הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

איתן שלום, אתה שואל לגבי הרחבה של תחומי העיניין, אבל מהתיאור שלך נשמע שבנך דווקא דיי מגוון: הוא גם צובע, גם מתחפש, גם משחק במשחקי דימיון וגם צופה בסרטים. הוא בעצם עושה את כל מה שבני גילו אמורים לעשות, ולכן הנושא הוא לא חוסר-גיוון אלא ההתרשמות שמדובר בתחומי עיניין שלא מתאימים את המגדר שלו, מאחר ואם היה ילדה בת 3:6, ולא ילד, הרי שזה היה נראה דווקא מותאם בהחלט. לפיכך, השאלה קשורה אולי בחשש שמתפתחת אצלו העדפה שאינה תואמת את המין הביולוגי איתו נולד. מאחר ומדובר בילד צעיר ומתפתח, ועל ההורים לאפשר לו בחירה חופשית ולא לכוון אותו באמצעות אכיפה או מתן תחושת אכזבה מהבחירות שלו, אני מציעה להמשיך לחשוף אותו למגוון צעצועים, אבל לכבד את הבחירה שלו ולאפשר לו לשחק במה שהוא בוחר. אם העיניין ממשיך להדאיג אתכם, מוטב לפנות לייעוץ מקצועי. בהצלחה מיכל


אורי שלום, הרטבה בהחלט יכולה להיות קשורה לפחדים או חרדה, ועולה שאלה עד כמה היא מרגישה שמסוגלת להתמודד ולסמוך על עצמה כמי שמתמודדת. האם חשבת לפנות לייעוץ? חשוב להבין על מנת לגבש המלצה גם כיצד מתמודדת במסגרת החינוכית שלה מבחינה רגשית וחברתית, מעבר לנושא ההליכה העצמאית לשירותים. בהצלחה מיכל


אורי שלום, דרך התיאור הקצר שלך קשה לדעת האם מדובר בחרדה, אבל ברור שפיתחה הימנעות שצריך לנסות להבין. איך היא מסבירה את הסירב הזה? האם היא נזקקת לליווי בעוד מצבים? האם השימוש בשירותים קשור באתגר מבחינתה בעוד הקשרים (עצירויות, התאפקות, בריחות פיפי וכו'). אני מניחה שכשהיא מבקשת בבית שילכו איתה לשירותים היא מבקשת את עזרת ההורים, אבל מי עוזר לה בבית חברים? האם היא רוצה שחברה תיכנס איתה או רק תלווה אותה? או האם פונה להורה אחר? בתור התחלה כדאי לנסות להבין את ההקשר הרחב יותר. בהצלחה מיכל


רותם שלום, ילדים רגישים אכן יכולים להגיב למידע חריג שכזה, ועשויים לפתח מחשבות טורדניות, כלומר אם זה קרה למישהו בעולם זה עשוי לקרות גם לה. העניין תלוי כמובן בעד כמה היא ילדה עם נטייה לחרדה בכל מקרה, לדימוי העצמי שלה ולמידה בה היא מצליחה 'להזיז' מחשבות טורדניות. מצויין שהיא שיתפה אותך, וכשזה קורה עוד חשוב לומר לה שאת סומכת עליה דבר כזה לא יכול לקרות, שגם אם יש מחשבה זה לא המציאות ושאת איתה בכל מחשבה וטירדה. ההחלטה האם לפנות להתייעצות תלויה בשאלה עד כמה המחשבות הללו מפריעות לה בהתנהלות היומיומית, כלומר אם בגלל מחשבות על מה שהיא יכולה לעשות עם סכין היא לא תמרח לעצמה כריך או תימנע מלהיכנס למטבח זה אכן הפרעה בחיי היומיום וכדאי להתייעץ. חשוב לשים לה גם האם מופיעה נסיגה בתפקוד שלה בעוד היבטים: התכנסות, ירידה בפעילות, בכי מוגבר וכדומה. בהצלחה מיכל


אתי שלום, ילדים, וגם מבוגרים, מפתחים דפוסים חזרתיים במצבי מתח, וחלקם הופכים תדירים עד כדי שעונות להגדרה של 'הפרעות טיק' ולעיתים דורשות התערבות ממוקדת או רחבת היקף. התקופה בה אנו נתונים, שבה הוא גם נמצא לרוב במשחק יחידני, מזמנת הרבה מאוד מתחים נפשיים, ובאופן כללי כדאי מאוד לעזור לו להיות עסוק בדברים חברתיים ובפעילות גופנית ולא מול מסך שבעיקר מגביר בדידות. בהצלחה, מיכל


אלי שלום, מיומנות התפתחותית חדשה שנרכשת, ובעיקר אם במאמץ, הינה פגיעה מאוד ללחצים ולשינויים. כלומר, למרות שכבר הצליח להתרגל, בנך מצוי ברגרסיה בעשיית הצרכים בגלל שהרבה אנרגיה מופעלת בדברים אחרים כמו להתרגל לגן החדש, שזו חוויה מאתגרת מאוד כמובן. אני מציעה לנסות לעזור לו ביצירת שגרה קבועה ככול הניתן של 'לנסות קקי' בזמנים קבועים, כ10-20 דק' אחרי האוכל, ולחזק על עצם הניסיון ולא על ההצלחה. חשוב שהעיניין יהיה גם מלווה בהסברים שאתם כעת מנסים לעזור לו לחזור למה שהוא כבר ידע לעשות אבל כעת הגוף שלו שכח כי התאמץ בדברים אחרים, ושאתם סומכים עליו שזה יצליח שוב בהדרגה, שאתם איתו ותתמכו עד שזה שוב יצליח. ולגבי שאלתך מתי פונים לגורמי מקצוע... פונים כמרגישים שלא מצליחים לבד, ושהמתח סביב העיניין הופך כזה שצובע את כל היחסים איתו, זה מחיר כבד מידיי ולא כדאי להגיע לשם. בהצלחה מיכל


חנה שלום, את צודקת: השיחות הללו לא עוזרות, ויש הרבה ילדות בגילה שאוננות עוזרת להן לפרוק מתח ולהירגע. ההנחייה לעבור למקום פרטי נכונה, אך לא תמיד מפחיתה את הצורך. כדאי לנסות להציע לה אמצעי הרגעה נוספים, כמו מעבר לעיסוק אחר: "בואי אני אשחק איתך בפינת בובות", "בואי נלך לצייר", מבלי שמתייחסים לעיניין עצמו. בנוסף, אפשר לנסות להציע לה חפצים שתוכל להחזיק או למעוך. מרבית הילדות מפסיקות את האוננות המוקדמת סביב גיל 6, אבל חשוב להבין שזה שונה מגילוי המיניות המאפיינת את גיל ההתבגרות ולכן שיחות של 'לא צנוע' אינן רלוונטיות כאן בכלל, היא לא יכולה להבין את הקשר בין התחושה הנעימה שהגוף מספק לה לבין צניעות וזה רק יכול לסבך אותה בהמשך סביב תפיסת הגוף. בהצלחה מיכל


הי, זריקת חפצים היא אכן בדיקת גבולות קלאסית של פעוטות ואפשר להרחיק אותו כשעושה זאת אבל ענישה אינה רלוונטית והוא צוחק כי הוא נהנה מתשומת הלב שמשיג בדרך הזו. חשוב בעיקר לעצור את דפוסי התוקפנות שמפנה כלפיי אחיו כדי לתת לאח תחושה של שמירה והגנה ולטפח את היחסים ביניהם כחיוביים ורצויים. בהצלחה מיכל


שלום נעמה, ההמלצה בפנייה לייעוץ מוצדקת בעיניי, אך לא בגלל שבתך משחקת לבדה, מאחר ואצל ילדה עם כישורים חברתים תקינים העיניין עשוי להיות גם מתוך בחירה. הסיבה לדאגה היא העובדה שאתם חווים אצלה שינוי התנהגותי - היותה סוערת יותר ומגיבה בכעס באופן שלא מאפיין אותה. בהנחה שלא השתנה משהו שברור לכם, הרי שדפוס זה עשוי להצביע על מצוקה גוברת, פנימית שלה, וזה עשוי להצדיק פניה. ממליצה לפנות לפסיכולוג.ית התפתחותית או מומחה לגיל הרך שייקחו בחשבון גם את נושא התאומות. בהצלחה מיכל


שלום נטלי, מכיון שמדובר בילדה עם מורכבות התפתחותית, יכולות להיות סיבות רבות להתנהגויות שתארת, אבל המשותף להן הוא הרגישות הגדולה שלה והקושי לשאת תסכול. התנהגות כזו, שמשקפת ניסיון השלכה של רגשות שליליים על אחותה, היא ביטוי מוחצן, וגם מוקצן, של תחושות אלה. אני מציעה להתייעץ עם הצוות הטיפולי והחינוכי שלה בבית הספר בנושא, הן מכירות אותה ואתכם ויוכלו להפנות אתכם לטיפול מתאים. בהצלחה מיכל


שלום רב, הורות משותפת, כשמה כן היא, הינה הורות משותפת. זה אומר שאת ההחלטות הקשורות בגידול הילדה אתם עושים במשותף, ומשתפים פעולה על מנת להיטיב עימה. את צודקת: היא מנסה להכיר לכל צד את החיים שלה בביתו של הצד השני, אבל זה לא אומר שזה עתיד לשנות את מסגרת היחסים ביניכם. עליכם להסכים על המתכונת שבה עושים את זה כדי לא להעמיס עליה את המורכבות שבנתק, שהיא קשה הרבה יותר. תסכימו ביניכם על מתווה שיחות הטלפון והנביקורים, מבלי שזה ייתן לה תחושה של ניכר ושל אשמה על כך שהיא אוהבת את שניכם ונהנית עם שניכם. היא הרי זקוקה לכל אחת מכם, לשם כך יצרתם את ההסכם, וכעת עליכם לקחת בחשבון שזה לא נגמר בהסדר כלכלי, אלא נגזרות מכך משמעויות נפשיות רבות. ממליצה מאוד להתייעץ עם אשת מקצוע במידה והדברים הולכים והופכים מורכבים. בהצלחה, מיכל


הי, אילמות סלקטיבית היא הפרעה מורכבת ויש מעט אנשים בארץ שבאמת יודעים לטפל בזה. בנוסף, מדובר בהפרעת חרדה ולכן מעצם הגדרתה היא גוברת כשרמת החרדה עולה, וכידוע אנחנו שרויים בתקופה רוויית חרדה ומציפה ביותר : הרבה אנשים, ילדים ומבוגרים שמצליחים לנהל את תסמיני החרדה שלהם בצורה טובה בעת שגרה, חווים החמרה משמעותית כעת. לכן, מבלי לפסול את הטיפולים שקיבלה עד כה, אני מציעה לפנות לכיווני טיפול חדשים, רב-מערכתיים ורב-מקצועיים, במידה ומקום המגורים שלכם מאפשר זאת, אני ממליצה בעיקר לפנות ליחידה לטיפול האילמות סלקטיבית בשניידר או באופן פרטי לצוות הבכיר שם. בהצלחה, מיכל