למה אנחנו יוצאים לעבוד – גם כשאנחנו לא חייבים?

רבים מאיתנו מבלים את רוב חיינו הבוגרים בעבודה. אנחנו מתעוררים מוקדם, מתארגנים, יוצאים לדרכנו, משקיעים שעות רבות ולעיתים מתמודדים עם לחץ, שעמום, עייפות או אפילו תחושת מיאוס – הכול למען ה"מקום עבודה".

באופן טבעי, ישנה גם הפנטזיה המקבילה: לעזוב את הכול. להפסיק לעבוד. לטייל בעולם, לבלות יותר זמן עם המשפחה, לעסוק רק בדברים שאנחנו אוהבים באמת.

אבל אז עולה שאלה מעניינת: מה קורה כאשר מתממש התנאי לפנטזיה הזו – כלומר, כשיש לנו מספיק כסף כדי להפסיק לעבוד – ואנחנו עדיין בוחרים לקום בכל בוקר וללכת לעבודה?

זו לא תופעה נדירה. ישנם אנשים שמצבם הכלכלי יציב, לעיתים אפילו אמיד מאוד, ועם זאת הם ממשיכים לעבוד במשרה מלאה. הם לא חייבים. אבל הם רוצים. ולפעמים, הם אפילו לא יודעים להסביר בדיוק למה.

אז מה הסיבה לכך שאנחנו ממשיכים לעבוד – גם כשאין בכך צורך כלכלי? לשאלה הזו יש תשובות רבות, חלקן נוגעות לפסיכולוגיה האישית, חלקן לחברה שבה אנו חיים, וחלקן למהות האנושית שלנו.

החשיבות של עבודה כמשמעות

אחת הסיבות המרכזיות לכך שאנשים ממשיכים לעבוד, גם כשהם יכולים להרשות לעצמם שלא, היא המשמעות שהעבודה מעניקה להם.

עבודה, עבור רבים, אינה רק אמצעי פרנסה – היא זהות. כשאנחנו מציגים את עצמנו לאחרים, לרוב אחד המשפטים הראשונים יהיה "אני עובד כ...". זוהי לא רק דרך לומר מה אנחנו עושים – אלא מי אנחנו. פסיכולוגים רבים, כולל ויקטור פרנקל בספרו "האדם מחפש משמעות", מדגישים את הצורך האנושי במשמעות ובתחושת ערך. עבודה יכולה לספק את שני אלו.

כאשר אדם מפסיק לעבוד, במיוחד בגיל שבו הוא עדיין פעיל ומסוגל, עשויה להיווצר תחושת ריקנות. פתאום אין סיבה לקום בבוקר, אין תכלית יומית, אין משימות שמאתגרות אותנו או נותנות תחושת הישג. גם אם נדמה לנו ש"לעשות כלום" זה תענוג – לאורך זמן זה עלול להפוך למועקה.

תפקיד העבודה כמספק שייכות, קשר ומבנה

עבודה מספקת לא רק משמעות, אלא גם מסגרת. עבור אנשים רבים, השגרה של עבודה היא עוגן. היא יוצרת תחושת יציבות. קמים בבוקר, פוגשים אנשים, יש מבנה ליום. זהו צורך בסיסי שמוכר היטב בפסיכולוגיה ההתפתחותית – אנשים זקוקים למבנה, במיוחד בתקופות שבהן אין להם אילוצים חיצוניים.

יתרה מזו, העבודה היא גם מקור לקשרים חברתיים. אנחנו פוגשים קולגות, מחליפים חוויות, מתייעצים, מתבדחים. גם אם איננו חברים קרובים של עמיתינו לעבודה, עצם הנוכחות החברתית הזו יכולה להקל על תחושת בדידות ולתרום לרווחה הנפשית.

תחושת ערך ותפיסה עצמית

בעולם המודרני, קיימת נטייה למדוד את ערכו של האדם לפי הישגיו, תפוקתו ותרומתו הכלכלית. גם אם איננו מסכימים עם התפיסה הזו – לעיתים קרובות היא מוטמעת בנו באופן לא מודע. כאשר אנחנו עובדים, אנחנו "שווים" משהו בעיני החברה ובעיני עצמנו.

הפסקת עבודה יכולה, עבור חלק מהאנשים, לעורר חרדה קיומית. שאלות כמו "מה אני שווה בלי הקריירה שלי?", "מה יש לי להציע?", או "מה יחשבו עליי אם פשוט אפסיק?" עלולות לעלות. לכן, המשך עבודה יכול לשמש כאמצעי לשמירה על תחושת ערך עצמי, גם אם המניעים הכלכליים נעלמו.

הפרישה כפחד מהלא נודע

אדם יכול לחלום שנים רבות על פרישה מוקדמת, חופש, טיולים, מנוחה – אבל כאשר זה מתאפשר בפועל, הוא עלול להיתקל בפחד מהלא נודע. מה אעשה עם כל הזמן הפנוי? האם אדע איך לנהל את יומי? האם לא אשתעמם? האם לא אתחרט?

לעיתים הפחד הזה משתק. במקום להתמודד עם ריק חדש – אנשים מעדיפים להישאר בתוך המסגרת המוכרת והנוחה, גם אם לעיתים היא מעייפת או מתישה.

על דחיית החלום

גם כשיש את האפשרות להפסיק לעבוד, לא כולם מצליחים "לעבור את הגשר". לעיתים מתברר שהפנטזיה על חופש מוחלט, טיולים בלתי נגמרים ובילויים – הייתה רומנטית מדי. המציאות עשויה להיראות אחרת: חברים ממשיכים לעבוד, אין עם מי לטייל, לא כל יום מרגיש כמו חופשה, והחיים – גם בלי עבודה – ממשיכים להכיל אתגרים, שגרה ולעיתים שעמום.

העבודה, לעומת זאת, ממשיכה להציע אתגר, קצב, תחושת שליטה, אפילו אם היא אינה מחויבת המציאות.

ומה עם איזון בחיים?

בעידן שבו רבים מדברים על איזון בין חיים אישיים לעבודה (Work-Life Balance), ישנה אפשרות שלישית: לא לוותר על העבודה – אבל לשנות את אופן הקשר אליה. אנשים רבים בוחרים בשלב מסוים להפחית שעות, לעבור למשרה חלקית, או לעסוק בתחום אחר שקרוב יותר ללבם.

כך ניתן לשמר את היתרונות הרגשיים והחברתיים של עבודה, מבלי להרגיש כלואים בתוך מרוץ בלתי נגמר.

מה אפשר ללמוד מכך?

העובדה שאנשים ממשיכים לעבוד גם כשאינם חייבים – היא לא סתירה, אלא ביטוי לצרכים אנושיים עמוקים: משמעות, שייכות, מבנה, תחושת ערך, ולעיתים גם הרגל או פחד משינוי.

ההבנה הזו יכולה לעזור לנו לבחון את הקשר שלנו לעבודה מתוך מודעות. לא רק לשאול "כמה אני מרוויח?" אלא גם "מה העבודה נותנת לי ברמה הנפשית?", "האם היא מזינה אותי או מרוקנת?", "האם אני עובד מתוך בחירה או מתוך פחד?"

בעולם משתנה שבו הקריירות גמישות יותר, והתפיסה לגבי עבודה הולכת ומתפתחת – ייתכן שיותר ויותר אנשים יבחרו לעצב את הקשר שלהם לעבודה באופן אישי, מדויק וגמיש יותר.

כמה מילים אחרונות

עבודה היא הרבה מעבר לאמצעי כלכלי. היא יכולה להיות מקור למשמעות, קשר, מבנה, ערך, ואתגר. ולכן, גם כאשר ניתנת לנו האפשרות לפרוש – הבחירה להמשיך לעבוד אינה מעידה על כישלון לממש חלום, אלא על הבנה עמוקה יותר של הצרכים האנושיים שלנו.

אם נדע לזהות מה אנחנו באמת צריכים – ייתכן שנוכל לבנות לעצמנו חיים שבהם העבודה אינה עול, אלא חלק מהפסיפס שמרכיב קיום מספק, מאוזן ומלא יותר.