נתיב הנשמה בעולם האדם

הספר נתיב הנשמה בעולם האדם מאת אסטלה אסתר בן אדון ומיכל ליבנה, עוסק בחיבור בין יסודות מחוכמת הקבלה לבין התבוננות קלינית וניסיון קליני. הספר מציע כלים ודרכים לעבודה טיפולית בהתאם לנתוני האדם על פי הקבלה; תכלית מאמר זה אינה להרחיב באשר לפוטנציאל האישי, אלא לפתוח צוהר לעולם הטיפולי שנתמך בידע מעולם הקבלה ולספק כיווני התבוננות חדשים ורעיונות להרהר בהם. חלקים מסוימים מהספר מובאים כאן כלשונם.

כאשר דרכנו נתקלת בקשיים, במקומות שבהם שוררים בלבול, תסכול וחוסר אונים – שם טמון הפוטנציאל לגלות דרכים חדשות. האנושות מתפתחת במידה רבה מתוך החסר, וכך גם עולם הטיפול; במציאות מלאה וברורה קשה לגלות מציאות חדשה. דווקא כאשר הוודאות נסדקת והמציאות חסרה ומותירה שאלות רבות ללא מענה, שם טמון מרחב של גילויים.





בבואי לדון בידע שלקוח מחוכמת הקבלה אני נשענת על חכמים ממני וקודמים לי; הידע זורם בעורקינו במשך דורות על גבי דורות, ויחד עם זאת ממעטים להשתמש בו בעולם הטיפולי בכלל ובטיפולים הקלאסיים בפרט. לעניות דעתי היעדר הנגשת הידע בשפה טיפולית יש בו משום מכשול להפוך לכלי טיפולי. את הספר נתיב הנשמה בעולם האדם כתבנו בתהליך ארוך ועמוק של חציבת הידע וחקירת הקודם והקדום. אנו שואפות לחבר בין עולמות הטיפול הקליני לידע עתיק ושורשי ובכך לצעוד קדימה.

כשם שיש בעולם דומם, צומח, חי, אור וחושך, שמים וארץ, כך גם האדם הוא עולם מורכב, הכולל גשמיות ורוחניות, חלקים גלויים וחלקים מוסתרים "האדם הוא עולם קטן, העולם הוא אדם גדול; מה שיש בזה, יש בזה" (אבות דרבי נתן, פרק ל"א).

הספר נתיב הנשמה בעולם האדם מתייחס למהות הרוחנית של האדם. כשם שהבנת ה־DNA, הנטיות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות יכולות לסייע בריפוי והתפתחות של האדם, כך יכולים לסייע גם הכרת הפוטנציאל והנטיות הרוחניות שלו. כשם שהגרעין הגנטי מורכב מכרומוזומים של האב והאם, כך גם חלק מהפוטנציאל הרוחני ויכולות המימוש, שורשיהם בהורינו (נתיב הנשמה בעולם האדם, עמ' 6).

במאמרי שיטת יהודית עמרה דנתי במאבק לא מודע שמתקיים בין שני חלקים בתוכנו: האחד שואף לחיות ולהתממש, והאחר מבקש להרפות ולהיעלם (ליבנה, מ. 2021). קונפליקט לא מודע זה כמוהו כמאבק תמידי בין אנרגיית החיים לאנרגיית המוות (ליבנה, מ. 2018); מתוכו נובעים רבים מדחפי ההרס (Freud, 1927, 1930); ובו בזמן נבנות הגנות שמונעות מאיתנו לחוות את חרדת האין (Ogden, 1992; Eigen, 2004). ככל שאדם מתרחק מליבת הקונפליקט הוא מתרחק מליבת מקור החיים שלו עצמו, וכך משתמרת ואף מעמיקה שכחת תכלית החיים. השכחה מתבטאת בחוויה הולכת וגוברת של אטימות וריקנות שמתכסה בשכבות הגנתיות המרחיקות את האדם מהמעיין הנובע הפנימי.

הנפש, השואפת תמיד לריפוי, מחפשת דרכים לפרק את המבנים ההגנתיים ולקרוס למקור האימה עצמו, שכן הוא גם מקור חיותה. בה בעת הפחד העצום מקריסה יוצר מוטיבציה לא מודעת, או מודעת חלקית, לשמר ולחזק את ההגנות השואפות להחזיק ולקבע את הנפש (Winnicott, 1974). הכוחות המנוגדים מנציחים קיבעון, שתוצאתו – במידה משתנה של קיצוניות – היא חוויה של חיים תפלים וחסרים, של ריקנות המתמלאת לרגע מבחוץ ואז שבה ומתמוטטת.

האתגר הטיפולי של הגדלת החלקים הבריאים וצמצום החלקים ההגנתיים גדול תמיד, אולם ייתכן שאנו בפתחה של תקופה שבה האתגר גדול הרבה יותר, וייתכן שמה שהספיק עד עתה עשוי לא להספיק עוד, ותידרש תוספת כוח לאדם שרוצה להיות כלי לחיים. טובה גדולה יכולה לצמוח למטופל ממטפל שישיג את סוד ההתחדשות בעזרת מנגנון הצמצום, בבחינת "יוצר אור, בורא חושך" (שעיהו מה ז ;(סוד זה מתבסס על בריאת החלל הפנוי, שמתגלה בהשתלשלות העולמות הרוחניים, כלומר צמצום האור וכך מתן אפשרות להיווצרות של חיים חדשים.

כאשר מוטמעים סודות הקבלה באדם יש ביכולתם לאפשר לו להתחדש מתוך החללים, מתוך ההעדר. יתר על כן, הוא יוכל למצוא דרכים אקטיביות לפנות מקום ולהסכים לגעת בחושך במטרה לגלות חלקים מעצמו בתוך הנעלם. משמעות הדבר לחוות חיים של תכלית, שבהם עוד ועוד חלקים מתגלים ויוצאים לאור, ועוברים מן הכוח אל הפועל.

ידע שקשור למקור החיים, סדרם ותכליתם חושף מטפלים לכיוון חדש ומספק כלים להוביל תהליך שבו המטופל יחייה חלקים בתוכו באמצעות מנגנון הצמצום, באמצעות חיבור לשורשיו, באמצעות בחירה מכוונת בחיים, על כל מגוונם. בתקופה הנוכחית, המלאה בקשיים, טלטלות, חושך, רוע, שכול ומכאובים, עשויה דרך טיפולית זו ליצור מרחב שבו מתוך החושך והקושי יכולים להתגלות חוסן ואופטימיות. איכויות המתגלות בדרך זו אינן הגנתיות בעיקרן ולא בנויות על הכחשה והדחקה; מקורן במקום שמאמין בחיים ובחשיבות מקומו, פעולתו ושיתוף הפעולה של אדם עם חבריו בני האדם כשותף לתהליך ארוך ומפותל שכיוונו הוא תיקון עולם.

תכליתו של הספר נתיב הנשמה בעולם האדם לסייע לעוסק בעבודה הקלינית. מתוך העושר האין סופי של חוכמת הקבלה, בחרנו להתמקד בשלושה חלקים שקשורים למפה הקבלית: 1) השתלשלות העולמות הרוחניים בתוך בני האדם; 2) התבוננות בכוכב המשפיע של האדם בהקשר ליכולות הארציות; 3) השתלשלות נתיבי הייעוד.

אלו כלים שביכולתם לעזור לעורר באדם את הפוטנציאל הרדום הרשום בו כזיכרון עמוק מאוד, ולפיכך עמום. כאשר מתעוררים באדם החלקים הרדומים הם נחווים כהתפרצות של מעיין מים חיים שמביא להתחדשות, מזכיר שלחיים יש משמעות ועומק, מנחם ומצמיח. להלן טעימה מכל אחד משלושת חלקי הספר, בתקווה ומתוך רצון שהיא תייצר סקרנות ותפתח זוויות התבוננות רעננות בתהליך הטיפולי.

העולמות

העולם עליו אנו מדברות בספרנו הוא העולם שאליו קשורה נשמת האדם לפני ירידתה לגוף, והוא מגדיר את העולם הרוחני שבו היא אמורה להשפיע בעולם הזה. חמשת העולמות מייצגים דרגות תודעה שונות ואופני קליטה שונים של הידע. העולם שאליו מחוברת נשמת האדם משפיע על הדרך שבה אותו אדם תופס את משמעות החיים ואת הנהגתם. לכל דרגת תודעה יש יכולות רוחניות, מנטליות ורגשיות וכן יכולות פעולה בעולם החומרי. כל עולם עליון הוא מהות אחרת של הנהגה והוויה. חמשת העולמות הם:

עולם האדם הקדמון – עולם האדם הקדמון הוא הוויה של שלמות וייחוד. הוא מחובר לאין-סוף, והוא מחשֶבֶת הבריאה, תכלית הבריאה. באדם הוא שורש הנשמה ומהות האדם.

עולם האצילות – עולם האצילות הוא הוויה של חסד והטבה. הוא חוכמת הבריאה, המבנה הרוחני של הבריאה. באדם הוא כוח השפעה.

עולם הבריאה – עולם הבריאה הוא הוויה של יש מאין. הוא היכל הנשמות ובריאת העולם בפועל. באדם הוא המודעות.

עולם היצירה – עולם היצירה הוא הוויה של יש מיש. הוא עולם המלאכים, עולם שמתגלים בו המידות והכוחות הפועלים בבריאה בנפרד וביחס זה לזה. באדם הוא עולם המידות.

עולם העשייה – עולם העשייה הוא העולם הגשמי ועולם הפעולה. באדם הוא המעשה, הדיבור והמחשבה

(נתיב הנשמה בעולם האדם, עמ' 11-12).

עבור כל עולם רוחני יש דרכי עבודה שנועדו לעורר את כח ההשפעה המסוים, ולא אפרט כאן את העבודה הנבדלת של כל אלמנט, אלא אציין מעט מהמשותף:

ככל שהאדם מסכים רעיונית, אנרגטית, נפשית, רגשית ולבסוף כחוויה פיזית לכך שכל איכות יוצרת כלי לאיכות ההופכית, משתנה התפיסה הפנימית בנוגע לאיכויות שליליות וחיוביות באדם ומתחילה הפנמה של האנושיות במובנה העמוק. בקרב בני האדם קיים קושי – הניכר במיוחד אצל אנשי העולמות הרוחניים הגבוהים, אולם קיים בכל העולמות הרוחניים, משמע בכל בני האדם – לקבל את האיכויות שמומשגות כשליליות, כגון קנאה, שנאה, נקמנות, רוע לב, חמדנות, תאוותנות וכיוצא באלה. מסיבה זו עיקר העבודה של האדם על האנושיות תהיה, באופן טבעי, הַכְוונה ועידוד למוכנות להכיר ולקבל את האיכויות והרגשות האלה כחלק אינטגרלי מעצמו, כפי שהן חלק אינטגרלי מכל בן אנוש. מתוך הפנמה זו יכולה להתחיל היווצרות של כלי חושך, שהוא כלי לכלי האור באותו מובן שתדר עץ הדעת, שהוא הנהגה של פירוד וקוטביות, הוא כלי לתדר עץ החיים – שהוא הנהגה משלימה (נתיב הנשמה בעולם האדם, עמ' 27).

הכוכבים

"עשר ספירות בלימה ועשרים ושתיים אותיות יסוד: שלוש אִמוֹת ושבע כפולות, ושנים עשר פשוטות ורוח בכל אחת מהן" (ספר יצירה השלם, 271, פ"א, מ"ח).

נאמר שמעשה בריאה ראשון הוא מעשה של חקיקה ומתן צורה; מהאין, החלל, מתחיל היוצר.

בספר היצירה מדובר על שלוש אותיות אמ"ש (אל"ף, מ"ם, שי"ן) שנקראות אותיות אימהות, והן הביטוי הראשון של התגלות כוח הבורא:

* אל"ף: כוח האוויר (העמוד האמצעי), המתגלה כאנדרוגיני. הוא המאזן, היציב, האמת.

* מ"ם: כוח המים (עמוד ימין), המתגלה בחוכמה הזכרית הפסיבית הזורמת, המתפשטת ומתרחבת כמו המים. כוח המים הוא צליל בלום.

* שי"ן: כוח האש (עמוד שמאל), המתגלה בבינה הנקבית האקטיבית. הוא שורק ונע כאש.

אותיות אמ"ש הן יסוד החיים, האנרגיה שלהן נחשבת מעל לזמן ולמקום, והיא קודמת לבריאה.

מהזיווגים בין שלוש אותיות אלה נוצרות יתר האותיות ומתחיל להיחקק העולם בחוקיות של קצב וכמות. כל אות היא התגלות של כוונה יחידה, וכל חיבור בין האותיות בורא דבר מה חדש. קיימוּת האותיות מאפשרת את בריאת העולם, שנקראת עשרת מאמרות בראשית.

האותיות הכפולות (בג"ד כפר"ת) הן שבעת העמודים האנכיים של עץ החיים, שהוא שלד הצלם האלוקי שנשבר אחרי החטא הראשון. בצלם האלוקי השבור אפשר לראות את העולם האנושי. הצדיק יצחק העיוור אמר ששבע האותיות הכפולות הן העמודים הגדולים שבתוכם נמצא כוח ההסתרה.

בכל אות מתקיימות האיכויות החיוביות (הצליל הנעים והעדין) והאיכויות השליליות (צליל קשה וצורם). מכך אפשר להבין שכל איכות מוגדרת בידי היפוכה. תופעה זו מרמזת על כך ששניוּת היא חלק אינטגרלי מעולמנו, והוא מתקיים ומתפתח באמצעותה.

שבע האותיות הכפולות מתווכות בין כוחות הבריאה של שבעת ימי הבריאה לבין העולם הפיזי. התיווך יכול להתבטא במגוון אספקטים, למשל בשבעת הכוכבים, בשבעה ימי השבוע, בשבע הספירות התחתונות - הספירות של המידות, בשבעה פתחי הפנים ועוד. ביכולתן של אותיות אלה לגלות בו בזמן דבר והיפוכו – אמת ואשליה, אור וחושך. העבודה על שבע האותיות יוצרת מודעות לכך שמה שאנו חושבים כְּמובן וברור דווקא מגלה את הצד ההופכי שלו, ורק האמת הפרדוקסלית יכולה לקרב אותנו ללימוד האמת השלמה יותר, שאי אפשר לראותה מתוך הדיכוטומיה.

גם הכוכבים מייצגים את הדואליות שבאמצעותה אפשר להתקרב להבנת הפרדוקס של עולמנו. אמר רבי נחמן מברסלב: כל עשב ועשב יש לו כוכב ומזל וכל כוכב ומזל מקבל כוח מכוכבים שלמעלה והעליון מהעליון ממנו והם כולם מקבלים משורש הכל (ליקוטי מוהר"ן, ח"ב, א). הכוכבים המוזכרים בספר יצירה הם הכוכבים שאפשר לראות בעין, ובגלל זה מדובר רק על שבעה כוכבים: חמשת כוכבי לכת, הירח, אף הוא כוכב לכת, והשמש (נתיב הנשמה בעולם האדם,עמ' 28-30).

אלו שמות הכוכבים:

* שבתי (שבתאי, סטורן)
* צדק (יופיטר)
* מאדים (מארס)
* חמה (שמש)
* נוגה (ונוס)
* כוכב (כוכב חמה, מרקורי)
* לבנה (ירח)

(נתיב הנשמה בעולם האדם, עמ' 13).

הייעודים

"בשלושים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה יהו"ה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים אל שדי רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו. וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וספר וספור" (ספר יצירה השלם, 271, פ"א, מ"א).

לפי הקבלה קיימים שלושים ושניים נתיבים, שהם שלושים ושניים צינורות שפע שדרכם נבראה, מונהגת ומתנהלת הבריאה. התגלגלות והתגלמות שלושים ושניים הנתיבים באדם מאפשרת הבאה של סוגי פוטנציאל שונים של החוכמה לעולם הזה. מדובר בגילוי של הנתיבים בעולם הזה ולא במקור שלהם, שאין לנו כל השגה בו. כל ייעוד מייצג כוח השפעה ואפשרות אחרת של מימוש הידע. ל"ב צינורות השפע הם פוטנציאל של כוח השפעה. כמו שהדם שלנו הוא כוח חיים ואמור לזרום בגוף כולו, כך נועד השפע של שלושים ושניים הנתיבים להיות זמין בעולם. אם אדם משתדל לבנות את עצמו לקבלת השפע הזה הוא יאפשר לשפע לזרום דרכו. אולם כשם שאם אחד מהעורקים או הוורידים סתום, והדם אינו יכול לעבור דרכו בחופשיות, כך גם עלולים להיות באדם צינורות הסתומים לזרימת השפע.

כאשר הגוף הפיזי של האדם בריא בכל חלקיו מתגלה חוזקתו הספציפית: יש אנשים שאצלם המוח חזק יותר, ואחרים שרגליהם חזקות יותר. יכולות אלה מעידות על פוטנציאל כוח השפעה על הכלל. כך גם שלושים ושניים הנתיבים – אדם בתהליך התפתחות מתחיל לבנות כלי לשפע, ואז מתגלה כוח ההשפעה שלו, המיוחד לו: החוכמה הבולטת בו, הגאונות שלו – ייעודו.

זהו תהליך גילוי של משהו רדום. לכל אדם יש ייעוד הקשור לשורש נשמתו, אולם הירידה של הנשמה לגוף מלווה בשכחה. השכחה מסבירה את תחושת חוסר המשמעות שהאדם חש. לפעמים עצם קריאת הייעוד של האדם וההרהור בו מחזירים אותו למסלול החיים ונותנים לו תקווה. גילוי ומימוש הייעוד תלוי מאוד באדם. יש אנשים שמחוברים מאוד לייעוד שלהם כבר בצעירותם, יש שצריכים לעבור דרך ארוכה ומפותלת כדי להיזכר בצינור שלהם. כדאי להתמקד בלעזור לאדם בראש ובראשונה לבנות את הכלי. ככל שתאי הגוף מרבים בריאות ומודעות, כך יגיע השפע שאמור להגיע.

שמות הייעודים:

* שכל מופלא
* שכל מזהיר
* שכל מקודש
* שכל קבוע
* שכל מושרש
* שכל נבדל
* שכל נסתר
* שכל שלם
* שכל טהור
* שכל מתנוצץ
* שכל מצוחצח
* שכל בהיר
* שכל מנהיג
* שכל מאיר
* שכל מעמיד
* שכל נצחי
* שכל ההֶרְגֵש
* שכל בית השפע
* שכל הפעולות
* שכל רצון
* שכל הֶחָפֵץ
* שכל נאמן
* שכל קיים
* שכל דמיוני
* שכל נסיוני
* שכל מחודש
* שכל מורגש
* שכל מוטבע
* שכל מוגשם
* שכל כללי
* שכל תמידי
* שכל נעבד

(נתיב הנשמה בעולם האדם, עמ' 14-15).

לסיכום, הדברים שאנו מביאות בספר זה יכול לסייע בידי המטפלים להרכיב תמונה מלאה יותר של האדם ולחבר את הידע מהעולם הקבלי לעולם המציאות, ובכך לקרב אנשים לחיים של משמעות ותודעה, כל אחד כפי יכולתו.
ויש לזכור תמיד שהאדם הוא היצירה המופלאה שלא נוכל להשיג את מהותה השלמה לעולם, ואין לנסות ולצמצם אותו לסך מפת נתונים.
כי האדם נברא בצלמו.

(נתיב הנשמה בעולם האדם, עמ' 116)

מקורות

אבות דרבי נתן, פרק ל"א.
פרויד, זיגמונד (1927). עתידה של אשליה. בתוך ספרית פועלים: התרבות והדת. תרגום: קנטור, א. תל אביב: (2000).
פרויד, זיגמונד (1930). תרבות בלא נחת. בתוך ספרית פועלים: התרבות והדת. תרגום: גוטשלק, י. תל אביב: (2000).
ליבנה, מ. (2018). חוויית הפסיכוזה: המודל הסובייקטיבי של האדם. פסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3683
אורות הקודש. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מוסד הרב קוק, תרצ"ח.
יש לך כנפי רוח. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, תשע"ה.
ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', כתבי רבי נחמן מברסלב, ברסלב ישראל, תשע"ה.
נתיב הנשמה בעולם האדם, מיכל ליבנה, אסטלה אסתר בן אדון, 2023, הוצאה פרטית.
ספר יצירה השלם המיוחס לאברהם אבינו ע"ה. ביאורים בדברי הגר"א לספר יצירה, יריד הספרים, 2018.

ליבנה, מ. (2021), שיטת יהודית עמרה, על הספה,
Eigen, M. (2004). Psychic deadness. Karnac Books.
Ogden, T. H. (1992). The primitive edge of experience. Jason Aronson.
Winnicott, D. W. (1974). Fear of breakdown. International Journal of Psychoanalysis, 1(4), 103-107. https://www.pep-web.org/document.php?id=IRP.001.0103A


על מחברת המאמר:
מיכל ליבנה מטפלת קלינית.
מטפלת בשיטת יהודית עמרה משנת 2012, מרצה ומורה מוסמכת בשיטת יהודית עמרה.

בין השנים 2012-2023, חברה ומובילה בצוות העוסק בפיתוח השיטה.
מכשירה מטפלים ומלווה אנשים בתהליכי שינוי אישיים ועסקיים.
בעלת תארים B.A בפסיכולוגיה ו-M.A בבריאות נפש קהילתית
הומאופטית קלאסית Rc.Hom, משנת 1999

לתגובות, שאלות, התעניינות בספר "נתיב הנשמה בעולם האדם", וכיוצא באלו ניתן בשמחה לפנות אלי
בוואטסאפ 054-5985581
או במייל [email protected]