שינוי הוא אירוע נפשי חשוב ובלתי נמנע בחיינו. הוא הדרך להתפתחות שלנו. במובנים רבים הוא ההזדמנות שלנו- לחוות דברים חדשים בחיים. ככל שנצליח להערך לקראתו ביעילות, לקבל את עצמנו ואת שעובר עלינו בהתמודדות עימו- כך גדל הסיכוי שהסערה תחלוף ואנו נחזור לעמוד איתנים על הקרקע, ובהחלט ייתכן ונחוש גדולים יותר, חזקים יותר.
אישה יקרה לליבי, ממנה נפרדתי לא מכבר, אמרה כי הדבר הבטוח ביותר בחיים הוא שיהיה שינוי. אמירה זו מצאה חן בעיני, בפרדוכס הטמון בה: הדבר הבטוח ביותר בחיים הוא זה המעורר בנו חוסר ביטחון כה רב.
כולנו מסכימים על כך ששינוי הינו חלק אינהרנטי והכרחי מחיינו. אנו עדים לו ומצפים לו, ובה בעת חוששים ממנו כל כך, מדוע?
אני סבורה שהקושי המרכזי נובע מכך ששינוי מערער לנו את חווית השליטה בחיים. כבני אנוש אנו זקוקים ליציבות. אנחנו צריכים לדעת כי מה שהיה אתמול הוא אשר יקרה גם היום והוא שיקרה לנו גם מחר. ההנחה כי יש ביכולתנו לצפות מה הולך להתרחש הינה מופרכת מיסודה, אך היא היא הבסיס לתחושת השליטה, המאפשרת לנו להתנהל בחיינו בנינוחות יחסית. אם למשל היינו ערים בכל רגע נתון לסבירות הלא מבוטלת לכך שבדרכנו לעבודה נהיה מעורבים בתאונת דרכים- האם היינו יוצאים מהבית?
ישנם סוגים שונים של שינויים וישנם סוגים שונים של אנשים המגיבים לשינויים.
תפיסת האדם את השינוי כדבר חיובי ומועיל עבורו, למשל מעבר מדירה קטנה לדירה מרווחת, תהא שונה ותשפיע אחרת כאשר השינוי נתפס כמרע עבור האדם- נניח פטירה של אדם אהוב והתמודדות עם החיים בלעדיו.
עניין אחר סביב שינוי הינו יכולת ההיערכות אליו: שינוי צפוי כגון חתונה, לידת ילד או גיוס לצבא הינם שינויים ידועים מראש ויש יכולת להתכונן אליהם. לעומת זאת פיטורים, תאונת דרכים ואפילו זכייה בלוטו, שהם אירועים פתאומיים, השפעתם עלינו הינה גבוהה ביותר. כך, גם שינוי בלתי צפוי חיובי, כמו למשל זכייה בכסף או כניסה לא מתוכננת להיריון אינו פשוט לעיכול...
וישנה עוד הבחנה בין שינויים אשר נכפים עלינו "מבחוץ" (הכוונה מחוץ לרצון שלנו) אל מול שינויים שאנו חווים את התרחשותם כיצירי בחירה שלנו, כנובעים מאיתנו. שינויים גופניים של גדילה או של התבגרות הם שינויים המתרחשים ללא אישורנו (מה זה כל הקמטים הללו המעטרים את פניי? מאיפה הגיע החצ'קון הבוקר?). אל מולם עומדות בחירות והחלטות שנתנו עליהן את הדעת- ההחלטה להתחתן (בתקווה שנתתם על כך את הדעת..) לנסוע לטיול ממושך בחו"ל אחרי הצבא ועוד..
שינוי הינו אירוע משמעותי לא רק בחיינו הממשיים אלא גם בחיינו המנטליים. על כן, כאשר אנו מתמודדים עם שינוי סביר שנגיב לכך בסימפטומים שונים. כמובן שאצל כל אחד יופיעו ביטויים שונים ובעצמה משתנה, אולם אנסה לתת תמצית של העיקרים שבהם:
ביטויים פיזיולוגיים- קשיים בשינה (קושי להירדם, להתעורר, יקיצות במהלך הלילה, נדודי שינה וכדומה),
שינויים בתיאבון ובאכילה (לשני הכיוונים, תלוי מי אתה.. האם כשאתה במתח אתה לא מסוגל לאכול או לא מסוגל להפסיק לאכול?) , כאבי ראש, כאבי בטן, שינויים במערכת העיכול, תגובות של העור, כאבי גב.. ובקיצור, מה לא?
ביטויים התנהגותיים- בכי, עצבנות, הסתגרות, תוקפנות (כלפי עצמי, כלפי האחר), חשדנות, אי שקט.
ביטויים מחשבתיים- מחשבות טורדניות המביעות דאגה או חרדה- "מה יהיה?" , "איך אני אסתדר?", "מה קורה לי?", או מחשבות פסימיות – "לעולם לא אוכל לחזור להיות מי שהייתי..", "החיים שלי השתנו לתמיד", "אני לא אצליח.."
ביטויים רגשיים- מכיוון שהמנעד הרגשי הינו כה רחב יכולים להופיע רגשות שונים ועדינים- מתח, פחד, חרדה, מבוכה, חוסר אונים, עצב, תסכול...
כל אלו מובילים לירידה בתפקוד היומיומי וזאת רואים בתפקוד במעגלי החיים השונים- עבודה, לימודים, משפחה וחברה.
כאמור, כל אדם יגיב באופן שונה לשינוי בהתאם לאישיותו, למשאבים הנפשיים והסביבתיים וגם בהתאם לניסיון חייו ולהיסטוריה שלו אל מול שינויים.יחד עם זאת ניתן להכליל ולומר כי שינוי צפוי הינו נגיש יותר להתמודדות בהשוואה לשינוי פתאומי ובלתי צפוי. כמו כן כמובן שההסתגלות לשינוי הנתפס כמבוקש ורצוי תהיה פשוטה יותר בהשוואה לשינוי שבא עלינו ככורח.
חשוב להדגיש!- כל התמונה הסוערת הזו המתרחשת בנו סביב שינוי הינו תגובה הידועה בשם תופעת הסתגלות או קשיי הסתגלות. היא נורמלית והיא אמורה לחלוף בתקופה של עד שלושה חודשים מאז התרחשות השינוי. יתרה מכך, כאשר ניתן "להחזיק" ידיעה בתוכנו אודות היותם של תהליך השינוי וההסתגלות אליו זמניים וחולפים- הדבר כשלעצמו יקל עלינו להתמודד בתבונה עם השינוי המתרחש.
כיצד נכון להערך ולהתמודד עם שינוי?
אז קודם כל לנסות ולהירגע. לומר לעצמכם שכל מה שקורה עכשיו הינו חלק מההתמודדות הטבעית והנורמלית. לא להיבהל. לומר לעצמכם "זה יחלוף, זה זמני וזה הגיוני שאני מרגיש ככה. אני עובר שינוי".
לזהות את ההזדמנות שבשינוי. השינוי הוא גדילה, הוא התפתחות. הוא הסיכוי שיהיה לנו טוב יותר או שנהיה אנחנו טובים יותר/חזקים יותר (תמיד אני נזכרת בראיונות עם נשים שחוו את מחלת סרטן השד, המספרות שזה הדבר החשוב ביותר שקרה להן בחיים, אולי גם הטוב ביותר. ואני תמהה, הכיצד? אכן, גם מחלה נוראית יכולה להוביל לשינוי פסיכולוגי חשוב ולעלייה באיכות החיים שלאחר המשבר)
ל ה ע ר ך- להתכונן לכל שינוי שהוא צפוי בחייכם. להערך הכוונה הינה למשל לצבור ידע סביב השינוי (מה הולך להיות? מתי? איפה אני אהיה? מהן המשימות שלי?) , לשתף את הסביבה שלכם- גם בעצם השינוי ואפשר גם באופן שבו אתם מגיבים אליו ("אני עוברת דירה השבוע.. זה בדרך כלל מכניס אותי למתח רב ו
אני לא מפסיקה לאכול ולהשמין. אני מבקשת שנדאג שבמקרר יהיה רק אוכל בריא בשבועיים הקרובים.."). חשוב ביותר להערך גם ברמת הציפיות- מעצמכם, מהסביבה שלכם.
להקשיב לעצמכם. בתקופה המתרחשת סביב השינוי חשוב להיות סובלניים לעצמכם ולתגובות הנפשיות שלכם, אם אפשר עם מינימום של ביקורת ואשמה. ואולם, כאשר הקושי סביב השינוי אינו עובר או שעוצמתו הולכת וגדלה לממדים שאתם חשים כי אינכם יכולים להכיל או לסייע לעצמכם- ייתכן שתגובת ההסתגלות הפכה למשבר של ממש. ניתן לזהות זאת סביב נושא התפקוד כאשר למשל אתם מפסיקים ללכת לעבודה, מסתגרים בבית ולא נפגשים יותר עם אנשים קרובים לכם, יורדים באופן דרסטי במשקל וכדומה. במקרה שכזה קחו אחריות על עצמכם ופנו לקבל עזרה ו
סיוע נפשי מאיש מקצוע.
ולסיום, שינוי הוא אירוע נפשי חשוב ובלתי נמנע בחיינו. הוא הדרך להתפתחות שלנו. במובנים רבים הוא ההזדמנות שלנו- לחוות דברים חדשים בחיים. ככל שנצליח להערך לקראתו ביעילות, לקבל את עצמנו ואת שעובר עלינו בהתמודדות עימו- כך גדל הסיכוי שהסערה תחלוף ואנו נחזור לעמוד איתנים על הקרקע, ובהחלט ייתכן ונחוש גדולים יותר, חזקים יותר.
