על הספה - פורומי מומחים

פורום דכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה

פורום דכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה

פורום דכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה מנהלת פורום דר' הלה רובין מי-טל
עובדת במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" ובקליניקה פרטית בתל אביב. בעלת פורום דכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה
נסיון רב בטיפול בדכאון, חרדה, סכיזופרניה, קשיים חברתיים וזוגיים, התמודדות עם משברי חיים, אבל ואובדן. מרבה לעסוק בתחומים הקשורים בנשיות, אימהות ומגדר.

מטפלת בילדים, מתבגרים ומבוגרים. מתמחה בטיפול בגישה הפסיכודינאמית, תוך שילוב אלמנטים מגישות אחרות בהתאם לצרכי המטופל. בעלת הכשרה בטיפול

קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לחרדה ודכאון ובטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) להפרעת אישיות גבולית.


דאגנות או חרדה? מצב רוח ירוד או דכאון? האם כדאי לפנות לטיפול, ולמי?

הפורום יעסוק בשאלות מסוג זה, הקשורות לתחום הדכאון, החרדה לגווניה (כגון התקפי פאניקה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית- OCD, הפרעת חרדה כללית) וההתמודדות עם אירוע טראומתי (כגון תאונת דרכים, אובדן פתאומי של אדם קרוב, תקיפה מינית). קשיים בתחומים אלו גורמים לסבל רב הן אצל האדם עצמו, והן בקרב האנשים בסביבתו. לעיתים קרובות, קשה לזהות האם מדובר בקשיים "נורמליים" או בקשיים חמורים יותר, הדורשים פניה לעזרה מקצועית. וכמובן, שגם הפניה לעזרה מקצועית מציבה שאלות וקשיים משלה: למי כדאי לפנות לאבחון וטיפול? מהן שיטות הטיפול המקובלות כיום?איזו שיטת טיפול מתאימה לי?

הפורום מציע מידע, התייעצות והכוונה ראשונית, אך אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי, לאבחון ולטיפול. הפורום לא יעסוק בטיפול תרופתי.




 X

שלום שרון, מדברייך נשמע שאת מאוד סובלת כבר מזה זמן מה. כפי שכתבת בעצמך, כנראה מדובר במצב דכאוני, המאופיין בחוסר חשק ומוטיבציה, מצב רוח ירוד, ולעיתים גם פחדים וכעס. לרוב בתוך המצב הדכאוני חשים פסימיות רבה, והעתיד נראה שחור. אך אני כן מאמינה שניתן למצוא דרך ולהקל על הכאב בו את שרויה. אני ממליצה לך לאזור את הכוחות ולפנות לעזרה מקצועית. אני בטוחה שמי מבני משפחתך או חברייך יוכלו לסייע בכך. קיימות אפשרויות רבות לטיפול וביחד עם איש מקצוע ניתן יהיה לבחון אותן ולמצוא איזו מיהן תתאים לך ביותר. שיהיה המון בהצלחה.


שלום עתליה, מתיאורך עולה שחרדה מלווה אותך מזה שנים רבות, אך מעולם לא קיבלה מענה ראוי אלא הרגעה נקודתית שמהווה מעין ”פלסטר“. אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי, בו ניתן יהיה לקבל הבנה טובה ומעמיקה של החרדה, למפות את הטריגרים האפשריים לחרדה, לרכוש דרכי התמודדות עימה ולצמצם את המקרים של חרדה בעתיד. במסגרת הטיפול בהחלט יהיה נכון גם לבחון את שאלת הטיפול התרופתי. פעמים רבות השילוב בין טיפול פסיכולוגי לטיפול תרופתי הוא היעיל ביותר. באופן כללי, התרופות שציינת הן תרופות בטוחות לשימוש. החשש שלך לפתח תלות בתרופות הוא מובן אך לרוב כאשר התרופות נלקחות בפיקוח פסיכיאטרי ותוך כדי טיפול התוצאות טובות. בכל מקרה, יהיה חשוב שתשתפי גם בחששות אלו את המטפל/ת שלך ושתבחנו ביחד מה האלטרנטיבה הטיפולית המתאימה לך ביותר. שיהיה בהצלחה וכל טוב!


שלום לך, ראשית, יש הבדל משמעותי בין הקשר של הפסיכולוג עם הורי הקטין לבין הקשר שלו עם גורמים אחרים. למול ההורים, מותר לפסיכולוג לחשוף פרטים מהטיפול. מידת החשיפה והעיתוי תלויים לרוב בשיקולים מקצועיים- טובת המטופל והאופן בו חשיפת הפרטים בפני ההורים תשרת אותו ואת הטיפול- ולא בשיקולי סודיות חוקית. למול גורמים אחרים כמובן שחלה חובת סודיות, והפסיכולוג יכול (ואף מחויב) לפנות ולדווח במקרה שידוע לו על אירועים לא תקינים שמתרחשים באותו הזמן, כגון הזנחה או התעללות.


שלום זיוה, את שואלת שאלה שהתשובה עליה אינה חד משמעית, ותלויה מאוד בתסמינים הספציפיים של בעלך- למשל, אם מחשבות השווא שלו קשורות בחברים ובבני המשפחה וכד`. ישנם מקרים בהם ניתן לעודד ולסייע בהשתלבות הדרגתית בפעילויות שונות, אך במקרים אחרים דחיפה שכזו עלולה לעורר מתח נוסף שאינו רצוי ובכך לגרום להסתגרות יתרה. ציינת שבעלך היה באשפוז וכעת נמצא בטיפול פרטי- כדאי לפנות למטפלת, ולדון עימה בשאלה הזו מתוך היכרותה איתו. שיהיה בהצלחה!


שלום גיל, אכן נשמע שהאפיזודות הדכאוניות מוכרות לך היטב, ומתעוררות בתקופות של שינויים ומעברים. מתוך כך, בהחלט יש להתכונן לאפשרות שגם סביב השחרור תחווה קושי, ושבאמת זה לא יהיה הזמן הטוב ביותר לא להיות בטיפול. חשוב שתשתף את הפסיכולוגית שלך בכל תחושותיך, לרבות החשש שהטיפול אינו יעיל מספיק והקושי לממן את הטיפול לאחר שיסתיים הסבסוד מהצבא. יהיה חשוב שתקדישו ביחד מחשבה מעמיקה לגבי המשך הטיפול במסגרת שתתאים לך מכל הבחינות- הן ברמה הטיפולית והן מבחינת היכולת לעמוד בעלות הטיפול לאורך משך הזמן שיידרש. שיהיה בהצלחה!!


שלום נדב, אשפוז נועד למקרים שבהם יש צורך בטיפול אינטנסיבי ביותר ו/או שמירה על המטופל בשל סכנה שהוא עלול להוות לעצמו או לאחרים. הייתי ממליצה להתחיל מפניה לפסיכיאטר, שבוודאי יוכל לייעץ לגבי הטיפול המתאים. עם זאת, אם אתה חש מצוקה עזה ואקוטית, או חושש שאתה עלול להיות בסכנה, אתה יכול לפנות לחדר המיון הקרוב למקום מגוריך. בהצלחה!


שלום עינב, את מעלה שאלה מורכבת ביותר שאין עליה תשובה חד משמעית, לא כל שכן כשאיני מכירה את פרטי המקרה לעומק. אנסה להאיר את הנקודות המשמעותיות למחשבה. ראשית, הקשר הטוב שנוצר בין אחיך לבין המטפל הוא משמעותי ביותר, בעיקר לאור הקשיים של אחיך כפי שאת מתארת. קיימים מקרים בהם זה נכון וכדאי להכניס איש טיפול נוסף למשוואה, אך זה חייב להיעשות בשיתוף פעולה עם המטפל המרכזי. בנוסף, חשוב שזה יהיה אדם עם היכרות והבנה טובים בשיקום חברתי ותפקודי בבריאות הנפש (בניגוד למטפל שעוסק בבעיות חברתיות אצל צעירים שאינם מתמודדים גם עם קשיים כשל אחיך). כדאי להתייעץ בנושא גם עם הפסיכיאטר המלווה. שיהיה בהצלחה וכל טוב!


שלום לך, גם מבלי לתת למה שאתה מרגיש כותרת, נשמע שקורה לך משהו לא אופייני, שנמשך כבר פרק זמן משמעותי. אני ממליצה לך בחום לפנות לפסיכולוג/ית באיזור מגוריך. הטיפול יתן לך אפשרות לבחון את רגשותיך, לראות אם ניתן לזהות להם טריגר, ולקבל את הסיוע המתאים על מנת להרגיש טוב יותר ולחזור לתפקד באופן שאתה רגיל. בהצלחה!


שלום זיו, לא פירטת כמה זמן נמשך מצב זה של בת זוגך, ואם קרה משהו שיכול להסביר את השינויים במצב רוחה. בהחלט נשמע שיש מקום לפנות לסיוע מקצועי. אם היא מעונינת לפנות לטיפול זה המצב האופטימלי, ואם היא מתקשה לקבל החלטה כזו- יש מקום לעזור לה בכך. כחלק מהעזרה, אתה יכול לברר לגבי מטפלים באיזור מגוריכם ולסייע לה בפניה הראשונית. בהצלחה!


שלום עליזה, בהחלט נשמע שבנך סובל מאוד, וזקוק לעזרה מקצועית. במקרים כגון זה שאת מתארת, לרוב שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי הוא היעיל ביותר. באשר לטיפול התרופתי, מומלץ לחזור לפסיכיאטר ואולי גם לקבל חוות דעת נוספת. קיימים מקרים בהם צריך לעשות כמה נסיונות תרופתיים עד שמגיעים לטיפול הנכון. באשר לטיפול הפסיכולוגי, יש לקחת בחשבון שמדובר בתהליך, ולרוב פגישות ספורות אינן מספיקות. מטרת החלק הזה הוא התייחסות לתכנים הפנימיים ולאירועי החיים שקשורים למצב הנפשי ומשפיעים עליו, ורכישת דרכים טובות יותר להתמודדות. בהצלחה!


שלום פולה, לא כתבת דבר על המצב הנפשי שבגינו את נוטלת תרופות. למיטב ידיעתי, עצם העובדה שאת נוטלת טיפול תרופתי לא אמורה להוות בעיה, אלא אם כן למצבך הנפשי ו/או לטיפול התרופתי יש השפעה המגבילה את תפקודך. בכל אופן, על מנת לקבל תשובה מוסמכת, אני ממליצה לך להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל בך או עם הגורמים המתאימים במשרד הבריאות. בהצלחה!


שלום גילה, לא ציינת על איזה רקע ביתך השתחררה מהצבא. מתיאורך עולה כי יתכן שהיא סובלת מדכאון- אשר פעמים רבות מתבטא בחוסר מוטיבציה והסתגרות. בכל מקרה כדאי להמשיך להתייחס אליה ולאהוב אותה, וכדאי גם שתראה איש מקצוע שיוכל לאבחן כראוי את הקשיים שעימם היא מתמודדת. אפשר לפנות לפסיכולוג דרך קופת חולים במחיר מוזל- לכל קופה יש רשימה של פסיכולוגים בהסדר. בהצלחה!