אחת התלונות הנפוצות ביותר של הורים, במשפחות הכי נורמטיביות ומתפקדות, היא שהילדים לא מקשיבים.
כמעט כולנו דוחים משהו שאנחנו צריכים לעשות. לא סתם משהו, אלא משהו חשוב. גם עכשיו, כשאתם קוראים את המאמר הזה, יתכן מאד שיש משהו אחר שהייתם אמורים לעשות, משהו חשוב יותר
כאשר ילדינו מגיעים לבגרות המינית ולגיל ההתבגרות אנחנו נבוכים ומתלבטים. מעבר לכך, כל אדם מתפתח אחרת ולכן גם הילדים שלנו יעברו את הגיל קצת אחרת, יתחילו מאוחר יותר או מוקדם יותר ויושפעו אחרת מאיתנו, בכל זאת הם בני אדם נפרדים ואחרים.
מה קורה לילד שלי בבית הספר? כמה פעמים ילדיכם קמו בבוקר והתלוננו מיני תלונות כדי לא ללכת לבית הספר? מתי בקשתו של ילד ותחנוניו להשאר בבית הם בדיקת גבולות וחלק ממשהו טבעי ומוכר שהגורם לו הוא רצון להתפנק בבית, ומתי זה סימן אזהרה?