על הספה - פורומי מומחים

פורום דכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה

פורום דכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה

פורום דכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה מנהלת פורום דר' הלה רובין מי-טל
עובדת במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" ובקליניקה פרטית בתל אביב. בעלת פורום דכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה
נסיון רב בטיפול בדכאון, חרדה, סכיזופרניה, קשיים חברתיים וזוגיים, התמודדות עם משברי חיים, אבל ואובדן. מרבה לעסוק בתחומים הקשורים בנשיות, אימהות ומגדר.

מטפלת בילדים, מתבגרים ומבוגרים. מתמחה בטיפול בגישה הפסיכודינאמית, תוך שילוב אלמנטים מגישות אחרות בהתאם לצרכי המטופל. בעלת הכשרה בטיפול

קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לחרדה ודכאון ובטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) להפרעת אישיות גבולית.


דאגנות או חרדה? מצב רוח ירוד או דכאון? האם כדאי לפנות לטיפול, ולמי?

הפורום יעסוק בשאלות מסוג זה, הקשורות לתחום הדכאון, החרדה לגווניה (כגון התקפי פאניקה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית- OCD, הפרעת חרדה כללית) וההתמודדות עם אירוע טראומתי (כגון תאונת דרכים, אובדן פתאומי של אדם קרוב, תקיפה מינית). קשיים בתחומים אלו גורמים לסבל רב הן אצל האדם עצמו, והן בקרב האנשים בסביבתו. לעיתים קרובות, קשה לזהות האם מדובר בקשיים "נורמליים" או בקשיים חמורים יותר, הדורשים פניה לעזרה מקצועית. וכמובן, שגם הפניה לעזרה מקצועית מציבה שאלות וקשיים משלה: למי כדאי לפנות לאבחון וטיפול? מהן שיטות הטיפול המקובלות כיום?איזו שיטת טיפול מתאימה לי?

הפורום מציע מידע, התייעצות והכוונה ראשונית, אך אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי, לאבחון ולטיפול. הפורום לא יעסוק בטיפול תרופתי.




 X

שלום לך, לצערי קשה לי לענות על שאלתך היות שלא ציינת פרטים משמעותיים כגון כמה זמן עבר מאז, האם היית בטיפול או שהתמודדת עם הטראומה באיזושהי דרך אחרת וכד'. כך או כך, אין כאן תשובה פשוטה של כן או לא. במקרים של טראומה, חזרה למקום האירוע ללא הכנה ראויה או ליווי מתאים יכולה להיות טראומטית בפני עצמה. כדאי להתייעץ בנושא עם מישהו שמכיר היטב אותך ואת החוויות הקשות שעברת, ויוכל ללוות אותך בדרכך להתעמת עם חוויות אלו. שווה אף לשקול הכנסה של איש מקצוע לתמונה. שיהיה בהצלחה!


שלום מיכל, ממה שתיארת אכן נשמע שהן החרדות שאת חווה והן הקשיים האישיים וההזנחה העצמית מצדיקים פניה לעזרה מקצועית. זה בהחלט יהיה מקום מתאים גם להתמודדות עם השאלות שהעלית כאן, כמו מקור החרדות וסיבות אפשריות להופעתן אצלך בעוצמה כזו. כאמור, אני חושבת שכדאי מאוד לנצל את הזמן שיש לך לפני החזרה לעבודה ולהתחיל טיפול, שיוכל להמשיך וללוות אותך גם בעת החזרה לעבודה ממנה את כה חוששת.


שלום מיכל, נשמע שעברת הרבה, ובהחלט אפשר להבין שלאחר שמירת הריון ממושכת ולידה מוקדמת יתעוררו כל מיני דאגות ופחדים. עם זאת, את מתארת מצב שבו שנה אחרי- והיות שלא ציינת אחרת אני יוצאת מנקודת הנחה שהכל בסדר והתינוק בריא- המצב לא משתפר והדאגות לא פוחתות. נשמע שאת מאוד מאוד סובלת, ושהפגיעה בתפקוד (לעומת מה שהיית רגילה לו) ניכרת. יש עדיין זמן לפני שאת צריכה לחזור לעבודה, וכדאי מאוד להתחיל טיפול באופן מיידי, הן לשם התמודדות עם כל מה שאת חווה כעת, והן על מנת שבעת החזרה לעבודה כבר תהיי בתהליך שיוכל לסייע לך לצלוח את התקופה הזאת בצורה טובה יותר. המלצתי היא לפנות לפסיכולוג קליני שמומחה גם בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. שיהיה בהצלחה!


שלום לך, התקף חרדה זה בהחלט מצב מאוד לא נעים, שיכול להיחוות כטראומטי. לחץ כללי ועייפות רבה יכולים לתרום להופעתו, אך לעתים קשה לזהות את הגורם המדויק. ההופעה של התקף החרדה בגיל 24 לא אומרת דבר לגבי העתיד. עם זאת, אם התקפי החרדה ימשיכו להופיע, ו/או תרגישי שהחרדה מפניהם משפיעה על התפקוד הרגיל שלך, יהיה כדאי להיעזר בטיפול. בהצלחה!


שלום אביגיל, בראש ובראשונה נשמע שאת אכן מתמודדת עם מצב מאוד מורכב, בו העומס הגדול בשילוב עם כל המגבלות שאינן תלויות בך (כגון אופיו של ביה"ס, אנשי הצוות שתיארת וכד') באמת יוצרים קושי רב. זאת כמובן בנוסף לרצון הטבעי להתחיל ברגל ימין ולעשות עבודה טובה. ממה שתיארת נשמע שמשימה לא פשוטה עבורך היא הצבת גבולות- הן לעצמך והן לסביבה, שזה חלק בלתי נפרד מהגדרת התפקיד ושמירה על עצמך ועל כוחותייך. אם עולות מכך תחושות אשמה או תחושות לא נעימות אחרות- גם זה כמובן חלק מההתמודדות. הייתי מציעה לך בראש ובראשונה לשבת עם המנהלת, שנשמעת כמו פרטנרית טובה, וגם עם אנשים אחרים שאת סומכת עליהם, וביחד איתם לפרוש את התמונה המלאה ולהתחיל לעשות בה סדר לאט ובהדרגה: לבחון ביחד איתם את ניהול הזמן שלך, את המטלות השונות, עד כמה נראה שכל אחת מהן היא באמת חלק מתפקידך, איך את מרגישה לגבי כל מטלה או לגבי האפשרות של להגיד לא לחלק מהן, ועוד ועוד. כמובן שאם תרגישי שזה לא מספיק ניתן יהיה גם לפנות לאיש מקצוע שיוכל לספק רובד נוסף של תמיכה והתמודדות עם גורמי הלחץ הללו. בהצלחה!


שלום חגית, נשמע שאתם מתמודדים עם מצב לא פשוט. לא ציינת מה אומר/ת הפסיכיאטר/ית המטפל/ת- בראש ובראשונה כדאי לשתף אותו/ה בדאגתך ולקבל חוות דעת. מעבר לכך, אם את חוששת שאכן בעלך עלול להיות מסוכן לעצמו, ניתן לפנות לחדר מיון פסיכיאטרי ושם תינתן המלצה לגבי האפשרות של אשפוז. כמובן שמומלץ שלצד הטיפול התרופתי יהיה גם טיפול פסיכולוגי, CBT או אחר. כדאי גם לבדוק אם במרפאות של מכבי יש איזשהו נוהל שנותן קדימות בתור למקרים דחופים. שיהיה בהצלחה!


שלום לך, ממה שאת מתארת יתכן שמדובר בחרדה. אם אירועים מסוג זה יימשכו ו/או תרגישי שהם מפריעים לשגרת חייך, יהיה כדאי לפנות לאיש מקצוע על מנת להשיג הבנה טובה יותר של המצב ושל הגורמים האפשריים. בהצלחה!



שלום לך, הדאגה שלך מפני הידבקות באיידס או במחלת מין מובנת לאור מה שתיארת, וניתן להניח שאכן התקופה עד לקבלת תוצאות הבדיקות תמשיך להיות מלווה במתח. לא ציינת אם בעבר היית בטיפול רגשי או אם זה משהו שיש לך עניין בו. זו בהחלט אפשרות שכדאי לשקול- טיפול יוכל לסייע בהתמודדות עם התחושות שמתעוררות כעת והפחתת החרדה, כמו גם לסייע בקבלת החלטות עתידיות אם תידרש להן. אפשרות נוספת היא פניה לרופא המשפחה או לפסיכיאטר להתייעצות לגבי טיפול תרופתי הרגעתי שיסייע בתקופה זו. בהצלחה!


שלום רוני, אני מבינה שהתקפי החרדה מוכרים לך, אם כי בעבר לא דרשו התערבות ספציפית. הכתובת הנכונה ביותר תהיה פסיכולוג/ית קליני/ת שעוסק/ת בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. בעזרת הטיפול תוכל לרכוש דרכי התמודדות עם ההתקפים כשהם מגיעים, להפחית את המתח סביבם בין התקף להתקף, ואולי גם להבין טוב יותר מה בתקופה זו בחייך הביא להופעה מחודשת שלהם, ואת המשמעויות הנגזרות מכך. בהצלחה!


שלום עידה, נשמע שבתקופה זו צפות ועולות תחושות ושאלות משמעותיות לגבי האופן בו את חיה את חייך. לא ציינת אם קרה משהו לאחרונה שעורר את התחושות והשאלות הללו והפך אותן למטרידות משהיו בעבר, אך זו בהחלט הזדמנות לתת לדברים מקום ולבחון כיצד ניתן לשפר את איכות חייך. נשמע שתוכלי להפיק מטיפול, שיהווה עבורך מקום בטוח שבו אפשר יהיה להתבונן בדברים, לשאול את השאלות הקשות, ולהתחיל להתמודד בהדרגה עם מה שאת מרגישה. בהצלחה!


שלום לך, נשמע שבשלב זה, בו את עסוקה בעיקר בהתעוררות של הפגיעות המיניות שחווית, יהיה קשה לטיפול להתקדם ולהיות משמעותי עבורך כל עוד הנושא לא מדובר. החששות שלך מובנים לחלוטין, וכדאי שתשתפי בהם את המטפל. תחושת הבטחון שאת חשה איתו היא חשובה מאוד, ועל בסיסה אני מאמינה שתוכלו למצוא ביחד את הפתרון המתאים על מנת שתוכלי לקבל את המענה הטיפולי הטוב ביותר. בהצלחה!