הרשמה לאינדקס על הספה | כניסת מטפלים רשומים | על הספה בפייסבוק

אודות על הספה | הרשם לניוזלטר שלנו | צור קשר

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

הוספת שאלה לפורום

X

התפרתויות זעם - (טובטוב)

שלום ילד בן 5.5 אחד מתאומים בן רביעי .( יש לו עוד 2 אחים גדולים ממנו) הןוא בגן , מתפקד יפה קושי לשבת במפגשים בבית בחודשיים האחרונים כל מה שמריע לו צורח צועק מקלל.... בין אם ריב עם אחד האחים ובין איתנו .. מנסה לעשות טבלה עם חייכנים על מנת לצ'פר על התנהגות טובה חייבת לומא הוא ילד עם נשמה גדולה ילד חכם ואוהב רק יש לי הרגשה שלא יודע לווסת את הרגשות שלו לכן הכל מתפרץ לכגי התקף זעם כשנרגע אני מדברת איתו והוא מבין... אבל אני מרגישה שכל דבר כזה מתיש ואתי חוששת שיש לו ODD חוששת מאוד מעליה לכיתנ א מה ניתן לעשות הבתי כי יש לעשות הדרכת הורים/ טיפול התנהגותי ( האם זה CBT ?) למי עלי לפנות על מנת להתחיל עם טיפםולים אלו < לרופא משפחה?/ פסיכולוגית גן ?/לגננת ? והאם יש טיפולים כאלו בסבסוד הקופה? אנא פרטו לי את האופציו ואיך ניתן להתחיל פעול ולמי עלי לפנות תודה

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

שלום רב, ציינת שבנך אימפולסיבי ותזזיתי, ויתכן שתגובותיו הבלתי-מווסתות הן בדיוק מהמקור הזה: לילדים אלו קשה לווסת תגובות רגשיות, הם מגיבים בעוצמה והופכים סוערים בקלות. אם הרושם הוא שדפוסי המזג הללו פוגעים במידת יכולתו ללמוד או ביחסים החברתיים שלו והמשפחתיים שלכם, הרי שכדאי לפנות לעזרה מקצועית. בכל מקרה כדאי להגביל זמני מסך שגורמים לעוררות יתר אצל ילדים אלו, וכן להרבות בפעילות גופנית. בהצלחה מיכל

ילדה בת 3 מאוד עצבנית - (נועה)

שלום רב, ברצוני להתייעץ לגבי ביתי בת 3 שלאחרונה צועקת המון ,בוכה בכי הסטרי כולל בלילות ולפנות בוקר, בצורה שלא ניתן להרגיעה והמצב נמשך כחצי שעה. אני מנסה לברר מדוע, ההתנהגות הזו מאוד מקשה עליי ועל כל בני הבית, אבל בראש ובראשונה מנסה לברר האם הילדה במצוקה. אשמח לתשובתכם.

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

נועה שלום, בכי פתאומי בלילה אצל פעוטות עשוי להיות חלק מתופעה שנקראית 'ביעותי לילה', לרוב הילדים אינם מודעים כלל לסערה ובבוקר לא זוכרים דבר. במקרה כזה, פרט לניסיון להרגיע, ולעיתים גם להעיר לצורך התאוששות, אין ככ מה לעשות, אלא אם נראה שיש צורך בבירור נוירולוגי ועל כך כדאי להתייעץ עם רופא הילדים. אם התופעה מופיעה גם במהלך היום הרי שמדובר בעיניין אחר שכדאי לברר יותר לעומק על ידי איש מקצוע. בהצלחה, מיכל

ילד בן 2.10 הרגלים - ((ע))

שלום ילד יחיד בן 2.10 שכל ציאה קטנה מהרגל, בעיקר הקשורה אלינו ההורים מוציאה אותו מאיזון. אציין שרגיל שמהלך השבוע לשהות רק עם אמא ואבא, אין בייביסיטר. סבא וסבתא רק בביקורים בסופי שבוע. בבקרים ובערבים ישנה שגרה מאוד ברורה. כמעט ולא יוצא שאדם אחר מרדים אותו חוץ מאמא. היינו עד היום לילה אחד בלעדין. לאחרונה אנו חשים שההרגלים האלו מקובעים מדי ואולי לא טובים עבורו. לדןגמא הבוקר- רגיל שאנו יוצאים יחד לעבודה ולגן אומרת שלום ברכב עם אבא והם נוסעים לגן. הבוקר יצאתי לעבודה כאשר נשאר עם אבא עוד כמה דקות בבית. אמר שלום ונתן נשיקה ונפרד יפה. לאחר כ 5 דקות האב מתקשר כי הילד תורח ובוכה שלא אמר שלום לאמא באוטו. כך יקרה אם סבתא תאסוף מהגן או אמא לא תהיה בשעת ההרדמה. לפעמים כן נשאר עפ סבא וסבתא לשעתיים. כשאנו יוצאים בעררב זה רק אלרי שהרדמנו אותו וסבים נשארים לשמור כשישן. מניחה שעשינו משהו לא נכון בדרך. למרות שהרגיש מאוד נכון לתת לו את כל הבטחון והאהבה. כיצד הכי נכון לשנות את ההרגלים כעת על מנת לאפשר לו יותר מרחב , ולנו. מתכננים נסיעה ל3 לילות וחשבנו להכיןמאותו. עכשיו מרגיש לא נכון. מפחדת לפגוע בבטחון שלו. מה ניתן לעשות?

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

שלום רב, עם מהלך התפתחותם, ילדים יכולים להרחב בהדרגה את מספר הדמויות שמטפלות בהם ודואגות לשלומם. המעבר מזוג ההורים, אל הסבים, לדמויות בגן ולשמרטפית יכול להתאפשר כל עוד נשמר הקשר הקבוע והבטחון שהקשר עם ההורים מאפשר, ותוך כדי שמירת ההרגלים הקבועים והענקת הבטחון לילד. לכן, אם אתם מרגישים שאתם בשלים להכניס דמויות נוטספות, סביר שגם הילד כבר פנוי לזה ואפשר לנסות לאתר מישהי מתאימה, ליצור קשר בהדרגה ולאפשר כניסה אל מערך הדמויות המוכרות לו. כמובן שלקראת נסיעה ממושכת חשוב להבטיח רצף ושמירה על הדמויות המוכרות לו, ומכירות את ההרגלים שלו, יותר מכל. בהצלחה מיכל

הופעה בפני קהל - (חני)

שלום רב, אני מעוניינת להתייעץ כיצד לנהוג עם בתי בת השש, ילדה מוכשרת מאוד, פקחית ונבונה ומאוד בוגרת. היא מאוד אוהבת חברה ויש לה מספר חברות טובות בגן ובסך הכללי מקובלת ומסופקת מבחינה חברתית. בטבעה היא ביישנית ולוקח לה זמן ״להתחמם״ וגם כאשר מסתגלת תקופה כאשר נמצאת בסביבה סוערת היא נוטה לסגת. מזה כשנתיים היא משתתפת בחוג בלט, מאוד שמחה ללכת לחוג ונהנית. בכל פעם שיש הופעה להורים או יום פתוח היא מאוד קפואה ולא משתפת פעולה כלל, כאמא זה גורם לי תסכול רב ואני מתלבטת האם להשאיר אותה בחוג המצריך הופעות או לשחרר.. החוויה שלי לצפות בה כך ממש לא נעימה. אני מנסה לדבר איתה ולשקף לה שאני מרגישה שקשה לה והיא מתביישת ומתקשה להתרכז ולהופיע בפני קהל אך היא ממשיכה בזה, יש לציין כי גם במסיבות סיום בגן היא קפואה אך לא ברמה כזו המונעת ממנה לשתף פעולה.. אשמח לחוות דעת בנושא. תודה מראש

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

שלום רב, מאחר והמטרה של מופעים בשלב התפתחותי זה הוא להראות להורים את הישגי הילדים ולאפשר לילדים להתגאות, אני מציעה לדבר עם בתך על כך שאתם יודעים שהיא מוכשרת ונהנית מאוד מהחוג או מהריקודים בגן, אך שמתם לב שאינה אוהבת להופיע ושזו בחירה שלה. מאחר ואתם יודעים עד כמה היא מצויינת, אתם לא זקוקים למופע וגם "לנרמל" את החוויה: שישנם הרבה ילדים שאוהבים מאוד לרקוד אבל לא אוהבים להופיע ולחלקם זה עובר עם הגיל והבטחון שהם צוברים. בכל מקרה לא כדאי להתנות את ההשתתפות שלה בחוג לאורך השנה בגלל המופע. בהצלחה מיכל

דמיונות בעתה לילד - (רז)

היי ירדן, יש לי ילד בן 6 וחצי בכיתה א'. לפני מספר ימים, לפנות בוקר, הוא התעורר משנתו לידי תוך כדי בכי ובעתה. מיד הדלקתי את האור בחדר, חיבקתי, נישקתי ,ליטפתי, והרגעתי שזה רק חלום. תגובתו הייתה שאפסיק בדיוק כך " 'אבא תפסיק ללטף אותי' , ' אבא אל תזוז', אבא אל תדבר' ". הבנתי שהוא כבר לא בחלום. הורדתי אותו מהמיטה וגרמתי לו לעמוד ולצעוד אחריי לכיוון החדר שאשתי ישנה עם הילדה, גם בכדי לגרום לו להתעורר משנתו / "חלומו" וגם בכדי שאני אדע בוודאות אם הוא חולם או לא. בזמן שאני הולך לכיוון החדר והוא צועד מאחוריי בחרדה, הוא אומר לי "אבא אל תעשה את הרעש הזה עם הנעלי בית" (נקישות הנעל ברצפה), תוך כדי בכי ופחד. לבסוף הילד נרגע וחזר לישון. היום הוא היה עם אמא שלו בבית, בשעות הערב המוקדמות, הוא מתקשר אליי בזמן שאני בעבודה ואומר לי 'אבא היו לי עכשיו שוב את החלמות שהיו לי, גם בבית הספר, בכיתה, בארוחת צהריים, היו לי את אותם חלומות". ז"א הילד ער ופעיל לחלוטין. שאלתי את הילד על מה הוא חולם והוא לא יודע להסביר על מה הוא "חולם". שהגעתי הביתה ניסיתי שוב להבין והוא לא יודע להסביר על מה בדיוק הוא "חולם". חשוב לציין שהוא היה משחק בסוני בפורטנייט ומהפעם הראשונה שהוא חלם המשחק יצא מהבית. בנוסף מיותר לציין שהילד לא חולם. 1.איך אנחנו כהורים צריכים להתנהג כשזה קורה לו? 2.להערכתך אנו צריכים לטפל בנושא עם פסיכולוג ? 3.יכול להיות שיש קשר בין המשחקים בסוני לתופעות הללו? תודה מראש.

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

שלום רב, נשמע לי שהגבתם מאוד נכון, וכעת השאלה האם להפנות לייעוץ קשורה במידה בה הפחדים הללו מפריעים לתפקוד שלו ומשבשים את סדר היום שלו או שלכם. ולגבי הקשר בין חלומות לבין משחקי מחשב אלימים, ישנם כמובן מחקרים רבים ומגוונים בנושא, אני לא מכירה מחקר שהתמקד בחלומות של ילדים צעירים, אבל בוודאות ברור שהמשחקים הללו לא מתאימים לילדים צעירים והשפעתם גם על מתבגרים שלילית ביותר, אז טוב החלטתם כשהבנתם שצריך להרחיק אותו מזה. בהצלחה מיכל

בת 4.5 לא מציירת את אחיה הקטן בציורי משפחה - (אמא מודאגת)

שלום עכשיו לקראת יום המשפחה הילדים מציירים בגן ציורי משפחה. שני הציורים שראיתי של ביתי בת ה-4.5 לא כללו את אחיה היחיד בן שנה ותשע. כשראיתי לראשונה שאלתי איפה הוא אמרה בבטן שלך. בפעם השנייה כבר לא שאלתי. האם זה צריך לעורר בי איזושהי דאגה? יש לציין שהם אכן רבים הרבה והוא אכן דורש הרבה תשומת לב אך לעיתים גם מאוד נהנים וצוחקים יחדיו. תודה רבה!

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

שלום רב, כל הכבוד שלא שאלת את בתך לגבי הציור השני: הבנת נכון - הנוכחות של אחיה קונפליקטואלית, ולמרות שהיא גם משחקת איתו ונהנית, יתכן שבציור הרשתה לעצמה שלא לכלול אותו, וצריך לתת לזה לגיטימציה ולא לעורר בה אשמה. סביר שבהדרגה תצליח להתמודד טוב יותר, כאשר הוא יהפוך פחות 'נטל' על היחסים שלה אתכם והיא תצליח להנות יותר מהמעמד שלה כאחות גדולה. בהצלחה מיכל

ילדה בת 3.5 לא מסתגלת לגן - (עינת)

שלום. האחיינית שלי בת 3.5 התחילה גן עירייה בספטמבר. היא לא אוהבת ללכת לגן. בכל בוקר, כבר חצי שנה, היא ממציאה תירוצים כדי להישאר בבית. מסרבת להתלבש. צורחת בכניסה לגן ומסרבת להיכנס. כל הילדים התרגלו והם בסדר. כולם מסתכלים עליה כעל עוף מוזר. איננו מבינים מה הבעיה. בגן היא מפסיקה לבכות. הגננת אומרת שאין לה בעיות. מה ניתן לעשות כדי שתפסיק להתנהג כך בכניסה לגן? למי לפנות? שום שוחד לא עוזר. תודה

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

עינת שלום, אני מסכימה איתך שקשיי הסתגלות לגן אחרי 5 חודשים הם עיניין שדורש חשיבה והתערהות ובהחלט יתכן שהיא מתמודדת עם קושי וזקוקה לעזרה. יחד עם זאת בכי בתחילת היום משקף לעיתים קשיי פרידה ולא בעיות הסתגלות ולכן מוטב לפנות לאיש מקצוע כדי להבין יותר לעומק מה קורה לה. נסו לברר האם מדובר בגן שמקבל שירות על ידי פסיכולוגים מהתחנה של הרשות המקומית: בחלק מהרשויות ניתן שירות כזה גם בגילאי טרום טרום חובה. בהצלחה, מיכל

ייעוץ - (יעל)

היי אני אמא ל3 ילדים בן ו2 בנות הבכור שבהם בן 8. תקופה ארוכה אני מרגישה תחושת מלחמה בבית. הוא מרבה להציק לאחותו בת 6.5 ולפעמים גם לקטנה בת 3. תמיד מתנגד למה שמכינים לו לאוכל, שעושים לו, שמבקשים ממנו הוא מאוד קשור לסבא שלו היום למשל סירבתי שילך.לישון אצל סבא שלו כי הוא חולה והבטחתי שכשיחלים הןא יילך. הוא השתולל בחדר, הפך דברים, בעט בקירות ושבאתי לעצור אותו ותפסתי אותו הוא רצה להרביץ גם לי. חשוב לי לציין אנחנו בית נורמטיבי...אבא מהנדס מכונות אני סטודנטית ...לא מקללים בבית אבל לצערי כן יש צעקות ולרוב בגללו. הוא הילד הבכור כמו שאמרתי קיבל הכי הרבה יחס וגם מקבל כיום אך לצערי כל השיחןת שאנחנו עןשים איתו לא עוזרות. אשמח להכוונה תודה

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

יעל שלום, גם בבתים נורמטיבים ילדים יכולים לאבד שליטה ולצאת מהכלים וההורים יחד איתם. מדברייך עולה שבנך חווה תקופה סןערת והרבה מהעוצמות שלו מופנות אליכם. זה כמובן שכיח אבל דורש סבלנות עצומה מצידכם וקשה לעשות את זה ללא ייעוץ ותמיכה עבורכם. כדאי מאוד לפנות לליווי כי קשה מאוד לעבור את זה ללא הדרכה מקצועית. בהצלחה מיכל

בת ארבע משתנה לי - (יעל)

אני אם יחידנית. לילדה בת ארבע, חכמה , מצחיקה וטובת לבב. לפני 4 חודשים נוסף לה אח. ברור שהכניסה שלו הכניסה הרבה מתח. אני לא מצליחה להתנהל מול "המפלצת" שנוצרה לי בבית. מכאיבה לו, בוכה המון, "הכל בגללך" שגור בפניה - אח מהפנינים שהביאה מהגן, מנסה לגלות סובלנות, אבל אין מול מה, היא יודעת בדיוק על אלו כפתורים ללחוץ, ותלחץ עליהם עד שתבוא הצעקה מה אני מפספסת? מעבר לקשר עם הילדה שלי? האם יש מקום לתקווה שזה יתשנה כאשר יעברו עוד כמה חודשים והתינוק יהיה פחות דורשני ברמת התחזוקה השוטפת? תודה

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

מירי שלום, בארבעת החודשים שחלפו מאז לידת אחיה, בתך מנסה להסתגל למעמד החדש, וזה - כצפוי - דיי מורכב. את כל התוקפנות שהיא חשה כלפיו היא מבטאת כלפייך, וכעת על שתיכן להתמודד עם השינוי. כמובן שבהתבוננות לעתיד, לידת אחיה הינו מאורע נפלא וזוהי המתנה הגדולה ביותר לחיים שיכולת להעניק לה, אבל ההתמודדות בהווה הינה קשה ומאתגרת לשתיכן, ודורשת סבלנות ואורך-רוח. אני מציעה לגייס את כל המשאבים שיש לך מבחינת סבלנות למצב החדש, מבלי לחשוב שבתך הפכה למפלצת באמת, כי אז גם היא תחשוב כך על עצמה ויהיה קשה מאוד לשכנע אותה שזה לא ככה. נסי למצוא זמנים בהם שתיכן מבלות יחד תוך שאת מגייסת עוד עזרה לשם כך, וכן חפשי את הרגעים בהם היא יכולה להרוויח מהמעמד החדש ולא רק להפסיד מזה. וזיכרי: בטווח הרחוק יהיה הרבה יותר קל, גם אם כעת זה נראה בלתי אפשרי. בהצלחה מיכל

שתיקה מול הצוות - (מירי)

שלום וברכה הבת שלי בת 5.5. ילדה חכמה יצירתית וטובה אבל די שקטה.(גנטיקה..) בתחילת השנה היא שמרה על דיסטנס מהגננות לא דיברה איתן מטוב עד רע ושמרה על מרחק (ככה זה בכל תחילת שנה עד שהיא מתרגלת) לאט לאט נפתחה במהלך השבועות. זה לא אומר שהיא הראשונה לרוץ ולספר להן כל חוויה שעוברת אבל אם שאלו אותה שאלה היא ענתה יפה תשובה בלי להתבייש וגם הייתה שותפה בפעילות הגן באופן מקסימלי. עמדה בכל המטלות, יצרה קשר עם ילדות ושיחקה באופן נורמטיבי (הכל בכפןף לביישנות.. שזה אומר לא מלכת הגן אבל גם לא דחוקה בפינה) בשבועיים האחרונים הגננת שמה לב להסתגרות ושתיקה. הילדה יכולה לשבת בצד הרבה זמן לא עונה בכלל לשאלות של הגננת, גם לא לשאלה כמו איזה צבע תרצי לבחור אדום או כחול, רק לשאלות שבהן היא יכולה להנהן בראש היא מסכימה לענות. גם המוטיבציה למשחק עם החברות ירד מאוד לדברי הגנננת. אבקש להדגיש כי היא הולכת בשמחה רבה וחוזרת מרוצה מאוד ושמחה. כשאני שואלת אותה בבית מה היא אמרה בגן או עם מי שיחקה ואם ענתה תשובה לגננת היא מספרת שהיא עונה הכי הרבה תשובות והיא הכי חכמה והיא יודעת הכל. יש לציין שבבית שומעים אותה מצוין היא מספרת ומשתפת משחקת ומתנהגת כרגיל האם יש צורך לפנות איתה לברור? לטיפול רגשי?

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

שלום רב, אני מניחה שהמחשבה לפנות לבירור רגשי היא מתוך ההנחה שעל בתך עובר משהו קשה מעבר לביישנות הרגילה, והוא שגרם לשינוי בהתנהגות שלה לאחר שכבר נרכשו הישגים משמעותיים בעיניין הזה, ומתוך מחשבה שהתפתחותה נפגעת מוך העובדה שהיא אינה מדברת. אני מציעה לערב את פסיכולוגית הגן כדי שתערוך עליה תצפית ותעזור לכם לחשוב האם מדובר בנסיגה קלה בלבד או שנראה שיש שינוי תפקודי מהותי עליו היא משלמת מחיר התפתחותי. בהצלחה מיכל

טראומה - (מוני)

היי בני בן 12 חוה חויה לא נעימה . בבוקר יום אחד הוא נתקל בפורץ שניסה לפרוץ את הבית שבו הוא היה עם חבר ,, מאז מסתבר שהוא אינו ישן בלילה ומתלונן על לחץ בחזה ומבקש מאימו להיכנס איתן למקלחת לא נרדם בלילות ועצבני מאוד בשעות היום גם כנראה מחוסר שינה

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

מוני שלום, זו אכן חוויה קשה מאוד עבור נער צעיר והתגובות שלו לאירוע ברורות. ההימנעויות הללו פוגעות בתפקוד ובעצמאות שלו באופן שעשוי להחמיר ולהשפיע על הדימוי העצמי שלו באופן שלילי. אני מציעה לפנות להתייעצות עם מומחה לטראומה ללא דיחוי, גם כדי לתת לו את התוקף להרגשה שקרה משהו משמעותי, קשה ומפחיד. אל תמתינו- זה לא יחלוף מעצמו. בהצלחה, מיכל

השפעת נסיעות ארוכות על מצבה הרגשי-נפשי של ילדה קטנ - (מעיין)

שלום רב, אני נמצאת בהליכים משפטיים עם אבי ילדתי הקטנה, בת השנה ושבעה חודשים, הגר במרחק של שעה וחצי ממני. בדיון האחרון הוחלף לנו שופט ולעומת השופטת הקודמת שאישרה בנסיבות המרחק, לינה של פעם אחת באמצע השבוע ורק עד אשר תתחיל בית ספר, אמר השופט החדש כי יאשר לינה של פעמיים באמצע השבוע (בנוסף לכל שבת שניה כמובן) באופן גורף. יצויין כי האב לא מתכוון להעתיק את מקום מגוריו לסביבה קרובה יותר והשופט לא מוצא לנכון לחייבו. שאלתי היא כיצד ישפיע הטרטור על הילדה מבחינה ריגשית, נפשית וחברתית? מדובר בטרטור של שעה וחצי נסיעה הלוך ושעה וחצי נסיעה חזור על הבוקר וכשתתחיל בית ספר שעת תחילת הלימודים היא 07:50. בתודה מראש:)

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

מעין שלום, את צודקת בהחלט כי נסיעה של שעה וחצי עשויה להיות קשה מאוד לפעוטה צעירה ואף קשה מאוד מבחינת ניהול חיים חברתיים כשתהיה בוגרת יותר. יחד עם זאת, להפחתת הקשר הקרוב עם אביה יש השלכות קשות הרבה יותר, הן בטווח הקרוב והן לטווח הרחוק. לכן, בהינתן שהאב גר רחוק - וחבל שכך - עדיפה נסיעה ממושכת על פני היעדר נסיעה. ישנם שופטים שמגבילים את המרחק לטווח קילומטרים מסוים, מאידך, לעיתים גם מרחקים קצרים מתמשכים לכדי נסיעה ממושכת בגלל עומסי תנועה. אני מציעה להמשיך ולנסות לדון בזה כדי לשים את טובתה של בתך בראש סדר העדיפויות. בהצלחה מיכל

>>
17
18
19
20
21
<<