חזרה מהשבי: בין טראומה לתקווה

לשבויים שחזרו ולבני משפחותיהם היקרים,

505 ימים של שבי. הזמן עצר מלכת, הגוף נחלש והנפש נאבקה לשרוד. עכשיו אתם חוזרים הבייתה, אבל במובנים רבים, החזרה הזו יכולה להרגיש כמו התחלה של מסע אחר – מסע שיקום, מציאת זהות חדשה, מציאת משמעות בתוך הכאב.

המאמר הזה נכתב עבורכם. הוא נועד לתת מקום למה שעברתם ועדיין עוברים, להסביר לכם שמה שאתם מרגישים הגיוני לחוויה כל כך לא הגיונית שעברת ולתת כלים שיעזרו לנווט קדימה עם חוסן .

השבי לא נגמר ברגע שהדלת נפתחה .גם כשאתם כאן, בבית, לגוף ולמוח לוקח זמן להבין שאתם לא חולמים אתם באמת נמצאים בבית.

1 תחושת חוסר אונים לא נעלמת מייד. במשך חודשים ימים דקות ושניות חייתם במציאות שבה לא היה לך שום בחירה על כלום לא מה תאכל מתי ואם תישן אפילו ברמת האם ירשו לך ללכת להתפנות אם תסבול עונש קור או כאב. כשהשליטה חוזרת לידיכם ,זה לא תמיד מלווה בהקלה וזה בסדר זה נורמלי. המוח מתרגל מחדש לחופש.

2 הגוף זוכר. אפילו אם את לא חושבת על מה שעברת , הגוף מגיב לעיתים ללא התראה מוקדמת, דפיקות לב חזקות ללא סיבה, דריכות מתמדת, נדודי שינה, או תחושה שאת על הקצה – כל אלו הן תופעות טבעיות של מערכת העצבים אחרי טראומה ממושכת. הגוף שלך ירפא את עצמו אבל זה לוקח זמן וחמלה.

3 התגובה שלך משתנה. אנשים סביבך מצפים אולי שתשמחי, אבל בפנים את יכולה להרגיש ריקנות, כעס ,עצב , בלבול. לפעמים פתאום עלול להגיע זעם בלתי נשלט , או צורך עז להתרחק מהכול. גם זה חלק נורמלי.

לבני המשפחה: איך להיות שם נכון

חיכיתם, התפללתם, חלקכם גם לקחתם על עצמכם מצוות והתקרבתם לאמונה בכוח עליון, לא ישנתם לילות, לא אכלתם.

עכשיו הם חזרו, אבל זאת רק ההתחלה- שלב חדש במסע. לפעמים תוכלו ותרצו לעזור ולפעמים תרגישו חסרי אונים מול הסבל והמצוקה של ילדכם. מה נכון לעשות?

1. אל תנסו ל"תקן"- פשוט תהיו. אין צורך לשאול שאלות או ללחוץ עליהם לדבר. הכי חשוב להעניק להם מרחב שבו הם מרגישים בטוחים להיות הם עצמם ללא ציפיות וללא דרישות.

2. התפרצויות זעם וחוסר סבלנות- לא לקחת אישית. מערכת העצבים של אדם שחווה טראומה ממושכת רגישה מאוד . רכבת הרים רגשית ,כעס, הסתגרות, בכי , צחוק לא כי אתם עשיתם משהו לא בסדר, אלא כי זה מנגנון הישרדותי שעוד לא נרגע. הישארו יציבים לידם, לא להיגרר למערבולת הרגשית, לזכור שזה יעבור וזה חלק מהמנגנון.

משמעות ותקווה: להמשיך קדימה עם כוח פנימי

ויקטור פרנקל, שהיה אסיר במחנות ריכוז, כתב בספרו "האדם מחפש משמעות", כי מה שהחזיק אנשים בחיים היה היכולת למצוא משמעות, אפילו בתוך הסבל. הוא גילה שאנשים שהייתה להם סיבה פנימית להמשיך- אהוב שחיכה להם, חלום לעתיד, מטרה שהאמינו בה, אמונה בכוח עליון שרדו יותר מאחרים.

אבל המשמעות לא רק עוזרת לשרוד – היא גם עוזרת להחלים.

אחרי החוויה שעברתם, אתם יכולים להרגיש שהעולם הישן שלכם לא קיים יותר. זה נכון במובנים רבים. אבל עכשיו ,אתם בונים עולם חדש.

אולי תמצאו משמעות בעזרה לאחרים- בשיתוף הסיפור שלכם, ביצירת משהו חדש.

אולי תמצאו משמעות בכך שתלמדו לאהוב את עצמכם מחדש, להתייחס לגוף שלכם בכבוד, לתת לעצמכם לנוח ולהתחזק.

אולי תמצאו משמעות פשוט בעצם הקיום שלכם בעובדה שאתם כאן, חיים, נושמים, ואתם מנצחים.

רוחניות כמקור כוח

רוחניות יכולה להיות דת אך היא יכולה גם להיות האמונה שיש תכלית, שיש סיבה, שיש סדר בכאוס.

אם אתם מאמינים באלוהים – דברו איתו.

אם אתם מחוברים לטבע- לכו אליו.

אם אתם מוצאים כוח במוזיקה, בתפילה, במדיטציה- תנו לעצמכם את המתנה הזאת.





אני מבקשת מכם לזכור: אתם לא השבי שלכם!!! אתם לא הכאב שלכם. אתם הרבה יותר מזה.

לסיכום, אתם לא לבד. לוקח זמן לשקם טראומה. אין "נכון" ולא נכון בדרך הזו- יש רק צעדים קטנים קדימה גם אם יש שעות שזה מרגיש אחורה, תזכרו שאתם בהתקדמות ולא בשלמות.

אל תצפו מעצמיכם "לחזור לעצמכם," מיד. תנו לכם את הזכות ללמוד מי אתם עכשיו.

לבני המשפחה: אתם חלק משמעותי מהשיקום. חזקו אותם אבל גם את עצמכם.

ובסופו של דבר, זכרו את זה: האור שנמצא בתוככם חזק יותר מכל חושך שעברתם.

אתם כאן. אתם חיים. וזה ניצחון בפני עצמו.

מאת: שרון עיני,

מומחית בטראומה, התמכרויות, ייעוץ זוגי ומשפחתי בגישה ממוקדת שינוי ושיקום נפשי


בעבודתי אני משלבת גישות מבוססות מחקר כולל אקט, סכמה תרפיה , 12 הצעדים ושיטת par
שפיתחתי במהלך 20 שנות עבודתי המסייעת בהצלחה לאנשים להשתחרר מחסמים פנימיים ולבנות נרטיב מחודש ומעצים.

---