טיפול באדם חולה דמנציה

התמודדות עם בן משפחה שחולה בדמנציה היא משימה מורכבת מאוד – גם ברמה המעשית וגם ברמה הנפשית.
במאמר זה ננסה לתת לכם טיפים והמלצות במטרה לסייע לכם בהתמודדות.

כמה מילים על דמנציה

דמנציה היא מחלה ניוונית של המוח, שלצערנו פוקדת אנשים רבים בהגיעם לגיל הזקנה.

דמנציה – כמו אלצהיימר, שמהווה מופע ספציפי שלה – פוגעת ביכולת הקוגניטיבית של האדם ומתבטאת בירידה משמעותית ביכולות הזיכרון, החשיבה והתפקוד בכלל.

אבחון דמנציה

דמנציה ואלצהיימר הן מחלות מתעתעות מאוד ומשכך לא פשוט לאבחן אותן, בעיקר בשלבים המוקדמים. הסימפטומים מופיעים בצורה הדרגתית ולא פעם קשה להבחין בינם לבין תופעות אחרות של הגיל השלישי כמו דיכאון, הסתגרות וירידה בפעילות.

בסופו של דבר – לאחר האבחון, בני המשפחה מבינים שמתחיל עידן חדש ובלתי הפיך.

אתגרים נפשיים של טיפול באדם עם דמנציה

המחיר הנפשי שמשלמים בני משפחה המטפלים באדם עם דמנציה הם כבדים ונובעים בעיקר מהצורך להתמודד עם השינוי הדרמטי שחל באישיות של האדם החולה.

בני משפחה רבים עמם שוחחנו השתמשו באותן מילים כדי לתאר את הקושי הנפשי הזה:

" זה כבר לא אבא שלי"..." אנחנו כבר לא מכירים אותה"..."אמא הפכה לאדם אחר ממש".

השינוי שחל בהורים המבוגרים, או בבן/בת הזוג החולים, קשה לצפייה ומעמת את האנשים הקרובים עם נושא ההזדקנות והמוות, בדרך ישירה במיוחד.

עומס נפשי על בני המשפחה

בני משפחה מטפלים צריכים להתמודד עם הצורך לארגן מחדש את חייו של החולה – לדאוג לנושא הביטוחים, להנגיש ולאבטח את הבית, לדאוג לטיפול והשגחה מסביב לשעון, לוודא ביקורים סדירים אצל רופאים ונטילת תרופות, לדאוג לתזונה מספקת, לחרוד לביטחון האישי של החולה שעלול לשכוח את עצמו בכל רגע, ללכת לאיבוד או להיקלע לסכנות לא צפויות.

את כל הדברים הללו הם צריכים לעשות בנוסף למטלות החיים הרגילות שלהם – עבודה, גידול ילדים וטיפול בבית. העומס הכבד הזה, גובה מחיר נפשי לא מבוטל ולעיתים אף גורם לפגיעה פיזית ולמחלות הקשורות בתפקוד הלב, לחץ הדם ועוד.

התמודדות עם אלימות ותוקפנות

אחד המאפיינים המרכזיים של דמנציה הוא תחושת רדיפה של החולה, שבמרבית המקרים אינו מכיר בעובדה שהוא חולה ונוטה להאשים את בני המשפחה המטפלים בשינויים שאינם מקובלים עליו ובהגבלות שחלות עליו פתאום (למשל, הצורך למנוע ממנו לנהוג ברכב). רוב חולי הדמנציה אינם מקבלים את העובדה שלביתם נכנסים מטפלים שמשגיחים עליהם מסביב לשעון ולעיתים קרובות הם עלולים להגיב בתוקפנות ואף באלימות – מילולית ופיזית – מול האנשים הקרובים להם ביותר.

כעס על החולה הוא מצב טבעי

בני משפחה מלקים את עצמם על כך שהם כועסים על החולה, כאשר למעשה מדובר בתגובה טבעית וכמעט בלתי נמנעת, בוודאי בשלבים הראשונים של התהליך.

היפוך התפקידים בין הילד להורה הוא תהליך קשה ומעורר חוסר אונים, שלעיתים מתבטא בזעם. הדבר החשוב ביותר בהקשר הזה הוא לנסות לא לכעוס על עצמכם יותר מדי. אתם מתמודדים עם סיטואציה בלתי אפשרית וכל תגובה רגשית היא לגיטימית.

איך אפשר להתמודד עם המצב הקשה?

בהמשך לפסקה הקודמת – אחד הדברים החשובים ביותר הוא לקבל את הקושי שלכם ולוודא שגם אתם, כמטפלים, מקבלים סיוע – באמצעות שיחות עם חברים, השקעת זמן בדברים שעושים לכם טוב וטיפול נפשי תומך, בו תוכלו לפרוק את התחושות הקשות, במקום בטוח ומקבל.

ריכזנו עבורכם מספר המלצות נוספות שאולי יקלו על הטיפול שלכם באדם עם דמנציה:

1. צרו סדר יום ברור עבור החולה – כמה שפחות הפתעות, יותר טוב. הקפידו לא לשנות באופן תדיר את סביבתו של החולה ואפשרו לו את הביטחון שבשגרה ובסביבה הביתית המוכרת.

2. המנעו מחיכוכים – אמירות, התנהגויות ודרישות של אדם עם דמנציה עלולות להיות מאוד לא שגרתיות ופעמים רבות ייראו לכם חסרות היגיון. בכל זמן שאפשר – נסו לזרום עם החולה ואל תעמתו אותו עם המציאות זה לא יעזור ורק יכניס מתח.
בדומה לילדים – גם במקרה הזה מומלץ לנסות להתמודד באמצעות הומור והסחת דעתו של החולה מגורם החיכוך.

3. אל תקשו בשאלות – אין טעם לבחון אדם עם דמנציה אם הוא מזהה אתכם או את הילדים, אם הוא יודע מי אמור להגיע או אפילו איזה יום היום. עלינו, כמטפלים, לכבד את המצב בו נמצא החולה, על אף הקושי הברור.

4. זה עדיין ההורה – למרות החלפת התפקידים והירידה בתפקוד הקוגניטיבי של החולה, נסו לכבד אותו ואת הרצונות שהוא מביע ולהיענות להם במידת האפשר. כאשר הדבר ניתן – אפשרו לו בחירה בין אפשרויות, כדי לחזק את תחושת הכבוד והערך העצמי, ונסו תמיד לזכור – מדובר באדם עם רגשות, גם אם הוא שונה מאוד מהאדם שהכרתם פעם.