ד"ר ארז מילר, פסיכולוג חינוכי מומחה, ראש החוג לחינוך מיוחד במכללה האקדמית אחוה

מרצה בכיר בחוג לחינוך מיוחד, המכללה האקדמית אחוה

ילדים רבים עם ADHD מתקשים להעסיק את עצמם לאורך זמן (אלא אם כן מדובר בבהייה בטלויזיה במשך שעות או משחקי מחשב). הנה כמה סיבות מדוע חשוב לא להיבהל בכל פעם שילד אומר שמשעמם לו, וללמד אותו כיצד להעסיק את עצמו.

אין כמעט הורה לילד עם ADHD שאינו מכיר את המצב הבא: אחרי שהתרוצצתם עם הילד בין חוגים, גני השעשועים ומפגשי משחק עם חברים, כשסוף סוף אתם מגיעים הביתה ואתם מצפים לכמה דקות של שקט, הילד נכנס לחדר אבל אחרי כמה דקות מתלונן שמשעמם לו. יש ילדים שמצליחים להעסיק את עצמם במשהו אם אתם מציעים להם משהו לעשות, אבל אצל אחרים המצב יכול להיגרר לבכי והתפרעות או להצקות לאחים עד שהוא מקבל תשומת לב. כלשהי. ממישהו.

הדבר הכי טבעי לרוב ההורים הוא למצוא לילד עיסוק אחר מייד, כלשהו, ובלבד שיהיה שקט. אבל האם זה באמת הדבר הנכון בשביל הילד עצמו ועבור התפתחותו ויכולתו להתמודד עם המצב?

אני זוכר משפט שאמרה לי פעם חברה, אישה עם חוכמת חיים רבה, אשר יצאה עם שני ילדים הגדולים לחופשה במלון, אחרי שהם התלוננו שמשעמם להם: זה בסדר. שעמום הוא חלק מהחיים. צריך לדעת גם להתמודד עם שעמום ולהעסיק את עצמך.

המלחמה בשעמום – ללמוד להתמודד דחיית סיפוקים ותסכול

המשפט 'אני משועמם' מכניס הורים רבים לילדים עם ADHD לדאגה ואף לחרדה, כי הם יודעים כבר מה צפוי להם בהמשך. כתוצאה מכך, פעמים רבות הם מתחילים להתרוצץ סביב הילד ולחשוב על דרכים להעסיק אותו. בכל דרך – רק שיהיה שקט. תופעה זו נפוצה בקרב ילדים שלא הורגלו להיות עם עצמם, לשחק עם עצמם, לבחור בעצמם פעילות ולעיתים אף לחוות תסכול ושעמום. אני סבור שהורים רבים טועים בפרשנות המונח "משעמם לי". למעשה, במקרים רבים הילד מעוניין יותר בנוכחות שלכם איתו, במיוחד בגילאים צעירים יותר, מאשר שתעסיקו אותו באופן פעיל.

הסיבה לכך היא שבגילאים צעירים הילד מתקשה לשלוט על הדיבור הפנימי שלו (המחשבות שלו) וברגע שתוקפת אותו תחושה של חוסר נוחות, מחשבה רעה או שעמום אין לו עדיין את היכולות להתמודד עם הפחד שנובע מהקושי להיות לבד. כתוצאה מכך, ההורים ממלאים את החלל הזה בנוכחותם הפיזית, ונוכחות זו בד"כ מספיקה לילד. הקושי מתחיל כאשר כל בקשה מצד הילד לנוכחות הורית מתפרשת על ידי ההורים כצורך מיידי גם להעסיק אותו ולשחק איתו. בקיצור – ההורה משמש כ"צוות הווי ובידור" צמוד במשך כל שעות אחה"צ.

אז מה עושים?

קודם כל, לוקחים בחשבון שכדאי להתחיל ללמד ילד להעסיק את עצמו, בהתאם לגילו, כבר מגיל צעיר. הרגל זה כולל גם למידה להתמודד עם תסכול. אני זוכר כשבמהלך החופש הגדול האחרון, ילדי החלו לדרוש באופן אוטומטי לשחק במחשב או לצפות בטלויזיה בכל פעם ששעמם להם. כשהצבנו גבולות, בלית ברירה הם מצאו דרכים יצירתיות להעסיק את עצמם או לשחק זה עם זה.

הכלת רגשות הילד, שיקוף התחושה שלו שמשעמם לו, ואמונה בכך שהוא יצליח למצוא דרכים להעסיק את עצמו (ולא רק באמצעות מחשב או טלויזיה) תראה לילד שאנו מקבלים את דבריו, אך לא 'נבהלים' או נכנסים ללחץ בגלל שהוא משועמם.

כבר מגילאים צעירים מאוד חשוב לספק לילדים משחקי הרכבה או חשיבה מותאמי גיל ולהסביר להם מהן האפשרויות העומדות מולם, אך לא להפוך להיות פותרי בעיות זמינים – כי בכך אנו רק מפתחים אצלם תלות בנו להפגת השעמום.

כדאי ללמד את הילד לבחור עיסוקים שונים על פי נקודות החוזק שלו, תחומי העניין והרצונות שלו. חשוב לתמוך בילד בתהליך זה של בחירה והתנסות, אך להיזהר מלהתערב יותר מדי וליצור תלות של הילדים בכם. כאשר הילד מעסיק את עצמו, חשוב מאוד לספק לו חיזוקים חיוביים על המאמץ, התהליך (ולא התוצאה), העצמאות וכד'. ככל שהילד גדל חשוב לאפשר לו לבחור באופן עצמאי יותר את האפשרויות שעומדות בפניו כשמשעמם לו. מכיוון שלחלק מהילדים עם ADHD יש גם קשיי שליפה, מומלץ לשבת עם הילד ולעשות רשימה (אותה יש לתלות במקום בולט) של דברים שיוכל לעשות במצב "חירום ושעמום" (אפשר לקרוא לזה "ערכת חירום" ולקשט אותה בהתאם). כדי שהילד יוכל להיות עצמאי באמת, חשוב לספק לו גירויים נגישים (למשל, צבעים, דפי טיוטה, מספריים מיוחדים לילדים, בצק צבעוני או בצק תוצרת בית וכלי מטבח קטנים וכד' בסביבתו או במקום שהוא יכול להגיע אליו) ולארגן את סביבת הבית כך שיוכל לשחק באופן חופשי, מבלי שהדבר יפריע לשאר בני המשפחה לעסוק במשהו אחר.

מכיוון שילדים רבים עם ADHD מתקשים לארגן את הזמן שלהם, אפשר להחליט ביחד איתם שחצי שעה עד שעה ביום בשעות קבועות (למשל, אחרי ארוחת צהריים) הם יעסיקו את עצמם בפעילות לבחירתם. זהו תרגול חשוב, והשגרה שבו תהפוך אותו מתרגול להרגל.

פעילויות כאלה יכולות להיות פאזלים תואמי גיל (או יכולת), בניה בקוביות, משחק בלגו, משחקי דמיון פליימוביל, משחקי יצירה, או כל דבר שלא מחייב אותם לחכות לתורם או להמתין למשהו. פעילויות נוספות יכולות להיות יצירה, ציור, נגינה וכיו"ב. ולא, פעילות לא חייבת להיות כרוכה במשחק בטלפון חכם, משחק מחשב או קונסולת משחקים. אפשרי – כחלק משעות הפנאי, אבל לא כבילוי העיקרי או היחיד.

אני מאחל לילדיכם זמן איכות מהנה – עם עצמם.




< חזרה לבלוג