על ספונטניות, טיפול ומה שביניהם

לפני מספר שנים הנחיתי השתלמות במחלקה לשיקום פסיכולוגי בבית החולים "איכילוב". המפגש התחיל בסבב בו ביקשתי מהפסיכולוגים והמתמחים שבצוות לציין את שמם ומה מטרת העל שלהם במפגש עם המטופלים. זאת שאלה שמצריכה רגע של עצירה ומחשבה על מהות העבודה: לשם מה אני עושה את מה שאני עושה? האם יש לי השפעה? מה אני מקווה שיקרה לאדם שיושב מולי בפגישות בינינו?

בתום הסבב אצל כולם התעוררה תמיהה כששיתפתי מהי מטרת העל של הטיפול בפסיכודרמה בכלל ושלי כמטפל בפרט,: "להגביר את הכוחות החיוניים של ספונטניות ויצירתיות בקרב המטופל". (Psychodrama, 1-3, New York: Beacon House, jacob levy moreno)

הפסיכודרמה מגדירה את הספונטניות כיכולת להגיב באפן הולם למצב חדש ובצורה חדשה למצב ישן שיוצר תסכול בחיינו. היא מאפשרת לנו את החופש להגיב באפן יצירתי ומיטיב, תוך הקשבה לרצונות ולרגשות שלנו. ספונטניות היא איכות שמשתנה ממקום למקום. יש אנשים שבמקום העבודה שלהם באים לידי ביטוי בקלות, יוזמים, מרגישים אהובים, אך כשהם מגיעים הביתה למשפחה הם מרגישים תקיעות ומחנק.

מה מקטין הספונטניות שלנו?

מידת החרדה שאנו חשים. במקומות בהם אנו הולכים בין הטיפות, חוששים מה יגידו ומה יחשבו עלינו, במקומות שבהם חווינו כשלונות, טראומות ומשברים - החרדה תגדל והספונטניות תפחת.

כיצד הטיפול בפסיכודרמה מסייע להגביר את הספונטניות?

הפסיכודרמה פועלת בשני אפיקים במקביל, כדי לאפשר למטופל להגביר את הספונטניות ולפעול ביתר חופשיות בתחומי החיים השונים.

האפיק הראשון: חיזוק האמפתיה, הבנה, קבלה והכלה של הדפוסים הקיימים אצל האדם, באמצעות שיח וכניסה לחלקים פנימיים של האדם באפן דרמתי, כלומר דרך הפעולה הלא מילולית - בין אם במשחק תפקידים, עבודה דרך הגוף, כלים השלכתיים שונים ועוד. באפן זה נפתחת האפשרות להתהלך עם פחות רגשות אשם וביקורת עצמית, ועם יותר חמלה כלפי עצמנו ואפן התנהגותנו - כך שנוצרת קרקע פורייה יותר לשינוי.

האפיק השני הוא דרך הרחבת ארגז התפקידים והכלים שמאפשרים לפעול בספונטניות. לרוב אדם שמגיע לטיפול מגיע בתחושת צמצום ובהרגשה שאינו יכול לבחור כיצד לפעול. מבחינתו הוא פועל מתוך מציאות מסוימת שנכפית עליו. בשפת הדרמה-תרפיה ניתן לומר שאדם כזה נמצא בהזדהות יותר עם אחד מתפקידיו. ROLE THEORY AND THE ROLE METHOD OF DRAMA THERAPY, Robert J Landy)

לדוגמה, אדם שנמצא בהזדהות עם תפקיד ה"מרצה": זה שתמיד דואג לאחרים לפני עצמו, אכפת לו שלכולם יהיה בסדר, בדאגה גדולה כלפי מה חושבים עליו וכיוצ"ב. הפסיכודרמה תציע לאדם זה אפשרות לבחון איזה תפקיד נוסף יש בנמצא, שאינו מצליח לראותו מספיק. למשל - תפקיד ה"סוליסט". בטיפול נבדוק מתוך כניסה לתפקיד זה - איפה בחיים הלך המטופל בעקבות האינטואיציה שלו? מה הדברים שרק הוא יודע? מה החזון והחלומות שלו? באילו מקומות היו לו פריצות דרך בחיים בעקבות פעולה שהייתה לגמרי מיוזמתו?




חשיפה והתנסות בתפקיד זה ואחרים, מביאה עמה שלל איכויות אל חייו של המטופל, שאט אט מתחילים לחלחל אל החיים שמחוץ לחדר הטיפולים.

חזרה למפגש עם הצוות באיכילוב

במפגש ההשתלמות ההוא, שיחקנו משחקי היכרות ואוסציאציות בכדור. סיפרנו יחד את "סיפור המחלקה" בצורת סיפור בהמשכים, אנשי הצוות התבקשו להיכנס לנעליהם של המטופלים שלהם ולעבור טיפול קצר על ידי עמיתיהם. התמקדנו באחת המתמחות ובדילמה שהביאה, ופיסלנו את מערכת היחסים שלה עם אחד המטופלים שמאתגרים אותה.

לצורך הגברת הספונטניות במרחבים השונים בחיים, המפגש הפסיכודרמתי מזמין את המטופל בו לצד השיח המילולי, להביא לחדר את החוויה הרגשית והיצירתית - דרך תחושה הפיזית, כניסה לנעלי האחר, שימוש באלמנטיים משחקיים ועוד.


אודי גולדשטיין MA
מטפל פרטני וקבוצתי בפסיכודרמה