שאלה: בת 13 כמעט ולא מוכנה לעשות כלום - (אני)
שלום רב
בתי בת 13 כמעט בכיתה ז ומאובחנות הקשב וריכוז בגיל 5.
בבית ספר היסודי הילדה הקשיבה לנו והסכימה ללמוד למבחנים ומאז שהתחילה חטיבה היא כל היום רק בטלפון שלה, מתקשה ללמוד ולקבל גבולות וברגע שלוקחים את הטלפון משתוללת בהתקפי זעם .
הילדה חוצפנית ומקללת כל הזמן וגם כשמעירים לה על ההתנהגות שלה מאשימה אותנו ההורים שהכל באשמתנו ולא לוקחת שום אחריות למצבה ומאיימת כל הזמן לעזוב את הבית ולעבור לפנימייה.
המצב יוצר כעסים גם ביני ובין בעלי ובין הבת הגדולה שלא יכולה לסבול מהצעקות בבית.
הילדה מאד רגשי וכל אמירה אליה מתנהגת כאילוו סוף העולם הגיע.גם כשהייתה קטנה היה לה קושי בקבלת גבולות אבל זכות ריפוי ועיסוק למשך שנה הצלחנו.
אודה לתשובתך מה לעשות כדי להציל את הבית
תשובה: בת 13 כמעט ולא מוכנה לעשות כלום - (מיכל דביר קורן)
שלום רב,
מהמשפט האחרון שלך - הרצון "להציל את הבית" אני מבינה עד כמה המצב סוער ומחייב עזרה וטיפול, אבל ברור שלא יתכן שכל העיניין יהיה מרוכז בנערה אחת צעירה: גם אם ההתנהגות שלה מעוררת הרבה תסכול וכעס, חשוב להבין שהיא כנראה סובלת יותר, ושסביר שהיא נקלעה להתנהגויות האלה בגלל מצבים עמם היא מתמודדת ולא מוצאת פתרון אחר, אף נערה לא רוצה "להרוס" את הבית, זה תוצאה של חוסר אונים גדול ושל קושי משמעותי שלה, וגם אם לא רואים את זה כעת, היא בוודאי מרגישה 'אשמה' ו'רעה', אבל לא מצליחה למצוא פתרון. מצוין שאת זוכרת את התקופה בה היא טופלה כתקופה טובה ואולי כדאי לחזור לתהליך טיפולי שיכול לתמוך בה ולהרגיע. כדאי להתייעץ בצוות בית הספר, המחנכת והיועצת כדי לחשוב על כיוונים טיפוליים אפשריים. בהצלחה, מיכל
מנהלת פורום מיכל דביר קורן
