החשיבות של טיפול פסיכולוגי בשפת האם

שפת אם אינה רק השפה בה נוח לנו ביותר לחשוב ולהתבטא, היא אוצר שלם של פתגמים וחידודי לשון, דקויות שפתיות שזר יתקשה להבין, סלנג מקומי אזכורים תרבותיים שמוכרים רק לדוברי השפה.

כל מי שניסה לתקשר עם אנשים בשפה שאינו שולט בה ברמת שפת אם, מכיר בוודאי את צמצום העושר הלשוני והרגשי שנוצר באופן טבעי ואת תחושת התסכול שהמצב מייצר.

כאשר מדובר בטיפול פסיכולוגי, הממוקד כולו ביכולת לנהל שיח רגשי מעמיק, הסוגייה הופכת לדרמטית עוד יותר.

אז האם טיפול פסיכולוגי יכול להתקיים רק בתנאי שהמטפל והמטופל דוברים את אותה שפה כשפת אם? או שאולי דווקא מתוך השונות הלשונית עשויים להיווצר דברים חדשים?





כאשר הטיפול מתנהל בשפה שאינה שפת האם של המטפל הדבר מעורר אתגרים מקצועיים פוטנציאליים רבים

1. תחושה של המטפל שהוא מפספס חלק מהניואנסים והדקויות וחשש מובנה שהדבר פוגע באיכות הטיפול.
2. ויתור על חלק מהמסרים שהמטפל מבקש להעביר בעל פה, מתוך הצמצום השפתי שהסיטואציה כופה עליו. תחושה של חוסר הצלחה להתבטא בבהירות הנדרשת.
3. קשב רב מושקע בהבנת דקויות השפה ובכך נגרעת רמת הקשב הדרושה לקבלת החלטות טיפוליות בזמן אמת, למשל ההחלטה לעצור שטף דברים של מטופל כדי לשקף תובנה טיפולית.
4. חשש מפגיעה פוטנציאלית בסמכות המטפל כאיש מקצוע שאמור להיות רהוט ולשלוט ברזי השפה. החשש הזה אף מתעצם, כאשר המטפל נדרש לשאול את המטופל למשמעות מילה זו או אחרת שנאמרה בחדר.

האתגרים מביאים אתם גם הזדמנות

כפי שראינו, היעדר שליטה מושלמת בשפת האם של המטופל, מעמתת את המטפל עם תחושות זרות, תסכול וחוסר ביטחון.

התחושות הללו, במידה והן מוצגות באופן גלוי וחסר פחד בפני המטופל, עשויות להגביר את יכולתו לראות את המטפל בעיניים אחרות, אנושיות יותר ולהבין שגם המטפל – בדיוק כמוהו – מתמודד עם פגיעות ואינו כל יכול.

המגבלה השפתית עשויה לשרת מהלך טיפולי רחב ועמוק יותר של טשטוש המעמדות וחיבור אנושי ופחות היררכי.

השפה שאינה מדוברת

כל מטפל מכיר בחשיבותה של השפה הלא מילולית בחדר הטיפול ומשקיע מאמץ בפענוח רמזים גופניים וניואנסים תחושתיים שעוברים בינו לבין המטופל.
כאשר השפה המדוברת חדלה להיות הכלי הבלעדי עליו נשען המטפל, מתחדדת יכולתו לקלוט את הסיגנלים הלא מילוליים והוא לומד להישען עליהם יותר משהיה בעבר.
במצב כזה המטפל עשוי להקשיב יותר ולהשתמש בשאלות קצרות הפותחות את השיח.

יוצרים יחד שפה חדשה

במקרים רבים, בהם המטפל או המטופל לא דוברים את אותה שפת אם, נוצרת בחדר שפה נוספת, חדשה וייחודית רק להם. שפה זו מורכבת בחלקה משפות האם השונות משובצת מילים ומושגים חדשים, בטון דיבור בעל משמעות, בשתיקות ובשפת גוף שמגלה רבות.

המצב שונה כאשר הטיפול מתנהל בשפה שאינה שפת האם של המטופל
במקרים בהם המטופל אינו דובר את שפת הטיפול כשפת אם – הדבר עלול להקשות באופן משמעותי על איכות הטיפול.

מחקרים מראים כי הדיבור הרגשי בשפת האם משמעותי בהרבה כאשר מדברים אותו בשפת האם וכי אזורים שונים במוח מופעלים כאשר מילים כמו "עצב" או "חרדה" נאמרות בשפת האם במקום בשפה אחרת, שנרכשה בשלב מאוחר יותר בחיים. הסיבה לכך נעוצה בתיאוריה, שעל פיה הזיכרונות הרגשיים שלנו מקודדים באזורים שונים במוח, בהתאם לאופן בו הם מכונים בשפת האם.

מכאן, שטיפול שנעשה לא בשפת האם של המטופל עלול לפגום הן בתחושת הנוחות והיכולת שלו להביא את עצמו לידי ביטוי והן ברמת האפקטיביות של הטיפול והיכולת שלו להניע שינוי לאורך זמן בחיי המטופל.
במקרים הללו נדרשת מהמטפל מיומנות רבה בשימוש בכלי טיפול שאינם ורבליים, שעשויים לפצות על הקושי.

למטפלים דוברי רוסית

למטפלים דוברי ערבית

למטפלים דוברי צרפתית

למטפלים דוברי ספרדית