התנגדות לשינוי- מדוע אנחנו לא אוהבים שינויים?
הילה שבורון
גם כאשר מדובר בשינויים שהם לכאורה שיפור בתנאים, שינויים מבורכים ומשמחים, אנשים נוטים להמנע ולהתנגד לשינוי. בין אם מדובר בשינוי גדול או פעוט, שינוי פיזי או שינוי רגשי, מרבית בני האדם נוטים קודם כל בתגובתם הראשונים, לומר לא. להביע התנגדות, התבצרות בקיים ורק לאחר מכן, מוכנים לבחון את היתרונות שבשינוי המוצע.
למה זה קורה לנו?
אנשים חוששים שהשינוי יגרום לנזק, להפסד, יגבה מחיר, או יגרום לכאב ולמצוקה. מרבית האנשים רואים קודם כל את הנזקים האפשריים, לפני שהם רואים את היתרונות הטמונים בשינוי, מתוך מנגנון הגנה הישרדותי. קודם כל אגן על הקיים, על מה שיש לי , שכבר השגתי אחר כך אבחן אם השינוי יכול להוסיף ולהעשיר את חיי.
כמובן שלא כל האנשים מרגישים כך. יש אנשים שדוקא אוהבים שינויים ואף זקוקים לשינויים מתמידים בחיייהם ומתקשים דוקא לשמור על הקיים. תגובתם של אנשים לשינוי תלויה במידה בה הם מסופקים מחייהם ומהמצב הקיים, עד כמה תופסים את המצב הקיים טוב מול האופציות הקיימות בעולם.
התגובה לשינוי תלויה רבות גם בגורם היוזם את השינוי. אם השינוי הוא יוזמה של האדם עצמו, מן הסתם התנגדותו תקטן אך לא בהכרח לא תתקיים. אנשים שמדברים רבות על הרצון לעשות שינוי במקום עבודתם, על כך שמקום העבודה מתסכל ואינו נותן מענה לצורך שלהם במימוש עצמי או אינו מתגמל דיו ומדברים רבות על הרצון להחליף מקום עבודה, כאשר מגיעה הזדמנות לעשות שינוי, הם מתקשים לקבל החלטה ולעשות את המעבר.
פעמים רבות אנשים מעדיפים את המוכר והרע על הלא מוכר שטמונה בו אפשרות טובה אך לא ודאית.
אנחנו לא אוהבים חוסר ודאות ושינוי בעיקרו הוא מצב חדש, לא מוכר ולא ודאי ולכן אנחנו נוטים להמנע ממנו ככל הניתן.
כאשר נדרש מאתנו לעשות שינוי אנחנו מתחילים לעשות בראש מאזני כוחות- מהם המחירים שאצטרך לשלם בעקבות השינוי. הבעיה היא שלרוב המאזן יהיה מוטה לרעת השינוי. אנחנו מכניסים למאזן את המחירים הידועים וגם את המחירים שאנחנו משערים שאולי יהיו, את התסריט הגרוע והגרוע מכל שהם שוקלים הרבה יותר מסיכוי אפשרי להצלחה. רובינו לא מעיזים להכניס למאזן את התסריט הטוב ביותר, את הפנטזיה. אנחנו נוטים להכניס את הרווחים הידועים עד הסבירים בלבד. רבים מהמחירים והחסרונות שאנחנו מכניסים למאזן נובעים מחרדות, מחשדנות וחוסר אמון, מניסיונות עבר כושלים לעשות שינוי, מהרגלים ומשמרנות. כל אלו לא מעלים את מאזן היתרון והרווח.
בנוסף, שינוי כרוך במאמץ. אנחנו נרתעים מהמאמץ הידוע והמשוער ומהמאמץ הנדרש להסתגלות ולא רק לשינוי גרידה. אנחנו נרתעים מעלויות (אפילו כספיות) גם כאשר בסופו של התהליך טמון רווח גדול בהרבה.
אנחנו חוששים מאובדן שליטה. הצורך שלנו בשליטה בחיינו הוא כה גדול שאנחנו משלמים מחירים כבדים לעיתים ועובדים מאוד קשה להשגת שליטה, או בעצם אשליה של שליטה. איך שלא נסתכל על זה, אין לנו באמת שליטה על מהלכם של החיים. אני יכולים לנסות ולשלוט בגבולות שאנחנו מציבים לילדינו מנסים לשלוט במשימות שלנוף מנסים לשלוט על מערכות החסים שלנו. אבל אין לנו באמת שליטה לא על בריאותינו, לא על רגשות בני זוגנו ולא על מעשיהם של אחרים ושל הגורל/ האל או מה שתבחרו להאמין בו. מחקרים שבדקו דפוסים של ממלאי הגרלות לוטו מצאו כי גם כאשר מראים לאנשים סטטיסטיקות המדווחות שסיכויי הצלחה בלוטו גדלה כאשר ממלאים לוטו במכונה האוטומטית, הם יעדיפו למלא את הטופס באופן ידני. ברור כי מילוי ידני לא מעלה את רמת השליטה של המהמר על תוצאות ההגרלה אך זה מקנה לו אשליה של שליטה.
איך עושים שינוי או מעודדים מישהו לעשות או להשלים עם שינוי?
הגדרת מטרת השינוי והסברתה- פעמים רבות כשאנחנו רוצים לעודד מישהו לשתף איתנו פעולה בשינוי שאנחנו רוצים לעשות אנחנו מיד מציגים את השינוי ודוחפים לפעולה. חשוב להתחיל מהצגת המטרה, הסיבה לשינוי ומה אתם חושבים להשיג באמצעותו. אם אמרנו קודם שאחת הסיבות להתנגדות לשינוי היא הניסיון להיאחז בקיים ובמוכר, והמנעות ממאמץ, הצגת המטרה תאפשר להתחבר לכוונה, ליעוד, לפני החשבון הפנימי של רווח ומחיר.
הצגת הרווח הצפוי – כאשר יועץ פיננסי פונה לזוג שיש לו משכנתא בהצעה למחזר את ההלוואה, רוב האנשים שאינם כלכלנים ותהליך לקיחת המשכנתא זכור להם כתהליך מתסכל, קשה, מסרס ויקר, מן הסתם, התגובה האינסטינקטיבית תהיה- "עזוב אותנו בשקט כבר התרגלנו". אבל אולי אם הוא יציג את הרווח הצפוי מהתהליך- הרווח הכספי, הרווח בידע והשליטה שירוויחו מהתהליך, יתכן וישנו את דעתם. השאלה אם יתנו לו סיכוי להציג בפניהם את הרווח הצפוי. לא תמיד אנחנו פנויים לבחון באמת את הרווח הצפוי וכאן טמונה המוטיבציה העיקרית לשינוי.
הגברת אשליית השליטה- ככל שנגביר את תחושת השליטה שלנו או של מי שאנחנו רוצים לעודד לתוך השינוי, תרד ההתנגדות. ניתן לעשות זאת על ידי הצגת בחירה בין כמה חלופות, היכרות עם התסריטים השונים כתוצאה מהשינוי, יצירת מעורבות רגשית בתהליך (לתת זמן לחשוב על זה, לתת תחושת של הנה כבר הרווחתי משהו ) וגם על ידי יצירת מעורבות אקטיבית במשימה או בשינוי הנדרש.
הפרדוקס בתהליך של שינויים ובהבנת ההתנגדות לשינוי הוא כי השינוי הכרחי לשמירה על הקיים. כשם שאנחנו לא יכולים להשאר בצלילה באותו עומק מבלי לזוז, אנו לא יכולים לשמור על חום הגוף כשבחוץ קפוא מבלי לעשות דבר, עלינו להיות בתנועה, ולהתמודד כל הזמן עם השינויים בחיינו אפילו בכדי לשמור על הקיים. פעמים רבות אנשים עושים "עוד מאותו דבר"- יש בעיה, מנסים להתמודד איתה על ידי האחזות במוכר, באסטרטגיות מוכרות אך בסוף רק מחריפים את הבעיה. דוגמה לכך היא התמודדות עם קשיים בהעמדת גבולות למתבגרים מורדים. ככל שהורים מהדקים את הגבולות, המתבגר ימרוד יותר, ישבור יותר את הגבולות והיחסים ילכו ויחריפו. אבל מציאת פתרונות אחרים, שינוי הגישה , שינוי עמדות של ההורים, שינוי התפיסה כולה של מה נכון ומה מקובל, יכול לעשות שינוי גם בשיח הכועס והמרוחק עם המתבגר בבית.
