שאלה: התנגדות של הורי - (יעל)
הורי הם אנשים מבוגרים, אשר עברו את גיל 80 ומצבם הבריאותי מתדרדר בהדרגה. בביקוריי השבועיים אותם אני רואה מתרשמת שתפקודם בבית הולך ויורד וביתם הופך להיות מוזנח יותר וכך גם הם עצמם. כאשר הצעתי להם לקחת עזרה מספר פעמים בשבוע, הם התנגדו בתוקף, בטענה שאינם זקוקים בשלב זה לשום עזרה.
איך את מציעה לי להתמודד עם ההתנגדות שלהם? והאם אני צריכה לקבוע עובדות או להקשיב להם?
תשובה: התנגדות של הורי - (0)
שאלה זו מטרידה ילדים מבוגרים רבים, אשר להם הורים מזדקנים, שתפקודם ועצמאותם יורדים בהדרגה. לאורך החיים אנו מתרגלים לרמת תפקוד מסויימת של הורינו וכאשר אנו חשים שתפקוד זה יורד ומתדרדר, זה גורם לעליית תחושת האחריות בכל הקשור לטיפול בהם. גם ההורה/האדם הזקן מרגיש בד"כ כאשר תפקודו יורד והוא משתדל עד כמה שניתן להמשיך ולתפקד באופן עצמאי ואוטונומי, כפי שנהג בעבר. ההתנגדות של הוריך לקבל עזרה היא טבעית ומובנת ומבטאת קושי אנושי לקבל מצב של תלות, פגיעה בעצמאות ובאוטונומיה האישית. יחד עם זאת חלק מהתפקיד של ילדים בוגרים להורים מזדקנים, במצב של ירידה תפקודית, הוא להפוך ולהיות שותף פעיל יותר בקבלת ההחלטות של ההורה ולדאוג לו בדרך הטובה ביותר. בכדי להפוך ולהיות שותף פעיל יותר בקבלת ההחלטות של ההורים, נדרשת התערבות רגישה מאוד, שכוללת מצד אחד הקשבה, הבנה ואמפטיה, לצורך של ההורה לשמור על עצמאותו ופרטיותו ומהצד שני מצריך לנהל שיחה פתוחה וכנה על התפקוד היורד ועל הצורך שהילדים רואים בקבלת עזרה (גם בכדי שהילדים ירגישו שהוריהם מטופלים ויוכלו לשחרר מעט מהנטל ולהמשיךבמשימות אחרות העומדות בפניהם). ניתן לדבר על קבלת עזרה, שתינתן באופן מאוד מינמלי, בשלב ראשון, ובהדרגה ועל פי הצורך להעלות את שעות העזרה. כמובן שהכל תלוי במידת התפקוד.
חשוב מאוד לזכור שהצורך של אנשים בכלל ואנשים זקנים בפרט לשמור על אוטונומיה, עצמאות ושליטה בחייהם הינו צורך ומשמעותי ביותר, המהווה מרכיב חשוב ביותר באיכות החיים. לכן גם אם התפקוד יורד, איננו רוצים לקחת זאת. עובדה זו מצריכה דיאלוג רגיש ומשא ומתן פתוח עם ההורים, הכולל גמישות וויתור הדדי והתאמת הטיפול והעזרה באופן שיהיה מקובל עד כמה שניתן על שני הצדים.
מנהלת פורום שרון האס-שופטי
