיון) ולהגדיל את פרקי הזמן כל 3-4 ימים. יש להניח שזה יעורר בך רגשות שתוכלי לרשום לעצמך ולהתחיל לחשוב למה זה מתחבר עבורך ולעבד את הרגשות האלו. אם תהליך זה נחווה קשה מדי או שהרגשות שעולים מציפים מדי, חשוב ביותר לפנות לטיפול, בו ילוו אותך וידריכו אותך בתהליך זה ויוכלו לעזור להתאים אותו עבורך באופן ספציפי. בהצלחה שחף


שלום רחל, הזעם הרב שאת מספרת עליו והמצוקה הגדולה מצריכים מענה רחב יותר ממה שניתן לתת לך במסגרת של פורום ייעוצי זה. על פי תיאורך אני ממליץ לפנות לפסיכיאטר שיוכל לעזור לך להבין יותר טוב את המצב שאת מתארת ואולי גם להקל על העוצמות באמצעות טיפול תרופתי. במקביל רצוי לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לעזור בוויסות עוצמות הזעם ויצירת המרחק הנכון עבורך ממנה. אפשר לפנות באופן פרטי לקבלת תורים דחופים יותר, או דרך קופת החולים. בברכה שחף ביתן


שלום בטסי, נדמה שאת מתמודדת עם לא מעט - מחלה כרונית ושלושה ילדים פעוטים. הטיפול המתמיד בילדים קטנים יכול להיות מתיש ביותר, ונדמה שאת פשוט מבקשת לעצמך הפסקה כלשהי - שידאגו גם לך (אשפוז). הדאגה והטיפול לילדים קטנים היא מאוד שואבת ולעיתים קרובות האימא שוכחת ונשכחת כאדם בפני עצמו עם צרכים ותשוקות משלו. דבר נוסף שאת כותב עליו הוא העיסוק בשאלה החשובה של ערך עצמי. כאשר אנו מרגישים שאיננו ׳מועילים׳, זה מדלדל את האנרגיות ותחושת החיות. נדמה שההתמודדויות הלא פשוטות יחד עם נטיה לביקורת עצמית גבוהה מקשים ליהנות מהטוב שיש לך בחיים ומבליטים את החסר. אני ממליץ לך לפנות לטיפול במסגרת פרטית או ציבורית לפי מה שאת מרגישה שמתאים לך יותר. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור מאוד בקבלה שלך את עצמך, הפחתת הביקורת כלפי עצמך, והנעת תהליכים של יוזמה ועשייה שיאפשרו לך להרגיש משמעותית. בנוסף, חשוב גם ללמוד לדאוג לצרכים הרגשיים ולרווחה הנפשית שלך. כל אלו מגבירים את היכולת ליהנות ממה שיש לך ולהגביר את תחושת החיות והאנרגיות. בהצלחה שחף


שלום רחל, לא כל כך ברורה לי השאלה. אני מבין שקרובת משפחתך מעלה תכנים שעושים לך רע, ואולי עולה גם שאלה על איך מתמודדים עם זקנה, מוות ונושאים קשורים. יש לא מעט כתיבה וספרים שעוסקים בנושאים של התמודדות עם זקנה ומוות, אולי תוכלי לחפש משהו שיתאים לך. בנוסף, נראה שאת עסוקה בשאלה של איך להציב גבול ולשמור על עצמך? זו תמיד שאלה מורכבת, שאין לה תשובה אחת נכונה. אני מציע שתחשבי כיצד את יכולה בו בזמן גם לשמור על עצמך וגם להיות איתה בקשר. בברכה שחף


יעל שלום, קודם כל, תודה שאת משתפת וכותבת לנו. כאב לי לשמוע על הסבל שלך וחוסר הרצון לחיות. דברייך נוגעים ללב, משמעותיים וחשובים. אני מאוד מקווה שתחליטי לפנות לטיפול - לא משום שזו התשובה הלקונית, אלא משום שדיכאון הוא גורם מספר 1 לאובדנות, אך זוהי הפרעה שניתן בהחלט לטפל בה ולחיות חיים טובים ומספקים. אני מדבר מניסיוני כאדם וכמטפל. אפשר לשמוע בדברייך גם את הכוחות החיוביים שלך. הלבטים שלך מאוד כנים ואינטלגנטיים, עם אמת בתוכם. לצד זאת, אני מאמין שהחלטת לכתוב ולשתף כי את גם רוצה בחיים, וחשוב לתת לחלקים אלו את העזרה הראויה. ההחלטה על החיים היא החלטה אישית, אבל לא נכון לקחת אותה ברגע משברי או תחת דיכאון או סבל נפשי אחר. במצבים שבהם יש גם מעורבות של אלמנטים רפואיים נכון לפנות למרפאות ייעודיות (ישנן מרפאות כאב, למשל). ישנם גם פסיכולוגים רפואיים שכדאי להתייעץ עימם. את יכולה לפנות באופן פרטי או דרך קופת חולים. אני קורא לך מכל הלב לבחור בדרך החיים ולמצוא את הטיפול הנכון עבורך. טיפול טוב הוא מציל נפשות וחיים. מקווה שתמשיכי לעדכן אותנו שחף


שלום לך גיורא, ראשית, צר לי לשמע על השנה הקשה שעברת. אני מבינה שפנית לעזרה מתוך מצוקה נפשית ובחרת אותה מתוך הבנה שהתהליך שהוצע לך יהיה קצר ומאד יעיל. בתחום הפסיכולוגיה והטיפול הנפשי קשה להעריך ובטח להבטיח תוצאות בפרק זמן מסוים וכה קצר. עם זאת, ישנם טיפולים המוגדרים קצרי מועד ומתמשכים על פני 12-15 פגישות למיטב ידיעתי. לגבי שאלתך, פורום זה עוסק בתחום הטיפול אך אין בידי מידע מקצועי מספיק בנושאים משפטיים ולכן אין בידי לענות לך. מחזקת את החלטתך לא לוותר על הצורך בטיפול ולהמשיך בתהליך הטיפולי שבו אתה דואג לרווחתך הנפשית. בהצלחה! רחלי