על הספה - פורומי מומחים

פורום היריון ולידה

לא יודעת מאיפה להתחיל

פורום היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה מנהלת פורום רחלי שרון גרטי
מטפלת בעלת ניסיון רב במבוגרים ובבוגרים צעירים. עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית פורום אמהות, היריון ולידה
בשילוב גוף נפש ורוח, אמא לשלושה.


להיות אמא- פירושו כניסה לעולם רחב, אינסופי, של התמודדויות ומורכבויות. זוהי רכבת הרים רגשית בה אנו נעות במהירות בין רגעים של אושר, סיפוק עילאי, אהבה בעוצמה לא מוכרת ומשמעות קיומית ובין רגעים רבים של אי שקט, קונפליקטים, חוסר שליטה ופחד. המעבר בין תחושת הביטחון לבין הספק יכול להיות חד ומטלטל.

להיות אמא - פירושו מפגש מחודש עם הילדות שבנו, הילדות שבתוכנו- הניבטות אלינו מעיני הילדים שלנו ומתוך הקשר שאנו בונות עימם. זהו מפגש ייחודי ומרגש עם מי שהיינו ומי שעודנו, ולא פעם זהו מפגש המעורר חרדה ושאלות שאנו מפנות כלפי עצמנו- האם אני האם שקיוויתי להיות? האם ומתי אני פועלת כשם שאימי נהגה כלפיי?

פורום זה נועד לכן, אימהות ונשים חשובות, במטרה ללוות, לסייע ולעודד אתכן במסע האימהות, להיות אוזן קשבת וחושבת ביחד איתכן. רבות נכתב, נאמר ונשאל על מה הילד צריך. אבל כאן תישאל קודם לכן השאלה- מה אני, אמא, צריכה? וברור לכולנו כי כאשר אנחנו רגועות וברורות לעצמנו- גם לילדים שלנו ולמשפחות שלנו קל יותר.

אני מזמינה אתכן לשתף, להתלבט ולהתייעץ על כל נושא אישי המעסיק אתכן, ומאמינה כי בכוחן של התמיכה וההכוונה לאפשר לכן למצוא את הדרך הנכונה עבורכן.


שאלה:  לא יודעת מאיפה להתחיל  -  (דפני)


שלום בני בן ארבעה חודשים ואני נמצאת איתו בבית. שלא כפי שציפיתי ורציתי לידתו גורמת לי להתמודד עם דברים לא פשוטים בעצמי. מהרגע שנולד אני מרגישה חוסר ביטחון, מרגישה לא ראויה, תוהה לגבי כל דבר שאני עושה אם הוא בסדר..מהצד אני אמא נהדרת, מסורה, טוטאלית..חרדתית וזהירה מידי. מבפנים יש דברים אחרים לגמרי. כשהוא במצוקה אני היחידה שיכולה להרגיע אותו..אך שהעניינים רגועים ונעימים אז תוקף אותי חוסר הביטחון..אני תוהה אם להתאוורר פעם פעמיים בשבוע ולקחת מטפלת..אבל קשה לי מאוד להכניס עוד מישהו לחיים שלו. הרי אף אחד לא יטפל בו במסירות כמוני..או כמו אמא שלי. כשאני לוקחת אוויר זה עושה לי טוב. וגם לתחושות הקשות שלי עם עצמי. אני לא יודעת אם תוכלי לעזור לי. עכשיו שכתבתי זה נראה לי מורכב מידי לפורום...בכל מקרה אשמח לכל תשובה.

תשובה:  לא יודעת מאיפה להתחיל - (0)


אמא יקרה, הכי חשוב לי שתדעי שאת כל כך נורמלית, וצודקת. זו באמת תקופה נורא קשה- להפוך להיות אמא תוך כדי דאגה וגידול של תינוק חסר ישע. לא תמיד מדברים על זה, לא תמיד מספיק... זו משימה מורכבת, תובענית, מבלבלת ומתישה. זה בכלל לא קשור באהבה לתינוק או ביכולת ההתמסרות אליו. זה פשוט נורא קשה. נקודה. אני חושבת שהמסר הכי משמעותי שיש לי להעביר הוא, שעל מנת לצלוח את התקופה הזו (אני מתכוונת בעיקר לחודשים הראשונים, שנה ראשונה. אצל כל אחת זה אחרת עד שנעשה יותר פשוט) חשוב מאד שתנסי להיות קשובה לעצמך ותבררי "מה אני צריכה כדי שיהיה לי קל/נוח/טוב יותר"- ואז לפעול לשם כך. כל עזרה שיכולה להינתן לך, ואשר מקילה עלייך באמת, נסי להשתמש בה, בררי את יעילותה והשפעתה על תחושתך. בעיניי, אם יציאה קלה מהבית בלי הילד, כשרק גופך לרשותך, עושה לך טוב- זה אומר שזה נכון. אולי לשם כך יש צורך לעבד את האשמה והחרדה הכרוכים בפרידה ממנו, אך האפשרות שתחזרי מאווררת ומעודדת יותר הינה אפשרות חיובית לשניכם. גם לתינוקך יש אינטרס לקבל אמא מרוצה שנהנתה זה עתה מקפה טוב ואולי מרגישה אף צביטת געגוע קלה.. אכן את צודקת, קשה להתייחס לעומק לכל התחושות שלך בכתב. אם תחושי שהמצוקה נמשכת וקשה לך- אמליץ לך לפנות לאיש מקצוע שיסייע לך להכיר בתחושותייך ולהתמודד עימן ביחד. בהצלחה!
 X