איפה הילד שלי נעלם?
שגית נורדהאוזן בצלאל - פסיכותרפיסטית CBT
שמענישים את הילדים זה פותר אותם מלקחת אחריות על המעשים שלהם, הם עשו משהו לא מקובל קיבלו עונש, לא לוקחים אחריות
גיל ההתבגרות כיום נמשך יותר שנים, מתחיל בגיל צעיר יותר למרות ההרצאה היא מגיל 12 והלאה, אפשר לרדת כמה שנים אחורה.
לפני שנתחיל לדבר על סמכות, אני אדבר קצת על גיל ההתבגרות.
גיל ההתבגרות הוא מסע מתמשך של הגדרה עצמית – משימה קשה מאוד של יצירת זהות שכוללת חלקים שמקורם בבית הגידול ובהורים, חלקים אחרים שמקורם בחברה שסובבת את המתבגר וחלקים נוספים, אולי הכי חשובים, שבאים מתוך העצמי האותנטי והמקורי שלו.
גיל ההתבגרות הוא תקופה של סתירות וניגודים, שמתקיימים זה לצד זה כל העת
מצד אחד תחושת בשלות ובגרות ומצד שני תלות בהורים למגוון צרכים.
מצד אחד תחושה של ידע נרחב על העולם ומצד שני הבנה של גבולות הידע.
מצד אחד רצון להיות עם החברים ומצד שני צורך להיות בבית, לצד המשפחה.
מצד אחד רצון להתנסות, ללמוד ולהשתנות ומצד שני פחד טבעי מהבלתי ידוע ורצון להישאר בסביבה המוכרת.
מוח המתבגר –
למוח שלנו שתי תקופות של צמיחה מואצת של תאי עצב
שהתינוק נולדף ובגיל ההתבגרות.
כניסה לגיל ההתבגרות יוצר מסלולים חדשים במוח , שיא הצמיחה והתפתחות מתחוללים בגיל הזה,
במוח החושב ( אומה הדמית – הקורטקס) מתפחת עד גיל21.
למתבגרים יש יכולת פיזית, מנטלית יד עלייה בדחפים אבל – עדיין יכולת השיפוט שלהם בצמיחה, היא לא מפותחת מספיק בשלב זה
הם לא תמיד מבחינים בסכנות
לעיתים חושבים לטווח הקצר
נתונים ללחץ חברתי
מתבגרים בעלי חולשה פנימית ניתנים להשפעה גדולה יותר בקרב קבוצת השווים.
לכן בשלב הזה – אסור לוותר על התפקיד ההורי , זהו השלב שהמתבגרים שלנו עדיין צריכים לשמוע לא, נזכיר להם ונדבר איתם על סכנות, לא תמיד נסכים על יכולת השיפוט שלהם וננסה לדאוג שיתבגרו ויהפכו להיות מבוגרים שקולים ואחראים.
החיים לאורך זמן, לצד סתירות וניגודים כה רבים, מתישים ומפרכים – גם עבור המתבגר וגם עבור הוריו וסביבתו הקרובה – ומעוררים שאלות רבות אודות מידת החופש שיש לאפשר למתבגר אל מול הגבולות שצריך להציב לו או לה.
נתחיל מאמירה אחת, חד משמעית וברורה – המתבגרים זקוקים לגבולות ורוצים בהם, גם אם לעולם לא יודו בכך בקול רם.
כמו בגיל הרך, כך גם בגיל ההתבגרות, גבולות יוצרים ביטחון ומחזקים את תחושת המוגנות של המתבגרים. הידיעה שמישהו רואה אותם, מצפה להם בשעה מסוימת ודורש מהם התנהלות מסוימת – מרגיעה את המתבגרים וגורמת להם להבין שההורים לא יתנו להם להתפזר לכל הכיוונים או ללכת לאיבוד.
גם ההורים וגם המתבגרים נמצאים בדילמה אין סופית סביב שאלת הגבולות, ומכאן גם נובע המתח הרב שמאפיין את מרבית המשפחות בגיל ההתבגרות של הילדים.
ההורים רוצים לאפשר למתבגר להרחיב את הגבולות, להתנסות, ללמוד, לקבל אחריות ובקיצור – להתבגר. מצד שני, הם מתקשים לסמוך על יכולת השיפוט של המתבגר ועל שיקול הדעת שלו, בעיקר לאור הבנת החשיבות שמייחסים המתבגרים לסביבה החברתית שלהם והחשש מפני כניעה ללחץ חברתי שיוביל להתנהגות מסכנת
המתבגרים עצמם רוצים יותר חופש ומעוניינים להתנסות בעצמאות רבה ככל האפשר ולקבל החלטות עבור עצמם. מצד שני, הם מבינים שעולם הבגרות כולל התמודדויות מורכבות, חוסר ודאות, שאלות כבדות משקל שאין להם את הכלים להתמודד עמן ומרגישים את הצורך בתמיכת ההורים, על אף שקשה להם מאוד להודות בכך בפה מלא.
אחרי שהבנו את המורכבויות ואת הדילמות, נשאלת השאלה מה עושים עם זה? איך מציבים גבולות למתבגרים באופן שישרת את הצורך האמיתי שלהם, אך עדיין יאפשר להם להתנסות ולטעות?
לצערנו, לשאלה זו אין פתרון בית ספר אחד המתאים לכולם.
לכל משפחה מאפיינים ייחודיים משלה וצרכים שונים של חבריה ולכן יש לבחון את המצב ולקבל החלטות בהתאם למאפייני המתבגרים הפרטיים שלכם ותפיסות העולם שלכם.
בכל זאת, כמה כללי אצבע שעשויים לעזור
1. חשוב לזכור שגיל ההתבגרות הוא תקופה נורמטיבית, שעוברת על כולם. אפשר להיזכר בעצמנו כמתבגרים ולאפשר לפער בין סערות העבר ומציאות של היום להרגיע אותנו קצת.
2. נסו לכבד את תקופת ההתבגרות של הילדים, לזכור שהם עוברים תהליך התפתחותי חיוני ושגם (ובעיקר) להם לא קל עם עצמם ועם משימות ההתבגרות.
3. בחרו את המלחמות שלכם – זה נכון בכל גיל ובעיקר בגיל ההתבגרות. לא תוכלו לשלוט בכל ולכן חשוב מאוד שתגדירו לעצמכם מהם הגבולות האדומים מבחינתכם והם הערכים עליהם אתם לא מוכנים להתפשר. המאמץ יתרכז באזורים הללו.
4. אל תפחדו מהמתבגרים, גם כאשר הם מביעים חוסר יציבות קיצוני ומכניסים הביתה סערות ועימותים – הם צריכים אתכם חזקים, רגועים, בטוחים, עקביים ואוהבים.
5. גמישות היא לא מילה גסה – שמרו על עקרונות היסוד שלכם, אבל אל תחששו להגמיש קצת את הכללים ולבחון מחדש את תפיסות העולם בהתאם למציאות.
6. אל תתנו לכעס לפרק את היחסים – מותר לכעוס, מותר להיעלב ולהיפגע – הכל טבעי והגיוני כשמדובר בגידול מתבגרים. רק אל תשכחו לחדש את השיח אחרי שהרוחות יירגעו ואל תתנו לריחוק להפוך לדרך חיים.
מצד אחד חשוב לתת למתבגרים חופש, לתת לבלות לפגוש חברים , חשוב להתנסות בדברים חדשים , כי בסופו של דבר אנו רוצים שהם יחוו חוויות הצלחה, שיחזקו את הבטחון עצמי ואת היכולת לסמוך על עצמם , יחד עם זאת הם עדייו זקוקים להחזקה והצבת גבולות.
איך מרחיבים את הגבולות – מאפשרים ומצד שני שומרים ומחזיקים .?
1. משא ומתן.
חשוב לנהל דו שיח עם המתבגרים, כאשר יש פער בין הצורך של המתבגר והורים יש צורך בתקשורת ובמשא ומתן.
לתת מקום לצרכי המתבגר כמו שהוא רואה אותם ובין מה שההורים רואים, גם חשוב שיש לתת מקום לצרכי ההורים.
כלומר עם הנער רוצה לצאת ולחזור בשעה 4 בוקר ואני יוצא למחרת לעבודה בשעה 06 ואני לא אשן כי אני אחכה לו יש פה צורך שצריך להכניס למשא ומתן.
הקשבה הדדית ופתיחות לשמוע עד הסוף , גם אם אנחנו לא מסכימים.
לא חייבים להסכים , אך חשוב להקשיב – ההחלטה בסופו של דבר היא של ההורים, אתם בעלי הסמכות. יחד עם זאת שאתם מקשיבים למתבגרים לא לבוא עם החלטה ראשונית מראש תהיו פתוחים להקשיב ומוכנים אולי להגמיש את הדעה – זה בונה ומחזק את הביטחון העצמי של המתבגר, שמקשיבים להם ואפילו לעיתים משנים את דעתינו ההורים בעקבות מה שהמתבגרים אמרו.
2. לבחור את "הקרבות"
חשוב לא להגיע לרמה של התקשה ולריב על כל דבר
אלה להתמקד בדברים החשובים לכם.
"מודל הרמזור"
מודל הרמזור הינו מודל חיובי אשר מאפשר להורים לחוש כי הם פועלים לפי עקרונות מסויימים ואינם "שולפים", תגובות והתייחסויות. העיקרון המרכזי של המודל הוא האפשרות לבנות מערכת חוקים וכללים אשר מובילה להתפתחות הילד תוך הבנה של מותר ואסור:
אדום – מאפיין את החוקים אשר עליהם אין עוררין, המקומות בהם ההורים לא מתפשרים ולא מאפשרים בחירה של ממש לילד כיון שזוהי חובתם לתקף את הכללים הללו. עקרון המפתח באור האדום מכונה ב,ב,ב – ביטחון, בטיחות ובריאות. כלומר כל הדברים אשר שייכים לשלושת אלו או כאשר קיימת סכנה להם, תפקיד ההורה להבהיר כי כאן החוקים הם ברורים ללא פשרות.
לדוגמא- נער מתבגר בן 12 אשר רוצה לצאת למסיבה עד השעות הקטנות של הלילה. אם לדעת ההורים התנהגות זו מסכנת את בריאותו יהיה עליהם לסרב לאפשרות זו גם אם הדבר יוליד תסכול אצל הנער.
צהוב- מאפיין את הדברים אשר ניתן לקיים עליהם שיח ומחשבה, מעין מו"מ בין הורה וילד אשר בסיומו ההורים יחשבו ויחליטו אך כאן יש הקפדה יתרה על שיח בין ההורים והילד עם חשיבה אמיתית סביב הסוגייה.
השיתוף מעניק לילד את התחושה שמקשיבים לו ושהוא בעל ערך לפני עצמו.
כמו כן גורם לילד לשתף פעולה כי הוא שותף בקבלת ההחלטות
לדוגמא- אופן הלבוש של נערה למסיבה. גם אם להורים קיימת התנגדות הרי שאם אין סכנה ברמת הביטחון הבטיחות והבריאות כדאי שההורים יקיימו מחשבה לאחר הקשבה לילדה באשר להבנה מדוע זה חשוב לה? איזה רעיון ביניים יכול לעלות כחלופה או הסכם בינהם אשר יאפשר למצוא את הדרך
לקיום רצון הנערה בגבולות ההורים.
ירוק- מאפיין את הדברים אשר ההורים כהחלטה מבהירים לילד כי יכול להחליט בעצמו! זהו חלק משמעותי ביותר בפיתוח חוויה עצמאית והעברת מסר משמעותי בדבר האחריות של הילד.
לדוגמא- מתבגר אשר בוחר להכין שיעורי בית בשעה שנוחה לו.
ככל שהילד גדל הוא יעבור יותר לאור הירוק...
שימו לב - אחת הבעיות בקיום מערכת חוקים וכללים בבית היא ריבוי חוקים בבחינת "מרוב עצים לא רואים יער" מה שגורם לילד להיות מתוסכל ולהרגיש לא מורגש. מודל הרמזור מסייע רבות גם בהחלטה על מה הם העקרונות החשובים לנו באמת, וגם על מסגרת התיווך שמועברת מההורים לילדים.
הרעיון המרכזי הוא הפחתת המתח, והאפשרות שיש להורה לעבור ממצב של התמודדות עם משברים וקונפליקטים למצב שבו שהורה חש כי ברור לו מה הם העקרונות המנחים אותו ובעיקר יצירת תחושת ביטחון באשר לאופן הפעולה.
3. לא להיבהל
לא להיבהל מאי הסכמה של מתבגר
לשמור על קור רוח
להמשיך להעביר את המסר שלנו כהורים.
למשל אם אמרנו לילד שאנו לא מרשים לשתות במסיבה והוא אומר כולם שותים אני אעשה מה שבא לי.....לא שואל אתכם – עדיין חשוב שהוא יקבל מסר ממכם של מה מותר ומה אסור מבחינתכם.
גם אם הילד מתנגד למסר – תזכרו המסר הועבר.
אם אתה לא מקשיב אז לא תוכל ללכת למסיבה, ואם הוא בכל זאת הולך ושותה – הוא הולך בידיעה שאתם אסרתם עליו, לא נכנעתם ואמרתם טוב לך תשתה, היתה אמירה ברורה מצדכם.
חשוב לזכור – בגיל ההתבגרות יש חשיבה של שחור ולבן, סערות רגשיות ( קורה כל שני וחמישי), הרי כהל זה סוף העולם, חשוב לשמור על קור רוח, לנשום עמוק ולתת לסערה לעבור כמו גל גדול בים זה מפחיד שהוא מתקרב אבל אם מתכופפים הוא עובר מעלינו והים חוזר היות רגוע.
בהקשר לנשימות והרוגע
קצת לגבי התגובות שלנו – מדוע אנו מתנהגים בצורה כזו או אחרת – נושא לפעם אחרת
איך אני מתנהג במצבי עימות/לחץ/כעס
נדבר בקצרה
המוח שלנו בנוי בחלקים שונים. ( לתאר מבחינת פיזיולוגית והתנהגותית איך אנו מרגישים ומתנהגים) איך נשימה מרגישה – הסבר.
מוח הקדמי / קורטקס – המוח החושב
מוח אחורי , אמצעי – אמיגדלה – שם יש את כל הפחדים והחרדות שלנו – מי / מה מאיים עלי?
יש מעין מעלית ביניהם. ( קוטיזול, אדרנלין)
כאשר האמיגדלה תופסת פיקד אנחנו מתפקדים אוטומטית FFF
על מנת לפתור בעיות, בבית, במשפחה מול הילד אנחנו צריכים לחשוב רציונלית כלומר להשתמש המוח הקדמי. ( אנדרופינים, אקצוטוצין וכד')
כאשר אנחנו במצב שבו הילד בוכה, צועק, משתולל רבתי עם בעלי הרבה פעמים באמיגדלה תכנס לפעולה.
איך אני במצבי עימות/לחץ/כעס
ילד/בעל/עבודה
כניעה. – עימות עם עצמי ..................................תקיפה – עימות עם אחר
שליטה עצמית? יכולת להתגבר על לחץ פנימי וחיצוני תוך כדי השגת מטרה.
שליטה עצמית דורשת מאמץ – היא לא אוטומטית.
מאבקי כוח לא יעילים
חשוב לתקשר בדרך אסרטיבית – להעביר מסר מבלי לפגוע אחד בשני
אסרטיביות לא נמצאת הציר של כניעה או תקיפה - היא דורשת מאמץ וחשיבה לכיוון שליטה עצמית
שיח אסרטיבי מה הכוונה?
לבטא את הצורך שלי באופן ענייני וברור אך מצד שני מתייחס ליכולות שלנו להבין ולהתייחס לצורך של האחר, תוך הקשבה לעמדתו, וצרכיו – הקושי להיות במרחב הזה.
כניעה ( קפיאה, בריחה)...............................תקיפה ( חייב לשלוט)
בגישה האסרטיבית לא אוכלים או נאכלים אסרטיביות לא אוטמטית ודורשת שליטה עצמית
הוראה עצמית – היגד פנימי קבוע שחוזר על עצמו ומשפיע על התודעה שלנו ומחזק את השליטה העצמית. מתפקדת כמו מתג אור שאנחנו בפעולה אוטומטית ורוצים לשנות כמו בגל כעס.
אז כל פעם שאתם מרגישים שאתם נכנסים לסערה – תנשמו,
טיפ – נשיפות בואו נעשה ביחד
קחו נשימה ואז נוציא את האויר לאט עד הסוף את כל האוויר מהריאות תדמינו שיש לכם קש ותוציאו את כל האוויר תספרו עד 3 ותנשמו בחזרה.
לחץ זה דבר מדבק
שהמתבגר בלחץ ואנחנו נדבקים בלחץ זה לא עוזר – אם אנחנו מצליחים לעשות לנו מאין "פסק זמן" אנחנו לא נשאבים פנימה ללחץ, אין מחטף רגשי שלנו גם...
נקודה נוספת - שהמתבגרים מבקשים תשובות כאן ועכשיו,, מייד
תענו - אני רוצה לחשוב, אני אתייעץ עם אבא, תעשו מה שמאפשר לשמור על שיווי משקל לשמור על המרחב האישי שלכם לחשוב וזה יאפשר תגובה שקולה ונבונה
זה ילמד גם את המתבגר מה הכוונה בדחיית סיפוקים
מותר לחכות וזה ילמד אותם גם שבמידה ועליהם יפעילו לחץ גם הם לא יצטרכו לענות מייד.
זה יבטיח תגובה שקולה ונכונה למשל: תן לי לעשות סיבוב ברכב של אבא שלך או מתי כבר תשכבי איתי? לא להיבהל ולנשום הרבה.
4. מדיניות אחידה
מסר אחיד בבית!! חשוב שאנחנו ההורים נתייעץ אחד עם השני ונגיע למדינות אחידה, יש לעיתים אי הסכמות בין ההורים, וגם טוב שכך, מאפר הפרייה הדדית וצמיחה , חשוב להתייעץ ואם צריך גם להתווכח עד שמגיעים לעמק השווה ואז לחזור למתבגר עם דעה משותפת.
רצוי לעשות לא מול המתבגר.
עמידה משותפת – אנחנו החלטנו, אמא ואני לא מסכימים ש...
כף יותר קל לעמוד מול המתבגר.
5. נוכחות הורית ( חיים עומר) וסגנון הורי ( באומרינד )
נוכחות הורית מה הכוונה?
1. הורים שקיימים אך ורק בשביל הילד – אין נוכחות אינדיבידואלית , אין להן קול משלהם, הם נמצאים שם לבצע את רצונו של הילד, למשרת, לצל של הילד.
להיות נוכח הכוונה מישהו עם מחשבות, רצונות משלו – ילד זקוק לדמות שכזו כדי להרגיש בטוח.
2. הורה אשר משמיע את קולו , אך לא ממלא את התפקיד ההורי. למשל אני אהיה "החבר של הילד", אני רוצה שהיא תאהב אותי בגלל מי שאני לא בגלל שאני אימה.
3. הורה אשר מזניח את התפקיד ההורי, באים על סיפוקם מבליע להתייחס לצורכי הילד.
4. ( לא קשור לגבולות אלה להיבטים אחרים בהתפתחות אך צריך לדעת גם )עודף נוכחות הורית – מה הכוונה – לא מאפשרים לשמוע את הקול של הילד, אין עצמאות או חקירה אישית .
כלומר נוכחות הורית מדברת על שני מרכיבים :
נוכחות אינדיבידואלית – מהו הקול ההורי.
התפקיד ההורי – האחריות שלי כהורה.
כאשר אחד משני המרכיבים לקוי, נגרם לילד חסך!!!!!
החסך הגרוע ביותר – דמות הופכת כמחוקה גם כאדם, גם הורה.
כאשר באים לדבר על סמכות הורית – בוחנים מהי הנוכחות ההורית בבית
סגנון הורות
באומרינד התייחסה בכל סגנון הורות לשני ממדים: תגובתיות( היענות) מול דורשנות.
תגובתיות - הבחינה בין היענות אפקטיבית הכוללת חום והבעת רגשות, לבין היענות קוגניטיבית המתייחסת לשיח עם הילד, עידודו להבעת דעה וסיפוק גירויים אינטלקטואלים.
דורשנות - התייחסה להקפדה על משמעת ומילוי מטלות ונכונות לייצוגן של דרישות החברה מול הילד.
באומרינד הציגה שלושה טיפוסים/ סגנונות מרכזיים של הורות:
1. הורה סמכותני - הורה המאופיין בשליטה הורית גבוה ובתמיכה הורית נמוכה, פועל
לעיצוב ושליטה על התנהגות הילד בהתאם לסטנדרטים ברורים אותם מציב ומצפה כי הילד יציית
להם. הילדים לרוב תלותיים, פסיביים, ובעלי בטחון עצמי נמוך
2. הורה מתירני - הורה המאופיין בשליטה הורית נמוכה ובתמיכה גבוה בילדו, מתייחס
לרצונותיו ופעולותיו של הילד ואינו מענישו או מחייבו לציית לעקרונות מוגדרים.
הילדים לרוב פחות בוגרים ואחראיים, יותר קונפורמיים לשווים, ובעלי פחות יכולת מנהיגות.
3. הורה סמכותי - הורה המשלב ניסיונות שליטה גבוהים ותמיכה הורית גבוה, מציב
עבור הילד חוקים ברורים ופועל לאוכפם אך גם מכיר ברצונותיו ובדעותיו של ילדו. הורה זה מנסה לכוון את פעולות הילד תוך מתן הסברים רציונליים ושימוש במשא ומתן.
ילדים להורים סמכותיים הם לרוב אחראים, בעלי בטחון עצמי, בעלי הסתגלות טובה, יצירתיים, סקרנים, בעלי מיומנות חברתית טובה והצלחה בלימודים.
4. הורה מזניח.
איזה הורה אתה ובאיזה מצבים?
6. הקשבה
אם וכאשר המתבגר יזדקק לכם שיפנה אליכם.
המתבגרים בעיקר יזדקקו אליכם במצבי מצוקה , שהחברים שלהם לא יוכלו לתת להם מענה . למשל דיכאון, היריון, מחשבון אובדניות, בדידות חברתית, סחיטה ואיומים וכד'.
אז הם הכי יהססו לפנות אליכם – שתכעסו , שלא יאכזבו אתכם, שתכעסו אליהם .
במידה והם לא יפנו לעזרה הם יסתגרו ויעלמו , יברחו לפתרונות זמניים כמו סמים או אולכוהול כדי שלא יהיו במגע עם המציאות – אז הם הכי צריכים את התמיכה, הגיבוי ואהבה שלכם.
מה שיגביר את הסיכוי שהם יפנו אליכם היא יכולת ההקשבה שלכם ללא שיפוט
קרל רוג'רס – הקשבה ללא שיפוטיות!!!
להעצים קול פנימי שיקבל ביטוי. יהיה שלב בשיחה שתביעו את דעתכם, אבל קודם תקשיבו בלי לקטוע, לא להביע דעה אלה להתעניין מה קרה, איך קרה, איך הרגשת , איך היית מתנהג אחרת.כאשר תקשיבו ותשאלו ושאלות סביב הנושא המתבגר יכול להגיע להבנה עצמית .
7. הענשה מידתית
איך להעניש במידה הנכונה??
לפני שאתם מענישים , תעצרו, האם העונש פרופורציונלי, האם תוכלו לעמוד באיום / בסנקציה??
הכי נכון שיהיה מדרג של תגובות מהקל לכבד.
עוד יותר טוב , כאשר משהים תגובה – ולא מגיבים מייד משיגים יותר
שמענישים את הילדים זה פותר אותם מלקחת אחריות על המעשים שלהם, הם עשו משהו לא מקובל קיבלו עונש, לא לוקחים אחריות , בחשיבה שלהם - קיבלתי עונש יאללה ממשיכים.
במקום להעניש מייד אפשר לומר : זה ממש לא מתאים לך לנהוג / להתנהג בצורה כזו את ילדה טובה, או תחשוב טוב על ההתנהגות שלך אתמול בערב אני רוצה לשמוע אח"כ ממך מה אתה חושב על זה? תנו להם קצת להתבשל ותראו מה הם אומרים..
נושא אחרון לפני שנסיים -
סימני מצוקה
חשוב להיות על המשמר, ולשים לב לסימנים שמעידים על מצוקה ולהדליק נורות אדומות
למשל:
שינויים דרסטיים במצבי הרוח, ובהתנהגות
ילד שהיה קשר עם חברים ופתאום מסתגר
או להפך ילד של בית שפתאום מסתובב הרבה בחוץ
ילד שרגיל לדבר בבית ופתאום מתחמק מדיבור
ילד שחוזר עם עיניים אדומות
ילד שלא אוכל, לא יישן.
במקרים האלה חשוב לתקשר עם הנער או הנערה ולשאול מה קורה איתך ?
לשאול, לא לפחד, שמנו לב שאתה לא כתמול שלשום ואם הילד הודף אתכם ומסרב לשוחח תתעקשו אל תוותרו.
משפט קסם – תמיד תספרו לי מה עובר עליכם, גם אם עשיתם שטויות והסתבכתם, יכול להיות שאני אכעס קצת אבל תזכרו אני תמיג אהיה שם בשביל לעזור לכם.
תמיד אפשר לפנות לעזרה, לצוות החינוכי, לצוות הייעוץ והטיפול. לא להישאר עם זה לבד, לא לוותר.
מאחלת לכם שתמצאו את האיזון הנכון בין להחזיק את החבל וללמוד לשחרר במידה את החבל - בהצלחה
שגית נורדהאוזן בצלאל
פסיכותרפיסטית CBT, מטפלת רגשית, ייעוץ והדרכת הורים
לפני שנתחיל לדבר על סמכות, אני אדבר קצת על גיל ההתבגרות.
גיל ההתבגרות הוא מסע מתמשך של הגדרה עצמית – משימה קשה מאוד של יצירת זהות שכוללת חלקים שמקורם בבית הגידול ובהורים, חלקים אחרים שמקורם בחברה שסובבת את המתבגר וחלקים נוספים, אולי הכי חשובים, שבאים מתוך העצמי האותנטי והמקורי שלו.
גיל ההתבגרות הוא תקופה של סתירות וניגודים, שמתקיימים זה לצד זה כל העת
מצד אחד תחושת בשלות ובגרות ומצד שני תלות בהורים למגוון צרכים.
מצד אחד תחושה של ידע נרחב על העולם ומצד שני הבנה של גבולות הידע.
מצד אחד רצון להיות עם החברים ומצד שני צורך להיות בבית, לצד המשפחה.
מצד אחד רצון להתנסות, ללמוד ולהשתנות ומצד שני פחד טבעי מהבלתי ידוע ורצון להישאר בסביבה המוכרת.
קצת ביולוגיה.
מוח המתבגר –
למוח שלנו שתי תקופות של צמיחה מואצת של תאי עצב
שהתינוק נולדף ובגיל ההתבגרות.
כניסה לגיל ההתבגרות יוצר מסלולים חדשים במוח , שיא הצמיחה והתפתחות מתחוללים בגיל הזה,
במוח החושב ( אומה הדמית – הקורטקס) מתפחת עד גיל21.
למתבגרים יש יכולת פיזית, מנטלית יד עלייה בדחפים אבל – עדיין יכולת השיפוט שלהם בצמיחה, היא לא מפותחת מספיק בשלב זה
הם לא תמיד מבחינים בסכנות
לעיתים חושבים לטווח הקצר
נתונים ללחץ חברתי
מתבגרים בעלי חולשה פנימית ניתנים להשפעה גדולה יותר בקרב קבוצת השווים.
לכן בשלב הזה – אסור לוותר על התפקיד ההורי , זהו השלב שהמתבגרים שלנו עדיין צריכים לשמוע לא, נזכיר להם ונדבר איתם על סכנות, לא תמיד נסכים על יכולת השיפוט שלהם וננסה לדאוג שיתבגרו ויהפכו להיות מבוגרים שקולים ואחראים.
אנחנו המגדלור לילדים שלנו – האונה המצחית ואפילו יותר.
גיל ההתבגרות - חופש מול גבולות
החיים לאורך זמן, לצד סתירות וניגודים כה רבים, מתישים ומפרכים – גם עבור המתבגר וגם עבור הוריו וסביבתו הקרובה – ומעוררים שאלות רבות אודות מידת החופש שיש לאפשר למתבגר אל מול הגבולות שצריך להציב לו או לה.
נתחיל מאמירה אחת, חד משמעית וברורה – המתבגרים זקוקים לגבולות ורוצים בהם, גם אם לעולם לא יודו בכך בקול רם.
כמו בגיל הרך, כך גם בגיל ההתבגרות, גבולות יוצרים ביטחון ומחזקים את תחושת המוגנות של המתבגרים. הידיעה שמישהו רואה אותם, מצפה להם בשעה מסוימת ודורש מהם התנהלות מסוימת – מרגיעה את המתבגרים וגורמת להם להבין שההורים לא יתנו להם להתפזר לכל הכיוונים או ללכת לאיבוד.
דילמת הגבולות של גיל ההתבגרות
גם ההורים וגם המתבגרים נמצאים בדילמה אין סופית סביב שאלת הגבולות, ומכאן גם נובע המתח הרב שמאפיין את מרבית המשפחות בגיל ההתבגרות של הילדים.
ההורים רוצים לאפשר למתבגר להרחיב את הגבולות, להתנסות, ללמוד, לקבל אחריות ובקיצור – להתבגר. מצד שני, הם מתקשים לסמוך על יכולת השיפוט של המתבגר ועל שיקול הדעת שלו, בעיקר לאור הבנת החשיבות שמייחסים המתבגרים לסביבה החברתית שלהם והחשש מפני כניעה ללחץ חברתי שיוביל להתנהגות מסכנת
המתבגרים עצמם רוצים יותר חופש ומעוניינים להתנסות בעצמאות רבה ככל האפשר ולקבל החלטות עבור עצמם. מצד שני, הם מבינים שעולם הבגרות כולל התמודדויות מורכבות, חוסר ודאות, שאלות כבדות משקל שאין להם את הכלים להתמודד עמן ומרגישים את הצורך בתמיכת ההורים, על אף שקשה להם מאוד להודות בכך בפה מלא.
אז מה עושים עם זה?
אחרי שהבנו את המורכבויות ואת הדילמות, נשאלת השאלה מה עושים עם זה? איך מציבים גבולות למתבגרים באופן שישרת את הצורך האמיתי שלהם, אך עדיין יאפשר להם להתנסות ולטעות?
לצערנו, לשאלה זו אין פתרון בית ספר אחד המתאים לכולם.
לכל משפחה מאפיינים ייחודיים משלה וצרכים שונים של חבריה ולכן יש לבחון את המצב ולקבל החלטות בהתאם למאפייני המתבגרים הפרטיים שלכם ותפיסות העולם שלכם.
בכל זאת, כמה כללי אצבע שעשויים לעזור
1. חשוב לזכור שגיל ההתבגרות הוא תקופה נורמטיבית, שעוברת על כולם. אפשר להיזכר בעצמנו כמתבגרים ולאפשר לפער בין סערות העבר ומציאות של היום להרגיע אותנו קצת.
2. נסו לכבד את תקופת ההתבגרות של הילדים, לזכור שהם עוברים תהליך התפתחותי חיוני ושגם (ובעיקר) להם לא קל עם עצמם ועם משימות ההתבגרות.
3. בחרו את המלחמות שלכם – זה נכון בכל גיל ובעיקר בגיל ההתבגרות. לא תוכלו לשלוט בכל ולכן חשוב מאוד שתגדירו לעצמכם מהם הגבולות האדומים מבחינתכם והם הערכים עליהם אתם לא מוכנים להתפשר. המאמץ יתרכז באזורים הללו.
4. אל תפחדו מהמתבגרים, גם כאשר הם מביעים חוסר יציבות קיצוני ומכניסים הביתה סערות ועימותים – הם צריכים אתכם חזקים, רגועים, בטוחים, עקביים ואוהבים.
5. גמישות היא לא מילה גסה – שמרו על עקרונות היסוד שלכם, אבל אל תחששו להגמיש קצת את הכללים ולבחון מחדש את תפיסות העולם בהתאם למציאות.
6. אל תתנו לכעס לפרק את היחסים – מותר לכעוס, מותר להיעלב ולהיפגע – הכל טבעי והגיוני כשמדובר בגידול מתבגרים. רק אל תשכחו לחדש את השיח אחרי שהרוחות יירגעו ואל תתנו לריחוק להפוך לדרך חיים.
שבע עקרונות לסמכות הורית מיטיבה למתבגרים
מצד אחד חשוב לתת למתבגרים חופש, לתת לבלות לפגוש חברים , חשוב להתנסות בדברים חדשים , כי בסופו של דבר אנו רוצים שהם יחוו חוויות הצלחה, שיחזקו את הבטחון עצמי ואת היכולת לסמוך על עצמם , יחד עם זאת הם עדייו זקוקים להחזקה והצבת גבולות.
איך מרחיבים את הגבולות – מאפשרים ומצד שני שומרים ומחזיקים .?
1. משא ומתן.
חשוב לנהל דו שיח עם המתבגרים, כאשר יש פער בין הצורך של המתבגר והורים יש צורך בתקשורת ובמשא ומתן.
לתת מקום לצרכי המתבגר כמו שהוא רואה אותם ובין מה שההורים רואים, גם חשוב שיש לתת מקום לצרכי ההורים.
כלומר עם הנער רוצה לצאת ולחזור בשעה 4 בוקר ואני יוצא למחרת לעבודה בשעה 06 ואני לא אשן כי אני אחכה לו יש פה צורך שצריך להכניס למשא ומתן.
הקשבה הדדית ופתיחות לשמוע עד הסוף , גם אם אנחנו לא מסכימים.
לא חייבים להסכים , אך חשוב להקשיב – ההחלטה בסופו של דבר היא של ההורים, אתם בעלי הסמכות. יחד עם זאת שאתם מקשיבים למתבגרים לא לבוא עם החלטה ראשונית מראש תהיו פתוחים להקשיב ומוכנים אולי להגמיש את הדעה – זה בונה ומחזק את הביטחון העצמי של המתבגר, שמקשיבים להם ואפילו לעיתים משנים את דעתינו ההורים בעקבות מה שהמתבגרים אמרו.
2. לבחור את "הקרבות"
חשוב לא להגיע לרמה של התקשה ולריב על כל דבר
אלה להתמקד בדברים החשובים לכם.
"מודל הרמזור"
מודל הרמזור הינו מודל חיובי אשר מאפשר להורים לחוש כי הם פועלים לפי עקרונות מסויימים ואינם "שולפים", תגובות והתייחסויות. העיקרון המרכזי של המודל הוא האפשרות לבנות מערכת חוקים וכללים אשר מובילה להתפתחות הילד תוך הבנה של מותר ואסור:
אדום – מאפיין את החוקים אשר עליהם אין עוררין, המקומות בהם ההורים לא מתפשרים ולא מאפשרים בחירה של ממש לילד כיון שזוהי חובתם לתקף את הכללים הללו. עקרון המפתח באור האדום מכונה ב,ב,ב – ביטחון, בטיחות ובריאות. כלומר כל הדברים אשר שייכים לשלושת אלו או כאשר קיימת סכנה להם, תפקיד ההורה להבהיר כי כאן החוקים הם ברורים ללא פשרות.
לדוגמא- נער מתבגר בן 12 אשר רוצה לצאת למסיבה עד השעות הקטנות של הלילה. אם לדעת ההורים התנהגות זו מסכנת את בריאותו יהיה עליהם לסרב לאפשרות זו גם אם הדבר יוליד תסכול אצל הנער.
צהוב- מאפיין את הדברים אשר ניתן לקיים עליהם שיח ומחשבה, מעין מו"מ בין הורה וילד אשר בסיומו ההורים יחשבו ויחליטו אך כאן יש הקפדה יתרה על שיח בין ההורים והילד עם חשיבה אמיתית סביב הסוגייה.
השיתוף מעניק לילד את התחושה שמקשיבים לו ושהוא בעל ערך לפני עצמו.
כמו כן גורם לילד לשתף פעולה כי הוא שותף בקבלת ההחלטות
לדוגמא- אופן הלבוש של נערה למסיבה. גם אם להורים קיימת התנגדות הרי שאם אין סכנה ברמת הביטחון הבטיחות והבריאות כדאי שההורים יקיימו מחשבה לאחר הקשבה לילדה באשר להבנה מדוע זה חשוב לה? איזה רעיון ביניים יכול לעלות כחלופה או הסכם בינהם אשר יאפשר למצוא את הדרך
לקיום רצון הנערה בגבולות ההורים.
ירוק- מאפיין את הדברים אשר ההורים כהחלטה מבהירים לילד כי יכול להחליט בעצמו! זהו חלק משמעותי ביותר בפיתוח חוויה עצמאית והעברת מסר משמעותי בדבר האחריות של הילד.
לדוגמא- מתבגר אשר בוחר להכין שיעורי בית בשעה שנוחה לו.
ככל שהילד גדל הוא יעבור יותר לאור הירוק...
שימו לב - אחת הבעיות בקיום מערכת חוקים וכללים בבית היא ריבוי חוקים בבחינת "מרוב עצים לא רואים יער" מה שגורם לילד להיות מתוסכל ולהרגיש לא מורגש. מודל הרמזור מסייע רבות גם בהחלטה על מה הם העקרונות החשובים לנו באמת, וגם על מסגרת התיווך שמועברת מההורים לילדים.
הרעיון המרכזי הוא הפחתת המתח, והאפשרות שיש להורה לעבור ממצב של התמודדות עם משברים וקונפליקטים למצב שבו שהורה חש כי ברור לו מה הם העקרונות המנחים אותו ובעיקר יצירת תחושת ביטחון באשר לאופן הפעולה.
3. לא להיבהל
לא להיבהל מאי הסכמה של מתבגר
לשמור על קור רוח
להמשיך להעביר את המסר שלנו כהורים.
למשל אם אמרנו לילד שאנו לא מרשים לשתות במסיבה והוא אומר כולם שותים אני אעשה מה שבא לי.....לא שואל אתכם – עדיין חשוב שהוא יקבל מסר ממכם של מה מותר ומה אסור מבחינתכם.
גם אם הילד מתנגד למסר – תזכרו המסר הועבר.
אם אתה לא מקשיב אז לא תוכל ללכת למסיבה, ואם הוא בכל זאת הולך ושותה – הוא הולך בידיעה שאתם אסרתם עליו, לא נכנעתם ואמרתם טוב לך תשתה, היתה אמירה ברורה מצדכם.
חשוב לזכור – בגיל ההתבגרות יש חשיבה של שחור ולבן, סערות רגשיות ( קורה כל שני וחמישי), הרי כהל זה סוף העולם, חשוב לשמור על קור רוח, לנשום עמוק ולתת לסערה לעבור כמו גל גדול בים זה מפחיד שהוא מתקרב אבל אם מתכופפים הוא עובר מעלינו והים חוזר היות רגוע.
בהקשר לנשימות והרוגע
קצת לגבי התגובות שלנו – מדוע אנו מתנהגים בצורה כזו או אחרת – נושא לפעם אחרת
איך אני מתנהג במצבי עימות/לחץ/כעס
נדבר בקצרה
המוח שלנו בנוי בחלקים שונים. ( לתאר מבחינת פיזיולוגית והתנהגותית איך אנו מרגישים ומתנהגים) איך נשימה מרגישה – הסבר.
מוח הקדמי / קורטקס – המוח החושב
מוח אחורי , אמצעי – אמיגדלה – שם יש את כל הפחדים והחרדות שלנו – מי / מה מאיים עלי?
יש מעין מעלית ביניהם. ( קוטיזול, אדרנלין)
כאשר האמיגדלה תופסת פיקד אנחנו מתפקדים אוטומטית FFF
על מנת לפתור בעיות, בבית, במשפחה מול הילד אנחנו צריכים לחשוב רציונלית כלומר להשתמש המוח הקדמי. ( אנדרופינים, אקצוטוצין וכד')
כאשר אנחנו במצב שבו הילד בוכה, צועק, משתולל רבתי עם בעלי הרבה פעמים באמיגדלה תכנס לפעולה.
איך אני במצבי עימות/לחץ/כעס
ילד/בעל/עבודה
כניעה. – עימות עם עצמי ..................................תקיפה – עימות עם אחר
שליטה עצמית? יכולת להתגבר על לחץ פנימי וחיצוני תוך כדי השגת מטרה.
שליטה עצמית דורשת מאמץ – היא לא אוטומטית.
מאבקי כוח לא יעילים
חשוב לתקשר בדרך אסרטיבית – להעביר מסר מבלי לפגוע אחד בשני
אסרטיביות לא נמצאת הציר של כניעה או תקיפה - היא דורשת מאמץ וחשיבה לכיוון שליטה עצמית
שיח אסרטיבי מה הכוונה?
לבטא את הצורך שלי באופן ענייני וברור אך מצד שני מתייחס ליכולות שלנו להבין ולהתייחס לצורך של האחר, תוך הקשבה לעמדתו, וצרכיו – הקושי להיות במרחב הזה.
כניעה ( קפיאה, בריחה)...............................תקיפה ( חייב לשלוט)
בגישה האסרטיבית לא אוכלים או נאכלים אסרטיביות לא אוטמטית ודורשת שליטה עצמית
הוראה עצמית – היגד פנימי קבוע שחוזר על עצמו ומשפיע על התודעה שלנו ומחזק את השליטה העצמית. מתפקדת כמו מתג אור שאנחנו בפעולה אוטומטית ורוצים לשנות כמו בגל כעס.
אז כל פעם שאתם מרגישים שאתם נכנסים לסערה – תנשמו,
טיפ – נשיפות בואו נעשה ביחד
קחו נשימה ואז נוציא את האויר לאט עד הסוף את כל האוויר מהריאות תדמינו שיש לכם קש ותוציאו את כל האוויר תספרו עד 3 ותנשמו בחזרה.
לחץ זה דבר מדבק
שהמתבגר בלחץ ואנחנו נדבקים בלחץ זה לא עוזר – אם אנחנו מצליחים לעשות לנו מאין "פסק זמן" אנחנו לא נשאבים פנימה ללחץ, אין מחטף רגשי שלנו גם...
נקודה נוספת - שהמתבגרים מבקשים תשובות כאן ועכשיו,, מייד
תענו - אני רוצה לחשוב, אני אתייעץ עם אבא, תעשו מה שמאפשר לשמור על שיווי משקל לשמור על המרחב האישי שלכם לחשוב וזה יאפשר תגובה שקולה ונבונה
זה ילמד גם את המתבגר מה הכוונה בדחיית סיפוקים
מותר לחכות וזה ילמד אותם גם שבמידה ועליהם יפעילו לחץ גם הם לא יצטרכו לענות מייד.
זה יבטיח תגובה שקולה ונכונה למשל: תן לי לעשות סיבוב ברכב של אבא שלך או מתי כבר תשכבי איתי? לא להיבהל ולנשום הרבה.
4. מדיניות אחידה
מסר אחיד בבית!! חשוב שאנחנו ההורים נתייעץ אחד עם השני ונגיע למדינות אחידה, יש לעיתים אי הסכמות בין ההורים, וגם טוב שכך, מאפר הפרייה הדדית וצמיחה , חשוב להתייעץ ואם צריך גם להתווכח עד שמגיעים לעמק השווה ואז לחזור למתבגר עם דעה משותפת.
רצוי לעשות לא מול המתבגר.
עמידה משותפת – אנחנו החלטנו, אמא ואני לא מסכימים ש...
כף יותר קל לעמוד מול המתבגר.
5. נוכחות הורית ( חיים עומר) וסגנון הורי ( באומרינד )
נוכחות הורית מה הכוונה?
1. הורים שקיימים אך ורק בשביל הילד – אין נוכחות אינדיבידואלית , אין להן קול משלהם, הם נמצאים שם לבצע את רצונו של הילד, למשרת, לצל של הילד.
להיות נוכח הכוונה מישהו עם מחשבות, רצונות משלו – ילד זקוק לדמות שכזו כדי להרגיש בטוח.
2. הורה אשר משמיע את קולו , אך לא ממלא את התפקיד ההורי. למשל אני אהיה "החבר של הילד", אני רוצה שהיא תאהב אותי בגלל מי שאני לא בגלל שאני אימה.
3. הורה אשר מזניח את התפקיד ההורי, באים על סיפוקם מבליע להתייחס לצורכי הילד.
4. ( לא קשור לגבולות אלה להיבטים אחרים בהתפתחות אך צריך לדעת גם )עודף נוכחות הורית – מה הכוונה – לא מאפשרים לשמוע את הקול של הילד, אין עצמאות או חקירה אישית .
כלומר נוכחות הורית מדברת על שני מרכיבים :
נוכחות אינדיבידואלית – מהו הקול ההורי.
התפקיד ההורי – האחריות שלי כהורה.
כאשר אחד משני המרכיבים לקוי, נגרם לילד חסך!!!!!
החסך הגרוע ביותר – דמות הופכת כמחוקה גם כאדם, גם הורה.
כאשר באים לדבר על סמכות הורית – בוחנים מהי הנוכחות ההורית בבית
סגנון הורות
באומרינד התייחסה בכל סגנון הורות לשני ממדים: תגובתיות( היענות) מול דורשנות.
תגובתיות - הבחינה בין היענות אפקטיבית הכוללת חום והבעת רגשות, לבין היענות קוגניטיבית המתייחסת לשיח עם הילד, עידודו להבעת דעה וסיפוק גירויים אינטלקטואלים.
דורשנות - התייחסה להקפדה על משמעת ומילוי מטלות ונכונות לייצוגן של דרישות החברה מול הילד.
באומרינד הציגה שלושה טיפוסים/ סגנונות מרכזיים של הורות:
1. הורה סמכותני - הורה המאופיין בשליטה הורית גבוה ובתמיכה הורית נמוכה, פועל
לעיצוב ושליטה על התנהגות הילד בהתאם לסטנדרטים ברורים אותם מציב ומצפה כי הילד יציית
להם. הילדים לרוב תלותיים, פסיביים, ובעלי בטחון עצמי נמוך
2. הורה מתירני - הורה המאופיין בשליטה הורית נמוכה ובתמיכה גבוה בילדו, מתייחס
לרצונותיו ופעולותיו של הילד ואינו מענישו או מחייבו לציית לעקרונות מוגדרים.
הילדים לרוב פחות בוגרים ואחראיים, יותר קונפורמיים לשווים, ובעלי פחות יכולת מנהיגות.
3. הורה סמכותי - הורה המשלב ניסיונות שליטה גבוהים ותמיכה הורית גבוה, מציב
עבור הילד חוקים ברורים ופועל לאוכפם אך גם מכיר ברצונותיו ובדעותיו של ילדו. הורה זה מנסה לכוון את פעולות הילד תוך מתן הסברים רציונליים ושימוש במשא ומתן.
ילדים להורים סמכותיים הם לרוב אחראים, בעלי בטחון עצמי, בעלי הסתגלות טובה, יצירתיים, סקרנים, בעלי מיומנות חברתית טובה והצלחה בלימודים.
4. הורה מזניח.
איזה הורה אתה ובאיזה מצבים?
6. הקשבה
אם וכאשר המתבגר יזדקק לכם שיפנה אליכם.
המתבגרים בעיקר יזדקקו אליכם במצבי מצוקה , שהחברים שלהם לא יוכלו לתת להם מענה . למשל דיכאון, היריון, מחשבון אובדניות, בדידות חברתית, סחיטה ואיומים וכד'.
אז הם הכי יהססו לפנות אליכם – שתכעסו , שלא יאכזבו אתכם, שתכעסו אליהם .
במידה והם לא יפנו לעזרה הם יסתגרו ויעלמו , יברחו לפתרונות זמניים כמו סמים או אולכוהול כדי שלא יהיו במגע עם המציאות – אז הם הכי צריכים את התמיכה, הגיבוי ואהבה שלכם.
מה שיגביר את הסיכוי שהם יפנו אליכם היא יכולת ההקשבה שלכם ללא שיפוט
קרל רוג'רס – הקשבה ללא שיפוטיות!!!
להעצים קול פנימי שיקבל ביטוי. יהיה שלב בשיחה שתביעו את דעתכם, אבל קודם תקשיבו בלי לקטוע, לא להביע דעה אלה להתעניין מה קרה, איך קרה, איך הרגשת , איך היית מתנהג אחרת.כאשר תקשיבו ותשאלו ושאלות סביב הנושא המתבגר יכול להגיע להבנה עצמית .
7. הענשה מידתית
איך להעניש במידה הנכונה??
לפני שאתם מענישים , תעצרו, האם העונש פרופורציונלי, האם תוכלו לעמוד באיום / בסנקציה??
הכי נכון שיהיה מדרג של תגובות מהקל לכבד.
עוד יותר טוב , כאשר משהים תגובה – ולא מגיבים מייד משיגים יותר
שמענישים את הילדים זה פותר אותם מלקחת אחריות על המעשים שלהם, הם עשו משהו לא מקובל קיבלו עונש, לא לוקחים אחריות , בחשיבה שלהם - קיבלתי עונש יאללה ממשיכים.
במקום להעניש מייד אפשר לומר : זה ממש לא מתאים לך לנהוג / להתנהג בצורה כזו את ילדה טובה, או תחשוב טוב על ההתנהגות שלך אתמול בערב אני רוצה לשמוע אח"כ ממך מה אתה חושב על זה? תנו להם קצת להתבשל ותראו מה הם אומרים..
נושא אחרון לפני שנסיים -
סימני מצוקה
חשוב להיות על המשמר, ולשים לב לסימנים שמעידים על מצוקה ולהדליק נורות אדומות
למשל:
שינויים דרסטיים במצבי הרוח, ובהתנהגות
ילד שהיה קשר עם חברים ופתאום מסתגר
או להפך ילד של בית שפתאום מסתובב הרבה בחוץ
ילד שרגיל לדבר בבית ופתאום מתחמק מדיבור
ילד שחוזר עם עיניים אדומות
ילד שלא אוכל, לא יישן.
במקרים האלה חשוב לתקשר עם הנער או הנערה ולשאול מה קורה איתך ?
לשאול, לא לפחד, שמנו לב שאתה לא כתמול שלשום ואם הילד הודף אתכם ומסרב לשוחח תתעקשו אל תוותרו.
משפט קסם – תמיד תספרו לי מה עובר עליכם, גם אם עשיתם שטויות והסתבכתם, יכול להיות שאני אכעס קצת אבל תזכרו אני תמיג אהיה שם בשביל לעזור לכם.
תמיד אפשר לפנות לעזרה, לצוות החינוכי, לצוות הייעוץ והטיפול. לא להישאר עם זה לבד, לא לוותר.
מאחלת לכם שתמצאו את האיזון הנכון בין להחזיק את החבל וללמוד לשחרר במידה את החבל - בהצלחה
שגית נורדהאוזן בצלאל
פסיכותרפיסטית CBT, מטפלת רגשית, ייעוץ והדרכת הורים
אנשי מקצוע רלוונטים לתחום
פסיכותרפיסטית ומומחית לטיפול בחרדות ומשברי חיים
התמחות: חרדות, חרדה חברתית, משברי חיים, מעברים ושינויים, דימוי עצמי, קשיי קשב וריכוז, טיפול בטראומות, בריאות
אזור בארץ: רעננה, הוד השרון, הרצליה, כפר סבא, השרון
שפה: עברית
טיפול רגשי וטיפול cbt במבוגרים, מתבגרים וילדים במצבי משבר וחרדות - הבנה של הקושי עמו מתמודדים הכוונה, ייעוץ, ליווי וטיפול נפשי. מ
פסיכותרפיסט,מטפל זוגי ומשפחתי, CBT
התמחות: ברשותי תואר שני MSW, בעל 25 שנות נסיון ו15 שנים בקליניקה. מטפל בעזרת CBT, טיפול דינמי קלאסי, מיינדפו
אזור בארץ: תל אביב, זיכרון יעקב/בינימינה
שפה: עברית,אנגלית
עבודה עם בוגרים ונוער הסובלים מתקיעות, קשיי תיפקוד, חרדות, דכאון, הפרעת קשב, פוסט טראומה,התמכרויות (חומרים ,מחשב), כעסים וסף תסכול
פסיכולוגית קלינית מומחית
התמחות: התמודדות עם משברי חיים, קשיים ביחסים, אובדן, פרידה, דכאון, חרדה, טראומה, גיבוש עצמי והסתגלות לשינויי
אזור בארץ: חיפה, בנימינה, פרדס חנה/כרכור, זיכרון יעקב, חדרה
שפה: עברית
מאמינה מאוד בטיפול כמפגש פתוח, קרוב ובגובה העיניים. מפגש המאפשר מרחב בטוח להעמיק בו את ההתבוננות, להבין תהליכים ואזורי קושי ולהתפת
פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית MSW
התמחות: בריאות הנפש, דיכאון, אבל ואובדן, פוסט טראומה, חרדה, זהות מינית ומגדרית, התמודדות עם משברי חיים, קשיי
אזור בארץ: תל אביב, באר שבע, מטפלת אונליין
שפה: עברית,אנגלית
פסיכותרפיסטית דינאמית , מתמחה בטיפול במבוגרים הסובלים מפוסט טראומה, דיכאון, חרדה, ניסיון רב בסוגיות הקשורות לנטייה מינית ומגדרית,
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
אמהות ובנות הילה שבורון
אימהות היא דבר מסובך. דויד גרוסמן כתב בספרו "שתהיי לי הסכין" שהמילה אימהות מורכבת משתי מילים אי- מהות. הסתירה הפנימית בין נקודת המבט שמציע דויד גרוסמן לתחושה העמוקה כי ההורות היא המהות הכי עמוקה וחשובה שלנו מדגישה את המורכבות של ההורות בכלל ואת האימהות לבנות בפרט.
טורטיקוליס - מה זה בכלל? נעמה גוטמן- וייזר, פיזיותרפיסטית
בשנים האחרונות יותר ויותר תינוקות מאובחנים כבעלי ? טורטיקוליס או אסימטריה צווארית.
איך לטפל בהתמכרות לאכילה? צוות על הספה
האוכל בעולם המודרני, חדל כבר מזמן להיות רק אמצעי הזנה חיונית והישרדות הגוף ,הופך לנשוא מורכב הרבה יותר. אנשים מנהלים מערכות יחסים מורכבות עם אוכל מהווה, עבור חלקם, גורם מנחם מול קשיי החיים, סמל סטטוס, אמצעי בילוי ודרך להבעה עצמית.
אחרי החגים נתחיל טיפול צוות על הספה
בתקופת החגים, במיוחד חגי תשרי, ואולי אפילו אם לדייק יותר- מדי אחריה- ישנה עליה משמעותית במספר האנשים והזוגות הפונים לטיפול פסיכולוגי או לטיפול זוגי ולטיפול משפחתי.
