אז בפעם הבא שאתם רואים ילדים רבים – לא בהגזמה כמובן- תדעו שזה חלק מתהליך של וויסות חושי ורגשי. אחרי שהניצים יירגעו מומלץ לנצל את האירוע ולעשות איתם תהליך של שיקוף של מה הוביל אותם למריבה
כן, קראתם נכון, לא הושמטה מילה בכותרת. במחשבה שניה... אולי הייתי מחדד וכותב 'חשוב מאוד' ולא רק 'חשוב'.
על פי תיאורית השלבים של אריקסון, כבר בסביבות גיל שנה הילדים מתחילים לבנות את האוטונומיה שלהם המלווה בתחושת כוח, עצמאות וביטחון. בגיל שלוש הילדים שרכשו יכולות אוטונומית עסוקים בחקר הסביבה החברתית שלהם ובשמירה על הטריטוריה שלהם ועל עצמאותם.
המעבר לבית הספר למערכת חברתית נרחבת מציגה אתגר בפני הילדים ודורש מהם לדעת כיצד להתמודד עם המערכת החברתי תוך שהם שומרים על האוטונומיה שלהם. כך גם נדרש מהם בכל מעבר והסתגלות למסגרת חדשה כחוגים, קייטנות, ומסגרות חינוך בלתי פורמליות נוספות. מדובר על יכולת איזון עדינה המתפתחת ומטופחת תוך ניסוי וטעייה בה בו זמנית הילד חוקר את עצמו וסביבתו תוך שמירה על האוטונומיה שלו. בכדי להצליח ולעשות זאת על הילד להיות אקטיבי ובמודעות לסביבתו, להתנסות ולהסיק מסקנות מפעולותיו שינחו אותו לעתיד. כך מתפתחת האישיות, הכרת העולם החברתי והכי חשוב מתפתח הוויסות החושי והרגשי.
למרות שעברו למעלה מתריסר שנים אני עדיין זוכר בבהירות את ליסה, ילדה מתוקה עם שיער חום ארוך ועיניים בהירות, שהגיעה לגן חובה באמצע השנה כשהוריה עשו עלייה מארצות הברית. למרות שלא ידעה מילה בעברית, היה בה את הקסם הזה שגרם לכולם לחבב אותה. תוך זמן קצר כולם רצו בקרבתה, הבנות וגם הבנים.
יאיר היה אחד מהילדים השקטים של הגן, מופנם ולא כל כך קומוניקטיבי שאהב לשחק בקוביות העץ, אבל ליסה כנראה הצליחה למשוך אפילו את תשומת ליבו. הוא ניסה להתקרב אליה וכנראה חווה דחייה. מכיוון שהצד התקשורתי היה פחות מפותח אצלו הוא בחר בצורת תקשורת קצת שונה. הוא ניגש אל ליסה ודחף אותה בחוזקה על עגלת קוביות העץ. לרוע המזל ליסה נפלה על שפיץ של קובייה ופתחה את המצח. ההורים הוזעקו ולקחו אותה לרופא. כולם היו מאוד מופתעים מההתנהגות של יאיר שמעולם לא התנהג בצורה אלימה כלפי אף אחד מילדי הגן.
יאיר עצמו היה די בהלם לאחר שקיבל נזיפות מהגננות ומהוריו שהוזעקו לגן. לאחר האירוע הפסיק יאיר לשחק בקוביות העץ. היה נראה כאילו הבין שהשילוב בין הכוח שיש לו בידיו והקוביות יכול לפגוע בילדים אחרים ועד שילמד איך לווסת את עצמו עדיף שיתרחק מהקוביות.
ילד שלא יתנסה בכוח שלו בעודו קטן לא ילמד איך לווסת את הכוח שלו וגם לא ילמד איך להתמודד עם התסכול. החשיבות שלמידת הוויסות הכפול הזה היא קריטית להישרדות הפיזית והמנטלית של המתבגר. עם העלייה בגיל עולה גם הכוח הפיזי, דחיפה חזקה כבר יכולה להיות קטלנית, ללמוד לווסת את הכוח שבידייך דורש תרגול ומודעות. לכן חשוב שההתנסות שתביא בצידה מן הסתם גם מספר כישלונות תיערך בגיל צעיר בו הנזק הפיזי מועט יחסית ויכולת הלמידה גבוהה.
ללמוד כיצד לווסת את תחושת התסכול, הכעס והזעם חשוב גם הוא להתפתחות תקינה ולהישרדות, בלעדיו רמת הרגשות תגאה ותוביל לפעולה שיכולה לסכן את האדם. לפעמים הדבר יתבטא במשהו זוטר כמילה שלא במקום או מבט לכיוון הלא נכון. עם הזמן לומדים מתי לנסוג מעימות ומתי להתעקש, היכולות הללו דורשות ניסיון ותרגול שנרכשים לאורך הילדות לקראת החיים הבוגרים.
אז בפעם הבא שאתם רואים ילדים רבים – לא בהגזמה כמובן- תדעו שזה חלק מתהליך של וויסות חושי
ורגשי. אחרי שהניצים יירגעו מומלץ לנצל את האירוע ולעשות איתם תהליך של שיקוף של מה הוביל אותם למריבה, כל שיפיקו מסקנות מהאירוע.
יוסי אוסדון
פסיכולוג חינוכי מומחה
