ילדים גדלים בחברה מתירנית, בעלת עושר של גירויים אינסופיים, אבל הצרכים שלהם כילדים – למסגרת, לגבולות ולתיווך, לא השתנו מהמאה הקודמת.
שנים רבות מבנה המשפחה היה הירארכי וברור – ההורים הם המחליטים, ההורים נמצאים במשפחה במעמד שונה מזה של ילדיהם. לא כל כך מזמן, עד שנות השמונים לעירך, כשאבא או אמא אמרו משהו- על הילדים היה לקבל זאת מיד, ללא שאלות תהיות או ערעור. בטח שלא לדבר על משא ומתן.
בעשורים האחרונים הלכה והתעצמה ההבנה כי ילד, הוא אדם נפרד ויתרה מכך- צריך לגדול להיות אינדיבידואל העומד בפני עצמו. אתגרי החברה המערבית המודרנית מאלצים את
הילד המתבגר להיות בעל דעה ורצונות משל עצמו כדי להצליח בה. אז הורים החלו לאפשר קצת יותר בחירה, לכבד יותר את קולו של הילד. במקביל, החלו לפרוח גישות הוריות ששמו את הילד ואת רצונותיו במרכז. לא לקח הרבה זמן עד שהורים רבים החלו להרגיש שהם מאבדים שליטה, מאבדים כיוון וידיעה מה טוב ונכון להם ולילדיהם.
ילדים גדלים בחברה מתירנית, בעלת עושר של גירויים אינסופיים, אבל
הצרכים שלהם כילדים – למסגרת, לגבולות ולתיווך, לא השתנו מהמאה הקודמת.
פרופ' חיים עומר גורס כי אם בעבר נבעה הסמכות משליטה של ההורים בילד, והדרישה היתה ציות מוחלט, בימינו נדרשת סמכות אחרת. הסמכות הישנה, זו שהורה שלט בילד, ולא משנה באילו שיטות חינוך נקט, "הכל נשאר במשפחה" היום זכויות הילד ידועות, יש פומביות רבה יותר ואנחנו מבינים כי שליטה איננה הדרך המתאימה.
אחת הבעיות העיקריות שיוצרות היעדר סמכות הורית היא בלבול של ההורים. כשההורים לא ברורים לעצמם- מה נכון להם ומה נכון לילד שלהם, איפה הם מחליטים ומדוע מחליטים כך ולא אחרת, הבלבול מועבר לילד והוא בקלות רבה, מכיון שזה תפקידו של ילד- לבדוק גבולות- מתמרן בין העמדות המשתנות של הוריו. אבל מעבר לפריצת הגבולות וחוסר תגובתו לסמכות הוריו, הוא בעיקר מבלבל את עצמו ומפנים חוסר עקביות, הבנה שהעולם איננו ברור ולכן עלול להיות מסוכן. התוצאה של בלבול זה תשפיע לרוב על הדימוי והביטחון העצמי של הילד.
סיבה נוספת לקושי של הורים לבסס סמכות הורית בבית, היא עומס החיים המטורף בחברה שלנו. בניגוד לעבר, בו הורה אחד (לרוב האם) היה נוכח בבית בשעות שהילדים חזרו מבית הספר, כיום על מנת להתפרנס, ולעיתים כדי להרגיש בעלי ערך, רוב ההורים עובדים שעות רבות וגם כשהם בבית, נדרשים לזמינות בחזיתות חיים אחרות ולא באמת נוכחים בחייו של הילד.
גם המסכים, משרתים בדיוק את אותה הבעיה- לשבת יחד ולבהות בטלוויזיה, או לתת לילד את הטאבלט כי הוא מסרב לכל משחק או פעילות אחרת, זה לא זמן איכות. וכשאין זמן איכות, פרק זמן בו ההורה פנוי לחלוטין, מכל גירוי אחר, קשוב לחלוטין לילד שלו, כשאין פרק זמן, קצר אפילו, בו הילד וההורה נמצאים בפעילות משותפת ומהנה, הם מתחילים להתרחק, ההורה פחות מכיר את הילד שלו, פחות ופחות יודע לדבר איתו. חלונות ההצצה לעולם של הילד מתחילים להיסגר. גם כאן, היכולת של ההורה לפנות לילדיו כאשר איננו מורגל בשיחה איתם, לא יודע מה מפעיל אותם, מה צריכים ממנו, יהיה לו מאוד קשה להשיג את שיתוף הפעולה שלהם.
תגובה לסמכות הורית היא גם תוצר של הפנמה של יחסי סמכות מגיל צעיר. כאשר ילד בגיל הרך מבין כשאבא או אמא אומרים "אסור" אז זה אסור, כי ההורים שלו מאמינים שזה לא טוב עבורו, הוא יתחיל ללמוד הפנמה של סמכות חיצונית. אבל אם אסור הפך למותר אחרי בכי, ו"לא" הופך ל"כן" אחרי התנהגות אלימה, ככל שהילד יגדל, פחות ופחות יגיב לדמויות סמכותיות, וזה לא יגמר בבית, הקושי שלו להגיב לסמכות יופיע גם בבית הספר ומול דמויות סמכות אחרות, כמו במקום העבודה.
אז איך לחזק סמכות הורית?
- היו נוכחים בחיים של ילדיכם. פנו זמן להיות איתם, אחד על אחד, ללא מסכים, והכירו אותם באמת.
- היו ברורים לעצמכם, ולאחר מכן לילדים מה נכון להם בעיניכם, למה החלטתם מה שהחלטתם, נמקו להם בקצרה ועמדו מאחורי ההחלטות שלכם.
- גם אם הילד מתנגד, זכרו שאתם ההורים, כשהילד צעיר מאוד, זה פשוט יותר, אז זכרו שאתם זורעים את הסמכות שלכם לעתיד שלהם. כשהם מתבגרים, היו בטוחים בעצמכם, ואל תסלימו. אם אתם מצפים מהם לשליטה עצמית, אתם צריכים להיות המודל לכך, ושליטה עצמית לומדים מדוגמה אישית ולא מהצהרות.
- עבדו כצוות- גם אם אתם הורים יחידנים, גייסו תומכים כמו סבא/ סבתא/ חבר קרוב. צוות מתואם, ותומך.
