הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

טלי שלום, נשמע שאכן כדאי להתייעץ ולחשוב על כיווני עזרה אפשריים. איני מכירה מטפלים שעובדים עם הכללית, וודאי אפשר לקבל מהם רשימה כזו. מבחינת תחנות ציבוריות, יש בחיפה תחנה לטיפול פסיכולוגי ברחוב אחד העם שנותנת שירות מצוין לילדים מעל גיל 6 ובטירת הכרמל יש תחנה שנקראית 'מרכז הפעו"ט', ושווה לבדוק אם ניתן לקבל סיוע אצלם. ניתן גם לפנות להתייעצות ראשונית אצל יועצת בית הספר או אצל פסיכולוגית בית הספר לקבלת הכוונה לגבי אנשי המקצוע והשירותים הניתנים באיזור. יחד עם זאת, כדאי לזכור שילדים רבים מתקשים מאוד לשאת את תקופת השינויים המבלבלת הזו סביב היעדר השגרה בתקופת החגים ומאבדים שליטה בקלות. כדאי לבחון את התמונה כשתושג רגיעה גם באמצעות החזרה למסגרות החינוכיות. בהצלחה, מיכל


הי דורין, יש הרבה ילדים שחוששים מקרבה של מבוגרים זרים אל גופם, אצל חלקם מקור העיניין הוא המגע והחוויה התחושתית - למשל רעש המספרים, ואצל האחרים החשש מפני הפגיעה בשלמות הגוף. כשמדובר בילדים עם התפתחות תקינה וללא בעיות התפתחות לרוב חויה רגשית נעימה יותר כמו שיוצרים במספרת-ילדים או במרפאת-ילדים פותרת את העיניין על ידי סביבה צבעונית ומזמינה וגישה חיובית ורכה יותר, בשיתוף ההורים. אם האמצעים האלו כבר נוסו מוטב לפנות להתייעצות עם מומחים לטיפול בחרדה אצל ילדים צעירים. בהצלחה, מיכל


רויטל שלום, נשמע לי שהמנהג הזה הוא כבר מזמן לא לצורך ניקוי אלא הרגל, דפוס שהשתרש, וכעת קשה לו להפסיק. נסו להתעלם ככול הניתן ולעזור לו למצוא הרגלים אחרים שמפיגים מתח, או חפצים מרגיעים בהם יוכל להתעסק. בהצלחה, מיכל


נטע שלום, בעוד שבהרבה תרבויות בעולם שינה משותפת עם הורה במיטה היא דבר טבעי ומקובל, בתרבות המערבית שלנו היא פחות מקובלת והמטלות ההתפתחותיות שילדייך נדרשים אליהן נפגעות מזה. העובדה שבנך לא מצליח להירדם או לישון מחוץ לבית בגיל 9 לא תורמת לדימוי העצמי שלו ולמעמד החברתי. גם עבורך, האפשרות לייצר אינטימיות עתידית עם בן זוג כמובן תהיה מוגבלת. אני מניחה שהמצב התקבע כך ושכעת את מתקשה לייסד שינוי, ואולי כדאי לפנות להתייעצות מקצועית שתלווה אותך בזה, נראה לי שלהניע תהליך כזה בעצמך, כשאת לא בטוחה בחיוניותו, עשוי להיות קשה. בהצלחה מיכל


שלום, ילדים מפתחים מגוון טקסים ודפוסים כאמצעי להרגעה עצמית, אני מציעה לעזור לו למצוא חפצים או עיסוקים נוספים אליהם יוכל לפנות כשהוא צריך ולנסות פחות להגיב על נגיעות אלה כדי שבהדרגה יפחתו. בהצלחה מיכל


רותם שלום, מאחר ומדובר באביך את כנראה יודעת משהו על איך זה לגדול בקרבת מבוגר שכזה, וגם אם בילדותך לא הייתה לו אבחנה, או שבעצמך לא ידעת להגדיר את זה, התחושה בוודאי זכורה לך. מאחר ואני מניחה שהמגורים המשותפים הם אילוץ ולא בחירה, הרי שהמטרה כעת היא לצמצם נזקים. כלומר, לתת מודל אחר: תקשורתי, חם ומכיל עבור בנך, ובהמשך גם לתת פשר לעיניין: הבדלים בין אנשים, תגובתיות שונה ועוד. כשיגדל יותר אפשר יהיה גם להעמיק את ההסבר ולתת אפשרות לשיחה פתוחה על הקושי הזה ועל התחושות שזה מעורר. בהצלחה מיכל


מיקי שלום אני מסכימה בהחלט שעומס המחשבות מכביד על בנך ושכדאי לפנות להתייעצות. בנתיים, המשיכו להרגיע אותו ולעזור לו להיות פעיל ועסוק לצד המחשבות שעשויות להיות מבהילות ומשתקות. חשוב שתפנו לסיוע אצל פסיכולוג/ית קליני/ית או התפתחותי/ית עם ידע אבחוני ולא רק לתמיכה רגשית. בהצלחה מיכל


לירון שלום, בנך קצת צעיר מידיי להבנה של הגבלות כמו טלוויזיה כתגובה למעשיו, הוא פעוט בן שנתיים ולמרות שהוא 'הגדול' במשפחתכם מדובר בילד צעיר מאוד שרק מבסס את צעדיו כעצמאי ומנסה להנות מהתחושה שהוא יכול להתנגד להורים או למבוגרים אחרים ולהשמיע את דעתו. זה לא אומר שצריך להתיר לו לעשות כרצונו כמובן, אבל צריך לחשוב כיצד מבהירים לו מהי התנהגות רצויה ועל מה לא מוותרים. לגבי אקט ההקאה: גם אם הוא לכשעצמו מניפולציה שמטרתה להבהיל אתכם , מדובר בדרך לא יעילה לבטא כעס והתנגדות. יחסי הורים-ילדים עלולים להיפגע מאוד סביב עינייני הזנה והאכלה וכדאי שלא להפוך את זה לשדה קרב. אתם תמשיכו להציע אוכל בריא ומגוון והוא יאכל את מה שהוא מסוגל ובכמויות שמתאימות לו. . בהצלחה, מיכל


יעל שלום, תהליך גירושים הינו חוויה קשה מאוד לילדים צעירים שנקרעים בין שני העולמות בטרם הם מסוגלים להמשיג לעצמם את היחסים עם ההורים או להבין את עצמם. מידת הנזק שתגרם לילד תלויה באופן ישיר במידת שיתוף הפעולה שתתאפשר בין ההורים ועד כמה יצלחיו באמת לשים את צרכיו ואת טובתו בראש סדר העדיפויות שלהם ולא להיות עסוקים בהתנגחות ביניהם על חשבונו. אני מציעה שבתור הדודה שלו היי את עוגן עבורו וגורם תמיכה בו ונסי לעזור לו לשמור על תחושתו כאהוב וכראוי לאהבה: זה אחד הדברים המרכזיים שמשתבשים בתהליך כזה. בהצלחה מיכל


הילה שלום, מכיון שבטיפול פסיכולוגי מדובר על קשר בין שניים, אין לזה 'חוקים', ואיכות הפרידה תלויה באיכות הקשר. עדיין, חמש פגישות עם נער מתבגר עשויות להיות משמעותיות מאוד עבורו, ולכן כדאי להתלבט ולחשוב טוב לפני שמחליטים, יתכן שהוא דווקא הרגיש קרוב והעיז להיפתח אליה ואחרי שזה קרה חשוב מאוד שהפרידה ביניהם - אם אכן נחוצה - תהיה אחרי דיבור משותף. בעיקר, חשוב שהדברים ידוברו ויובהרו ושלא תהיה 'היעלמות' או התנתקות. חשוב לומר גם שתהליך של טיפול פסיכולוגי אורך זמן והעובדה שאתם לא מרוצים (האם קיוויתם לתוצאות או להישגים מידייים?) אין משמעותו שהוא לא מרוצה מהתחושה החיובית שאולי קיבל שם. בהצלחה מיכל


דריה שלום, בתך גדלה והעובדה כי מראה העדפה לאחד מכם תקינה בהחלט, מה גם שהיא מבינה כנראה יותר ויותר את משמעות לידת אחיה והעובדה כי עלייך להתחלק בין שניכם.עדיין, זה לא אומר שאתם תענו לדרישה שלה ובהדרגה היא תלמד לקהל את הטיפול מידיי שניכם. מוטב שאביה יימצא זמן רגוע לבלות איתה, בפעילות ובמשחק כדי להדק את הקשר עימה שלא בעת מצוקה ולחץ. בהצלחה, מיכל


דנה שלום, את מתארת ילד עם היסטוריה של קשיים נפשיים ורגשיים, חלקם כנראה קשורים במבנה האישיותי שלו וחלקם מועצמים הגלל המצב המשפחתי הסבוך. מאחר וטופל בעבר ואתם נעזרתם כבר באנשי מקצוע אני מציעה לחזור ולהתייעץ איתם. יתכן שכדאי לערוך הערכה נפשית מקיפה יותר, על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר מומחה כדי לגבש מחדש תוכנית טיפול עדכנית. מה שבטוח זה שאמירותיו משקפות מצוקה וחשוב להתייחס לזה. בהצלחה מיכל