ציפיות מטיפול הינן משהו מורכב ודינאמי. בדרך כלל מתחילים טיפול עם ציפיות מאוד כלליות מהמטפל- שיפתור את הבעיה, שיקל על מצוקתנו. עם התפתחותה של מערכת היחסים הטיפולית, הציפיות משתנות. נוצרת אינטימיות עמוקה, חשיפה של קשיים, חולשות וכאבים
בראש ובראשונה טיפול הוא מערכת יחסים. עשויים להיות בה שני אנשים במקרה של טיפול פרטני, שלושה אנשים
בטיפול זוגי ויכולים להיות בתוך מערכת היחסים הזו גם משתתפים רבים יותר (טיפול משפחתי או טיפול קבוצתי). לא משנה מהי
הגישה הפסיכולוגית המובילה את המטפל ומהי שיטת הטיפול, נוכחותו של אדם בחדר אשר כלפיו נבנית מערכת של ציפיות, בתוך סדרה של פגישות (להבדיל מפגישה חד פעמית או פגישות לטווח מאוד קצר, כמו רופא למשל) יוצרת מערכת יחסים.
אם נסתכל על המושג עצמו - "מערכת יחסים" נוכל להעמיק ולראות כי זוהי מערכת, בה חלק אחד (מטפל) משפיע ישירות על חלקיו האחרים ולהיפך. פסיכואנליטיקאים מסורתיים, פרויד ותלמידיו, טענו כי על המטפל להיות "מסך חלק". להיות כדף ריק עליו מוקרן ומושלך כל התוכן הפנימי של המטופל. על פי גישתם, על המטפל להישאר ניטרלי, אובייקטיבי ולתכונותיו האישיות לא צריכה להיות כל השפעה על מהלך הטיפול. היום ידוע וברור כי לעולם אין הדברים כך. לא יוכל להתקיים אותו טיפול בדיוק עם שני מטפלים שונים. אומנם שני מטפלים יכולים ליצור עם אותו מטופל מערכת יחסים פרודוקטיבית וטובה ולהגיע להישגים בטיפול, אך המהלך והדינאמיקה בהכרח יהיו שונים.
מערכת יחסים זו בנויה ממספר מרכיבים מרכזיים המאפיינים ומבדילים אותה ממערכות יחסים אחרות בחיינו: החוזה הטיפולי, גבולות מוגדרים, ציפיות, וערכים בסיסיים המלווים אותה.
החוזה הטיפולי, הנערך לרוב בעל פה ולעיתים בכתב, כולל הגדרה משותפת של מטרות הטיפול (למה החלטתי להתחיל בטיפול, מה אני מצפה להשיג במהלך הטיפול?) ובמהלכו מגדירים את גבולות הטיפול. זה גם מקומו של המטפל להעריך את יכולתו לעזור לפונה לטיפול ולהתחייב לעשות כמיטב יכולתו המקצועית להשיג את מטרות הטיפול. חוזה דומה נערך כאשר שני אנשים מחליטים לחיות את חייהם יחד. הם זקוקים להחלטה הטקסית שתסמל את המעבר מבני זוג ארעיים לזוג ממוסד. במעבר זה הם מתחייבים לכללים מסויימים, לגבולות אחרים וציפיותיהם ממערכת היחסים משתנות.
גבולות המערכת היחסים הטיפולית, מטרתם בעיקר לשמור על המטופל. כיוון וטיפול מצריך חשיפה גדולה, באופן טבעי יש רצון וציפייה לאהדה אנושית מהמטפל. כאשר מערכת הציפיות מוגדרת, המטופל יודע כי גבולות הטיפול עובדים בתוך השעה הטיפולית, מתי ואם מתאים לדבר עם המטפל בטלפון, נמנע מצב בו המטופל מוטרד בניסיונות להבין רמזים בהתנהגות המטפל לגבי תחושותיו. הגבולות הפיזיים (החדר והזמן) והגבולות הרגשיים (שמירה על סודיות, הגדרת המרחק הפיזי) הם גם אלו המעניקים תחושה של בטחון, עיקביות, ושליטה בתוך מערכת היחסים– החיוניים להצלחת הטיפול.
למה אפשר לצפות?
ציפיות מטיפול הינן משהו מורכב ודינאמי. בדרך כלל מתחילים טיפול עם ציפיות מאוד כלליות מהמטפל- שיפתור את הבעיה, שיקל על מצוקתנו. עם התפתחותה של מערכת היחסים הטיפולית, הציפיות משתנות. נוצרת אינטימיות עמוקה, חשיפה של קשיים, חולשות וכאבים. להיות מול אדם בסיטואציות כה קשות בהכרח גורם לשינוי בתחושות וברגשות כלפי אותו אדם. אנחנו רוצים שהמטפל יאהב אותנו. יחשוב כי אנו ראויים לאהדתו.
לעיתים מטופל מפתח ציפיות, במודע או שלא במודע, כלפי המטפל שהיו מיועדות לאדם אחר קרוב. הוא יצפה כי המטפל יפרוש כנפיו וידאג לכל מחסורו, כפי שהיה רוצה בעצם שאימו תנהג. או לחילופין- מטופלת עשויה להרגיש כעס עצום על המטפלת כשבעצם כעס זה מכוון כלפי בן זוגה. השימוש בציפיות אלו המושלכות כלפי המטפל (יחסי העברה) בתוך הטיפול מאפשר טיפול וניתוח של תחושות אלו בתוך היחסים השמורים והמוגנים עם המטפל, שלא יברח, לא יעלב ויוכל להכילם- לפני ההתמודדות עמם בחוץ, בחיים.
לסיכום
הקשר הטיפולי הוא מודל, מעין התנסות קטנה ומוגנת במערכת יחסים דרכה מתאפשר למטופל לעבוד על דפוסי התמודדות, בחינה מחדש של מערכות היחסים האחרות שלו ועוד.
