על הספה - פורומי מומחים

פורום דכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה

פורום דכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה

פורום דכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה מנהלת פורום דר' הלה רובין מי-טל
עובדת במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" ובקליניקה פרטית בתל אביב. בעלת פורום דכאון, חרדה והתמודדות עם טראומה
נסיון רב בטיפול בדכאון, חרדה, סכיזופרניה, קשיים חברתיים וזוגיים, התמודדות עם משברי חיים, אבל ואובדן. מרבה לעסוק בתחומים הקשורים בנשיות, אימהות ומגדר.

מטפלת בילדים, מתבגרים ומבוגרים. מתמחה בטיפול בגישה הפסיכודינאמית, תוך שילוב אלמנטים מגישות אחרות בהתאם לצרכי המטופל. בעלת הכשרה בטיפול

קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לחרדה ודכאון ובטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) להפרעת אישיות גבולית.


דאגנות או חרדה? מצב רוח ירוד או דכאון? האם כדאי לפנות לטיפול, ולמי?

הפורום יעסוק בשאלות מסוג זה, הקשורות לתחום הדכאון, החרדה לגווניה (כגון התקפי פאניקה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית- OCD, הפרעת חרדה כללית) וההתמודדות עם אירוע טראומתי (כגון תאונת דרכים, אובדן פתאומי של אדם קרוב, תקיפה מינית). קשיים בתחומים אלו גורמים לסבל רב הן אצל האדם עצמו, והן בקרב האנשים בסביבתו. לעיתים קרובות, קשה לזהות האם מדובר בקשיים "נורמליים" או בקשיים חמורים יותר, הדורשים פניה לעזרה מקצועית. וכמובן, שגם הפניה לעזרה מקצועית מציבה שאלות וקשיים משלה: למי כדאי לפנות לאבחון וטיפול? מהן שיטות הטיפול המקובלות כיום?איזו שיטת טיפול מתאימה לי?

הפורום מציע מידע, התייעצות והכוונה ראשונית, אך אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי, לאבחון ולטיפול. הפורום לא יעסוק בטיפול תרופתי.




 X

שלום נדב, אשפוז נועד למקרים שבהם יש צורך בטיפול אינטנסיבי ביותר ו/או שמירה על המטופל בשל סכנה שהוא עלול להוות לעצמו או לאחרים. הייתי ממליצה להתחיל מפניה לפסיכיאטר, שבוודאי יוכל לייעץ לגבי הטיפול המתאים. עם זאת, אם אתה חש מצוקה עזה ואקוטית, או חושש שאתה עלול להיות בסכנה, אתה יכול לפנות לחדר המיון הקרוב למקום מגוריך. בהצלחה!


שלום עינב, את מעלה שאלה מורכבת ביותר שאין עליה תשובה חד משמעית, לא כל שכן כשאיני מכירה את פרטי המקרה לעומק. אנסה להאיר את הנקודות המשמעותיות למחשבה. ראשית, הקשר הטוב שנוצר בין אחיך לבין המטפל הוא משמעותי ביותר, בעיקר לאור הקשיים של אחיך כפי שאת מתארת. קיימים מקרים בהם זה נכון וכדאי להכניס איש טיפול נוסף למשוואה, אך זה חייב להיעשות בשיתוף פעולה עם המטפל המרכזי. בנוסף, חשוב שזה יהיה אדם עם היכרות והבנה טובים בשיקום חברתי ותפקודי בבריאות הנפש (בניגוד למטפל שעוסק בבעיות חברתיות אצל צעירים שאינם מתמודדים גם עם קשיים כשל אחיך). כדאי להתייעץ בנושא גם עם הפסיכיאטר המלווה. שיהיה בהצלחה וכל טוב!


שלום לך, גם מבלי לתת למה שאתה מרגיש כותרת, נשמע שקורה לך משהו לא אופייני, שנמשך כבר פרק זמן משמעותי. אני ממליצה לך בחום לפנות לפסיכולוג/ית באיזור מגוריך. הטיפול יתן לך אפשרות לבחון את רגשותיך, לראות אם ניתן לזהות להם טריגר, ולקבל את הסיוע המתאים על מנת להרגיש טוב יותר ולחזור לתפקד באופן שאתה רגיל. בהצלחה!


שלום זיו, לא פירטת כמה זמן נמשך מצב זה של בת זוגך, ואם קרה משהו שיכול להסביר את השינויים במצב רוחה. בהחלט נשמע שיש מקום לפנות לסיוע מקצועי. אם היא מעונינת לפנות לטיפול זה המצב האופטימלי, ואם היא מתקשה לקבל החלטה כזו- יש מקום לעזור לה בכך. כחלק מהעזרה, אתה יכול לברר לגבי מטפלים באיזור מגוריכם ולסייע לה בפניה הראשונית. בהצלחה!


שלום עליזה, בהחלט נשמע שבנך סובל מאוד, וזקוק לעזרה מקצועית. במקרים כגון זה שאת מתארת, לרוב שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי הוא היעיל ביותר. באשר לטיפול התרופתי, מומלץ לחזור לפסיכיאטר ואולי גם לקבל חוות דעת נוספת. קיימים מקרים בהם צריך לעשות כמה נסיונות תרופתיים עד שמגיעים לטיפול הנכון. באשר לטיפול הפסיכולוגי, יש לקחת בחשבון שמדובר בתהליך, ולרוב פגישות ספורות אינן מספיקות. מטרת החלק הזה הוא התייחסות לתכנים הפנימיים ולאירועי החיים שקשורים למצב הנפשי ומשפיעים עליו, ורכישת דרכים טובות יותר להתמודדות. בהצלחה!


שלום פולה, לא כתבת דבר על המצב הנפשי שבגינו את נוטלת תרופות. למיטב ידיעתי, עצם העובדה שאת נוטלת טיפול תרופתי לא אמורה להוות בעיה, אלא אם כן למצבך הנפשי ו/או לטיפול התרופתי יש השפעה המגבילה את תפקודך. בכל אופן, על מנת לקבל תשובה מוסמכת, אני ממליצה לך להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל בך או עם הגורמים המתאימים במשרד הבריאות. בהצלחה!


שלום גילה, לא ציינת על איזה רקע ביתך השתחררה מהצבא. מתיאורך עולה כי יתכן שהיא סובלת מדכאון- אשר פעמים רבות מתבטא בחוסר מוטיבציה והסתגרות. בכל מקרה כדאי להמשיך להתייחס אליה ולאהוב אותה, וכדאי גם שתראה איש מקצוע שיוכל לאבחן כראוי את הקשיים שעימם היא מתמודדת. אפשר לפנות לפסיכולוג דרך קופת חולים במחיר מוזל- לכל קופה יש רשימה של פסיכולוגים בהסדר. בהצלחה!


שלום חיים, לא ציינת בן כמה בנך ובמה מתבטאות החרדות. בכל אופן, השלב הראשון הוא באמת להבין יותר לעומק איפה הקושי. ניתן להתחיל מפניה לפסיכולוגית של ביה”ס לאבחון ראשוני ומשם להתקדם בהתאם להמלצתה. שיהיה בהצלחה!


שלום לך, את מתמודדת עם מצב מאוד מורכב, ובקלות ניתן להבין כיצד מתעוררות אצלך תחושות קשות של כעס, תסכול, קנאה ועוד. נשמע שאת מתמודדת כמעט לבדך, ומדובר בהתמודדות ממושכת ביותר. כמעט בלתי אפשרי לעמוד בכזה עומס רגשי ופיסי ללא ליווי ותמיכה. אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי. יתכן באמת שהתהליך יהיה ארוך, אך גם ההתמודדות שלך ארוכה... אני חושבת שליווי נפשי משמעותי יותר במקרה זה מטיפול תרופתי, אם כי אינו סותר. במסגרת טיפול פסיכולוגי בהחלט יהיה מקום גם לשקול פניה לפסיכיאטר. טיפול יוכל לסייע הן להפחתת המתח והעול שאת נמצאת תחתם, וכן לעיבוד תחושותייך הקשות וקבלה של המצב הקשה שפקד אתכם. עוד אמליץ לך לנסות לפנות לפסיכולוג שעוסק גם בהדרכת הורים, כך שיוכל לסייע גם בסיטואציות שונות מול ביתך. אני מאחלת לך ולמשפחתך בריאות והצלחה!


שלום עידו, אכן נשמע שאתה מתמודד עם דברים רבים. רוב הנושאים שהעלית הם קשורים בחוויות שעברת, בתחום הבין אישי והתוך-נפשי. אלו נושאים שמתאימים לעבודה עם פסיכולוג יותר מאשר טיפול תרופתי (פסיכיאטרי). עם זאת, במקרים רבים יש מקום לשילוב של טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, אשר יכול לתת מענה לסימפטומים החרדתיים והדכאוניים שאתה מתאר. פניה לשני אנשי המקצוע היא אפשרית, אך הייתי ממליצה לך לפנות לפסיכולוג קליני ולדון איתו בפניה לפסיכיאטר במקביל. סביר כי הוא יוכל להפנות אותך לפסיכיאטר שהוא עובד עימו בשיתוף פעולה. בהצלחה!


שלום סיגל, אני מצטערת על אובדנך הקשה. את ניצבת כעת מול התמודדות כפולה ומכופלת- התמודדות עם האבל הפרטי שלך, לצד דאגה לילדים וצורך להמשיך לתפקד ולהיות שם למענם. מחד, ברצוני להרגיע אותך שנקודת הזמן של שלושה חודשים לאחר האובדן ידועה כקשה במיוחד. אני מקווה ומאחלת לך שבהדרגה מצבך ילך וישתפר. מאידך, חשוב שתישארי עם היד על הדופק ותהיי קשובה לרגשותייך. תקיפי את עצמך באנשים שיכולים לתמוך ולסייע, ותנסי להרבות בפעילויות שעושות לך טוב. גם פניה לסיוע מקצועי תוכל להקל, וחשוב שתהיי פתוחה לאופציה הזו בעיקר אם תחושותייך לא ישתפרו, או יחמירו. שלא תדעי עוד צער! שיהיה בהצלחה.


שלום ורוניקה, את שואלת לגבי סוגיה עמוקה וסבוכה, אשר אני מבינה שמעסיקה אותך ובהחלט ראוי להבין אותה לעומק. לצערי לא מדובר בשאלה שניתן להשיב עליה במסגרת הפורום. אני ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, שם תוכלי לבחון שאלות אלו ואחרות לעומק. בהצלחה!