על הספה - פורומי מומחים

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה מנהלת פורום רחלי שרון גרטי
מטפלת בעלת ניסיון רב במבוגרים ובבוגרים צעירים. עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית פורום אמהות, היריון ולידה
בשילוב גוף נפש ורוח, אמא לשלושה.


להיות אמא- פירושו כניסה לעולם רחב, אינסופי, של התמודדויות ומורכבויות. זוהי רכבת הרים רגשית בה אנו נעות במהירות בין רגעים של אושר, סיפוק עילאי, אהבה בעוצמה לא מוכרת ומשמעות קיומית ובין רגעים רבים של אי שקט, קונפליקטים, חוסר שליטה ופחד. המעבר בין תחושת הביטחון לבין הספק יכול להיות חד ומטלטל.

להיות אמא - פירושו מפגש מחודש עם הילדות שבנו, הילדות שבתוכנו- הניבטות אלינו מעיני הילדים שלנו ומתוך הקשר שאנו בונות עימם. זהו מפגש ייחודי ומרגש עם מי שהיינו ומי שעודנו, ולא פעם זהו מפגש המעורר חרדה ושאלות שאנו מפנות כלפי עצמנו- האם אני האם שקיוויתי להיות? האם ומתי אני פועלת כשם שאימי נהגה כלפיי?

פורום זה נועד לכן, אימהות ונשים חשובות, במטרה ללוות, לסייע ולעודד אתכן במסע האימהות, להיות אוזן קשבת וחושבת ביחד איתכן. רבות נכתב, נאמר ונשאל על מה הילד צריך. אבל כאן תישאל קודם לכן השאלה- מה אני, אמא, צריכה? וברור לכולנו כי כאשר אנחנו רגועות וברורות לעצמנו- גם לילדים שלנו ולמשפחות שלנו קל יותר.

אני מזמינה אתכן לשתף, להתלבט ולהתייעץ על כל נושא אישי המעסיק אתכן, ומאמינה כי בכוחן של התמיכה וההכוונה לאפשר לכן למצוא את הדרך הנכונה עבורכן.


 X

מתלבטת יקרה, היריון לא צפוי הוא חוויה המעוררת באופן טבעי חרדה ומתח. כמו הרבה דברים, טובים יותר או פחות, עצם ההתרחשות של משהו מחוץ לתכנון שלנו, מחוץ לשליטה שלנו, יש בו כדי להוביל לתחושות מעורבות, לאי שקט, למחשבות בלתי פוסקות וכל מה שתארת ולא תיארת. נדמה לי שדרוש לך זמן. זמן לחשוב, להתלבט, זמן להתבונן, זמן לשוחח עם עצמך ועם בן זוגך. אם אני מניחה נכון שאת בתחילת היריון הרי שיש לך מרחב מסוים לחשוב מה רצונך. לנסות להתחבר פנימה. לפרוש את השיקולים השונים שכרוכים עבורך בקבלת החלטה זו. נסי לדמיין כל אפשרות העומדת בפנייך ובדקי מה היא מעוררת בך. במידה והימים חולפים ואת מרגישה תקיעות בתוך הדילמה שאין בה תזוזה- נסי לפנות לגורם מקצוע שאולי יסייע לך להקשיב עוד לעצמך. בהצלחה!


אמא יקרה, הנקה הינה פעולה טבעית, אימהית, המאפשרת בבסיסה את חיי התינוק. הכוונה לחיים במובן הכי פיזיולוגי של מזון. האדם המודרני מצא תחליפים להנקה ונשים לעתים מעדיפות להשתמש בתחליפים אלו על פני הנקה מסיבות שונות. במקרה שלך את מעוניינת להמשיך להיניק ובן זוגך מתנגד. ראשית מאד חשוב להבין מדוע? האם ביררת איתו את הסוגיה? אני יכולה לחשוב על כך שהוא מרגיש "בחוץ"- מזוג הפכתם לשלישייה וייתכן שההנקה מסמלת את דחיקתו הצידה, את היותך לא רק שלו וגופך כעת עסוק בעניינים אחרים שאינו שותף להם. אולי זה הזמן שאת מקדישה לטיפול בביתך שהוא מתקשה מולו. אולי הוא גם מעוניין להיות בקשר קרוב עם התינוקת שלו, כזה שיש בו גם מקום לטיפוח וטיפול.. אם זוהי אחת מסיבות אלו- נסי לחשוב על דרכים אחרות לתת לו להרגיש שייך, אהוב . נסי לפנות לו מקום בליבך, בזמן שלך, ככל שאת יכולה בשלב אינטנסיבי זה בחיים. כמו כן- ככל שתרצי כמובן- יש אפשרות לשילוב בין הנקה לתחליפים כך שגם הוא יוכל להשתתף בהאכלה. ובאופו עקרוני- אני מציעה לך לבדוק איתו וגם עם עצמך - האם זה מקובל לאיים בגירושים כאשר בן/בת הזוג לא מסכים לעשות או לא לעשות משהו שרוצים ממנו? זוהי כבר סוגיה של תקשורת זוגית וכדאי להתייחס אליה ובהקדם. בהצלחה!


אמא יקרה הדילמה שאת מציגה היא חלק בלתי נפרד מהאימהות, מההורות, לכן אני מאמינה שתפגשי אותה עוד אינספור פעמים לאורך החיים- האם אני בוחרת במה שנראה לי נכון לילד שלי או בצרכים שלי, רצונות שלי? השאלה חשובה ונכון שתדוני בה בכל פעם, כאשר את לוקחת בחשבון את הגיל של הילד שלך, את מצבו הבריאותי-רגשי, את הצרכים וההזדמנויות שלך, את הסביבה שלך, המענים שלך ועוד ועוד. ככלל אומר כי הורות מגדלת בעיני היא הורות חושבת, לא כזו שתחליט אוטומטית אותו הדבר. אוסיף אומר כי ילד צריך להרגיש שרואים אותו שמתחשבים בו, אבל לא רק בו- שיש עוד אנשים מסביבו שהם חשובים. אני מבינה משאלתך שהסידור שבנית לא פוגע בבריאות שלו ובשלמות שלו אבל אולי יוביל לכעס כלפייך על הפרידה. גם זה אמא יקרה הוא חלק מיחסים בין הורים וילדים, משהן להכיר בו ולהתמודד איתו כשהוא עולה. אז ההחלטה בידייך הורות חושבת כפי שאת מפגינה תביא אותך לתהליך משותף של גדילה והתפתחות.


בוקר טוב מור, מצב רגשי פגיע הוא דבר טבעי נורמלי ולעיתים גם מתבקש לאור סיטואציות שאנחנו עוברים בחיים. המסר הראשון שלי אלייך הוא שמותר לך לבטא או לחוש חולשה. נסי לגייס חמלה בתוכך אל מול הבושה שהתעוררה. לעבור לבד דברים דרמטיים כמו היריון זה מורכב, לא משנה שמאד רצית. יש לכך הרבה משמעויות רגשיות,פיזיולוגיות, הורמונליות וכו'. זה מעורר סטרס ולא רק התרגשות טובה. אם יש לך גורמי תמיכה טבעיים בסביבתך- היעזרי בהם. לימדי להישען ולשתף. אם את חסרה תמיכה או שהתמיכה הקיימת אינה מספקת- פני לתמיכה מקצועית, יש כזו גם דרך קופות החולים וגם באופנים פרטיים. אני מאמינה שהמצב הזה יחלוף ויבואו דברים אחרים, אך חשוב ללמוד לשאת את הגלים הללו כחלק מהחיים וגם בהורות לקראתה את הולכת.



שלום לך, את עוברת שינוי גדול בחייך, ראשון מסוגו. להיות הורה זה תהליך ארוך, רצוף שאלות וחששות. טבעי מאד בעיניי שיעלו גם ספקות בנוגע להיריון שנמצא בתחילת דרכו. כאשר יש חרדה או מתח- קשה להרגיש גם שמחה. לכן אני מציעה לא להיבהל מעצמך, לקבל את תחושותייך כפי שהן. תני לעצמכם זמן לעכל את המתרחש. יש להניח שהזוגיות שלכן כללה את המחשבות על ההיריון בטרם נוצר.. קחי לך את הזמן. דברים עוד ישתנו בתוכך ובמחשבותייך. אם המצב לא משתפר ואת במצוקה מתמשכת סביב שאלה זו- פני לייעוץ מקצועי.



אמא יקרה, המצב שאת מתארת נורמלי ומתרחש כל הזמן בבתים בהם יש תינוקות חדשים שהגיעו לעולם. לוקח זמן לתינוק לווסת את עצמו ולוקח זמן לאמא ללמוד איך ומה עובד. בינתיים- זה ממש יכול להיות קשה ומתסכל. אני מציעה להעזר בכל מה שניתן - אם יש זוגיות, משפחה, שכנות או חברות. לפנות אותך לישון , גם אם במהלך היום, גם אם לזמן קצר. יש ארגון מתנדבות מקסים שנקרא "מאם לאם" שיכול לסייע בדיוק בזה. בנוסף, נסי להפחית בחשיבות של משימות אחרות שגוזלות ממך אנרגיה, כמו ניקיון למשל. אם יש לך זמן לנוח- השתמשי בו לשם כך. זה יעבור עוד מספר שבועות. אם את עדיין דואגת- פני לטיפת חלב או התייעצי עם הרופא.


אמא יקרה, תחילת החיים של תינוק היא ארוע משמעותי וקיצוני בכל מיני מובנים- פיזית, רגשית, משפחתית- ומה לא. אחרי לידה הגוף עדיין מתאושש מהאירוע ולוקחים שבועות עד שהאיזון שהופר שב (לא סתם המציאו את ההגדרה משכב לידה- 6 שבועות. את ילדת לפני שבוע!) בנוסף, היצור הקטן לא מגיע עם הוראות הפעלה ולא דומה לשום דבר שהיה בעבר (גם אם יש ילדים גדולים דרך אגב, כי כל תינוק מביא איתו משהו אחר). אני מאמינה באמת שהמצב עם הזמן יילך וישתפר, למרות שזה לוקח את הזמן שלו וצריך להיות סבלנית ועם חמלה כלפי עצמך. אני חושבת שאולי הקושי יכול להצטמצם אם תפרשי אחרת את בכיו של התינוק. מתיאורך אני חשה שאת מרגישה אולי תסכול כי אינך מצליחה למנוע או להפחית את הבכי שלו. אבל בכי הינו סוג של תקשורת, של שפה. ברור שאנחנו רוצים לתת מענה לצורך שעולה דרך הבכי אבל זה בסדר שזה לוקח זמן להבין ולהרגיע. אם ניתן יהיה להפחית את רמת החרדה שלך ושל המשפחה סביבך- זה יכול לדעתי לעזור. אם את חוששת שיש בעיה את בהחלט יכולה לפנות לרופא ולבדוק את התינוק. אבל בדיקות פשוטות שלך בשלב זה הן יעילות גם כן- האם הוא אוכל? האם יש יציאות? האם הצבע שלו חיוני? האם יש עלייה במשקל? לאט ובסבלנות נסי ללמוד מה עוזר יותר ומה פחות- הקשיבי לבכיו. אם הוא מתקצר בעקבות משהו שניסית- נסי ממנו עוד. את תסללי כך את הדרך המתאימה לתינוקך ולך, וזוהי בעצם תחילתה של מערכת היחסים שלכם ושלו עם העולם. אם המצוקה שלך אינה עוברת- פני לאיש מקצוע, טיפת חלב או איש טיפול. אינך צריכה לסבול לאורך זמן ויש מה לעשות. בהצלחה.



הריונית יקרה, היריון זו חוויה עם אלמנטים נפשיים רבים. הגוף המשתנה, ההורמונים, חוסר הוודאות לגבי המתחולל שם בפנים, הציפייה הלא ידועה לקראת ההורות. כל אלו יכולים להוביל לחששות או לקשיים, ואלו יכולים להתבטא בין היתר בעייפות וחוסר אנרגיה כפי שתיארת. נוסיף לכך את העובדה שאת בהיריון בתקופה לא ברורה בעולם בכלל, דבר שיכול להוסיף את המתח שלו. אני מציעה לשתף אנשים קרובים במה שעובר עלייך. חשוב מאד שלא תרגישי לבד. בנוסף, בדקי מה יכול לסייע לך, מה סייע לך בעבר בעת קושי? למשל- אומנות, פעילות גופנית, בישול, מקלחת טובה ועוד. כמו כן בהחלט כדאי לשקול פנייה לאיש טיפול. נשים רבות נעזרות בתקופת היריון בטיפול נפשי כחלק מההתמודדות עם המתב הייחודי הזה.


אמא יקרה, ראשית חשוב מאד שאת מודעת לעצמך ופונה לבירור ולעזרה. זהו שלב ראשון וחשוב מאד בדרך להצלחה. דיכאון אחרי לידה יכול להופיע גם אחרי הריון שני. הסיבה לדכאון לאחר לידה אינה רק הורמונלית אלא גם הסיטואציה המאתגרת של הורות שצריכה להתחלק בשניים, שלא נדבר על התקופה הנוכחית העמוסה והמעמיסה ככ רגשית. דכאון לאחר לידה אינו הסיבה היחידה האפשרית לתחושות שאת מתארת. גם עייפות, חרדה, עומס, בדידות שאינם על רקע דכאון לאחר לידה יכולים להרגיש כך. המלצתי הראשונה אלייך היא לדאוג לעצמך לזמן הפוגות, להיעזר ככל הניתן בעזרה מאחרים קרובים לך. לעיתים כדאי לקחת עזרה שתיתן מענה דווקא לתינוק כך שאת תוכלי להתפנות לילד הראשון כי המרחב הזה מעמיס על אמהות בלידה שניה. אני מציעה לשתף ככל הניתן את בן הזוג והמשפחה הקרובה. חשוב שלא תהיי לבד, למרות שאולי את חשה דווקא צורך להסתגר. כמובן, ניתן לפנות לקבלת עזרה רגשית ורפואית. יש הרבה אנשי מקצוע שמטפלים בתחום הזה של נשים לאחר לידה.