שאלה: אהבה ראשונה - (גילי)
הכרתי את בעלי בגיל 15. הוא היה בן 18. הייתי דלוקה עליו נורא ולצאת איתו היה מבחינתי הדבר המושלם.
כעת אני בת 23. יש לנו זוגיות טובה ואני מאד מאד אוהבת אותו. אנחנו יודעים לדבר, מבינים אחד את השני, משחררים כשצריך, מכבדים, עם אותה השקפת עולם ואותם דעות.
עברנו כמה משברים שלא קשורים לזוגיות אלא יותר משברים אישיים שהשפיעו קצת על הזוגיות אבל אף פעם לא נפרדנו.
התחלתי עבודה חדשה ופתאום התחלתי לשים לב שיש הרבה גברים בחוץ, שאני לא חוויתי או התנסתי בחיים.
לא גרתי לבד, לא היו לי סטוצים, לא חוויתי עוד מערכות זוגיות, לא מכירה את עצמי בלי בעלי! אני מכירה את עצמי במשבצת מאד מסוימת.
בא לי לצאת למועדון בלי הלחץ הזה שאסור לי להסתכל על אף אחד כי אני נשואה. בא לי פשוט להיות משוחררת, לחוות חוויות ולהיות עצמאית.
בנוסף שיש דברים שמפריעים לי אצל בעלי, דברים שלא הייתי מעוניינת שיהיו אצל בן זוג אם הייתי מחפשת היום מישהו(לא קשור לאופי, יותר לעבודה, אחריות או דברים במראה החיצוני)
אני כן אדם זוגי לדעתי(שוב, לא מכירה את עצמי לא בזוגיות) וחושבת שגם אם אהיה רווקה אחפש זוגיות דיי מהר.
אני מצד אחד לא רואה את עצמי נפרדת ממנו כי אני אוהבת אותו וטוב לנו וזה יהיה לי נורא קשה בלעדיו כי הוא חלק ממני, וגם למה להרוס בכוח משהו טוב? מצד שני אני לא רוצה להתחרט על זה בגיל 40 כשיהיה מאוחר מידי לחוות את גילאי ה20. וגם אני לא רוצה שתחושת הפספוס תלווה אותי כל החיים. אני מוצאת את עצמי סוג של פוזלת לגברים אחרים(כמובן לא עושה שום דבר אבל זה במודעות שלי יותר מידי)
אשמח לעזרה!
תשובה: אהבה ראשונה - (שרי וינר)
הי גילי. מדברייך עולה שאת בזוגיות מגיל צעיר עם בן הזוג לו את נשואה היום ואת מעלה התלבטות לגבי ההמשך.
ברור שזו החלטה מורכבת ההתלבטות דלך היא כי את חוששת מה יהייה בעוד כמה שנים. תנסי להתייחס להיום למה שקיים אם טוב לכם מה הקשיים . לא למה אולי יהייה בעתיד.
בהצלחה