טיפול בחרדה

מונח מתוך תיאוריות ההתפתחות החברתית המתאר מצב רגשי של תינוק בסביבות גיל 9 חודשים. בשלב זה (אצל חלק מהתינוקות בגיל מוקדם יותר) לומד התינוק להבחין בין ההורים והדמויות המשמעותיות המטפלות בו לבין האחרים ולכן כאשר הוריו נפרדים ממנו הוא חש ננטש. במקביל, האחרים הלא מוכרים נתפסים כזרים כי מסמלים את היעדרותם של ההורים. שלב זה הינו נורמלי וחולף.

יכולתו של אדם להתמודד במצבי לחץ ואיום ולהסתגל לשינויים קיצוניים בנסיבות חייו. אנשים שונים רוכשים במהלך חייהם תחושת שליטה ומסוגלות המאפשרת להם לחוש קומפוטנטים במצבי משבר ולאחריהם להרגיש מחוזקים. חוסן נפשי היא תכונה נרכשת ברובה. לאנשים שונים ערוצים שונים המאפשרים להם חוסן נפשי- יצירתיות, אמונות ועוד.

פוביה (בעברית: בעת) היא הפרעה פסיכיאטרית השייכת לאשכול הפרעות החרדה. גורם ספציפי (אובייקט, פעילות או סיטואציה מסוימת) המעורר פחד כרוני ומוגזם. זוהי חרדה נקודתית ולא ראציונלית מאלמנט שאינו מעורר פחד בדרך כלל, כמו למשל ממקומות פתוחים וציבוריים (אגורפוביה), ארכנופוביה (פחד מעכבישים), או מאהבה (פילופוביה). לקריאה נוספת: פוביות.

מצב פסיכוטי המלווה בפחד ומחשבות דווא אודות היותו של האדם נרדף על ידי אחרים. הפרנויה מופיעה לרוב כסוג של מחלת הסכיזופרניה (סכיזופרניה פרנואידית). לעיתים נגרמת הפרנויה משימוש בסמים. הפרנואיד עשוי להסגר בבית או להאמין כי העוקבים אחריו מנסים לפגוע בו עד כדי מעקב אחריו באמצעים שאינם הגיוניים. הטיפול בפרנויה יכלול לרוב טיפול תרופתי ופסיכותרפיה.

תחושת אי שקט המתעוררת בעקבות חשיפה לסכנה או מחשבה על גורם הנתפס כמאיים או מסכן. בניגוד לחרדה, פחד הינו תגובה הישרדותית לגירוי מוחשי, סכנה ממשית. הפחד הוא השומר על האדם מפני מוות ומאפשר את השרדותו.

בהלה פתאומית. על פי הסיווג האמריקאי הפרעת פניקה הינה חלק ממצבי חרדה המתרחשים כאשר אין איום מציאותי ממשי חיצוני. התקף האימה מאופיין בתסמינים נפשיים וגופניים בעוצמה כה רבה עד כי האדם עשוי לחוש כי הוא חווה התקף לב. התקף אימה מתחיל בפתאומיות, מגיע לשיאו תוך עשר דקות לערך ונמשך כעשרים דקות. לקריאה נוספת: חרדה.

אנשים הסובלים מביישנות קיצונית או מודעות עצמית מוגזמת עלולים לחוש חרדה הנגרמת מאי נוחות להשתתף במצבים חברתיים יום יומיים. בדרך כלל יוכלו לתפקד בסביבת מכרים קרובים או משפחה אך במפגש עם אנשים חדשים, מצבים הדורשים השתתפות בשיחה חברתית או בפורום רחב, אותה חרדה עשויה להתפרץ. החרדה החברתית מנהלת את חייהם והם יעדיפו להימנע ממצבים אלו. דמיון וחשיבה שלילית עשויים ליצור הכללה של מצבים למצבים חדשים אשר יעוררו חרדה מה שעלול לגרום לצמצום גדול יותר של הפעילות החברתית ולהחמיר את הפגיעה בתפקוד.